דיוויד מ. סמית הוא סגן נשיא ואנליסט בכיר של חברת הייעוץ Gartner, הנחשב כמוביל דעת קהל בספקטרום רחב של טכנולוגיות מידע, שהמשותף להן הוא אפקט "שובר סטאטוס קוו" (Disruptive) ומיצוב מחדש של הממשק בין הטכנולוגיה לשימושיה העסקיים והצרכניים.
כאשר נפגשנו לראיון מיוחד בלובי של מלון הילטון תל-אביב - הוא הגיע למקומותינו כאישיות הבכירה ביותר בכנס השנתי של גרטנר בישראל - אי אפשר היה לזהות ביהודי השמנמן והנינוח בבגדי חופשה מרושלים את האנליסט שהוכתר בשנת 2002 על ידי Adweek כמשפיע ביותר בתעשייה. בשיחה, שקטעים נבחרים ממנה מצוטטים להן, התברר לנו מדוע מנהלי חברות מבוססות כמו גם יזמי סטארט-אפ צעירים, בעלי תפקידים בכירים בממשל לצד חוקרי אקדמיה, מקשיבים למה שיש לו לומר.
השיחה נסבה, כמקובל בשנה האחרונה, על הענן והשפעתו על הדרך בה נצרוך את טכנולוגיות המידע. "כשמדברים על מחשוב ענן, צריך ראשית לכל להגדיר על מה אנו מדברים", אומר דיוויד סמית. "כיום כל אחד רואה בענן דבר אחר, שבאופן לא מפתיע מתקשר למה שיש לאותו משקיף למכור. אנחנו יודעים שהמונח גורף ומבלבל. יש ענן באינטרנט, ואפשר לבנות ענן פרטי במרכז המחשבים של הארגון. השירותים שהענן מספק יכולים להיות בסיסיים ביותר, שאז מדברים Infrastructure as a Service, או יישומים מוכללים, המורכבים מכל מה שנדרש כדי להריץ תהליך עסקי באתר מרוחק. ויש כמובן כל גוני הביניים בין הקטבים. מה שמאחד את כל התפיסות הוא הנתק בין הפלטפורמה המרוחקת עליה מתבצעת העבודה, אתר שירות שהמשתמש לא חייב להכירו לעומק כדי ליהנות משירותיו, לבין יחידת הקצה, תחנת העבודה או המסוף האלחוטי עליו מוקרן הממשק האינטראקטיבי".
מבחינת משתמש הקצה גם לא משנה אם מנהל ה-IT בארגון רוכש בענן רק תשתיות כדי להריץ יישומים שהוא בחר להעלות, כפי שהדבר היה בעידן ה-Datacenter, או שהוא מעדיף להתאים את תהליכי העבודה לסוג היישומים שניתן להשיג בענן מוכנים לשימוש.
בין אם זה יישום CRM קנייני, שרץ על תשתית הענן של Amazon, או יישום Salesforce סטנדרטי, משתמש הקצה יודע שכל ליבת הפתרון נמצאת בענן ואינה צורכת משאבים על ה-PC או הטלפון החכם שלו. בציוד הקצה מותקנת רק "תוכנת לקוח", שזה השם הטכני של התוכנה המשמשת להפעלה מרחוק של תהליכי הליבה, הצגת תוצאות התהליכים וציפוי הנתונים במעטפת גרפית אינטואיטיבית. בעוד שמבחינת ניהול הליבה, הטכנולוגיות המאפשרות את מודל הענן הן הנגזרות השונות של תקני ה-Web - ובמיוחד הפרוטוקולים של Web Services ותקשורת IP, מבחינת המשתמש מדובר במודל צריכה שונה של ה-IT.
"עד כה מרבית הזרקורים כוונו להאיר את היתרונות התפעוליים והפיננסיים של מודל הענן מבחינת ספקי השירות", אומר דיוויד סמית. "האנליסטים התמקדו בשאלות פיננסיות - כמו חישוב ה-ROI של ענן פרטי מול צריכת שירות On Demand בענן הציבורי - ותפעוליות: ביצועים, אבטחה, רגולציה, גמישות בהחלפת ספקים וכדומה. התשובות לשאלות בנושאים אלה ממשיכות להשתנות ככל שהטכנולוגיה מתפתחת והן ימשיכו להשתנות כל עוד ספקים חדשים מצטרפים לצד ההיצע ומנסים לשכתב את חוקי המשחק עם תפיסות מהפכניות של מודל השירות.
פחות תשומת לב הוענקה לצד השני של הגשר, לממשק המשתמש, שלדעתי מהותי יותר מהליבה לגבי הצלחת ההגירה לענן. מכל מה שלמדנו בעשרים השנים האחרונות, ההצלחה של מוצרים דיגיטליים נקבעת פחות על ידי התחכום האינהרנטי של היישום ויותר על ידי הנכונות של משתמשים לאמץ אותו.
"והמשתמשים היום רוצים לצרוך את שירותי הענן על אבזרים ניידים, פופולריים, שיוצרים חוויית שימוש מענגת. הם רוצים להשתמש ב-iPhone ולא בטלפון מסורתי בעל מקלדת ASCII ומסך קטן. הם רוצים iPad או מחשב Tablet אחר, במקום ה-Notebook שמכביד עליהם כבר שנים. הענן מאפשר לנו לוותר על ה-CPU הכי חזק, על דיסק קשיח פנימי ועל כונן אופטי - ועדיין לצרוך את יישומי העסקים שהארגון מתעקש להטמיע: את ה-ERP וה-CRM, תוכנות BI ותהליכים אוטומטיים. מבחינת המשתמשים המבחן של הענן הוא במימוש הרצונות שלהם ולכן המשימה מספר 1 של המנמ"ר היא ליצור את הקשר בין הענן למכשירי הקצה הנחשקים ביותר".
מנקודת השקפה של דיוויד סמית, חלוקת התפקידים בשרשרת המזון של מחשוב ענן מצטיירת בצורה שונה מזו הנראית מצד הספקים:
בהנחה שרובד האינטגרציה יהיה זמין בענן הציבורי, מנהל ה-IT יזדקק רק לפעולות תצורה (Configuration) וכתיבת תסריטי BPM (ניהול תהליכים עסקיים) כדי לייצר סביבת עבודה אינטגרטיבית מאוסף שירותי ענן. הוא יכול לכלול באוסף שירותי יישומים ציבוריים ושירותי תשתיות, עננים פרטיים ויישומים קנייניים, שמבחינת המשתמשים נראים כמסכת אחודה של ממשקים גרפיים המוצגים על טלפון מגע סלולרי, מחשב Tablet או כל אבזר שיגיע לשוק בעתיד.
האוניברסליות של רובד האינטגרציה תביא בהכרח לשימוש בדפדפן (Browses) כתוכנת "צד הלקוח" לכל צורך. הדבר מייתר את הצורך לפתח יישומי קצה ספציפיים לכל מערכת הפעלה בנפרד. הגל החדש של יישומים ייעודיים ל-iPhone או ל-Android הוא "תאונת דרכים" שהתרחשה במעבר מפלטפורמות המחשוב המסורתיות לענן, התפתחות שעומדת בסתירה גמורה למגמה ההיסטורית של התבססות על סטנדרטים פתוחים.
יש יותר ממודל אחד לבנות, לשווק ולצרוך פתרונות עסקיים בענן ואם לשפוט על פי ההיסטוריה של מחשוב עסקי, כל אחד מהמודלים יתפתח בצורה בלתי תלויה באחרים. חלקם יצליחו וחלקם ידעכו עם הזמן ואת מקומם יתפסו מודלים אחרים. אבל בצד הלקוח המגמה ההיסטורית היא חד משמעית - התלכדות וסטנדרטיזציה. הלקוחות לא מעוניינים במלחמות בין מערכות ההפעלה ובעצם מעדיפים "שקיפות" מלאה של סביבת העבודה. רק היישומים מעניינים אותם והם רוצים לצרוך את היישומים בלי לחשוב על הפלטפורמה.
התכונות שמעניינות אותם נוגעות לאיכות הממשק, אינטואיטיביות הפעולות, עושר הגרפיקה והקול. לענן פוטנציאל לספק את מאוויי המשתמשים, אך זאת בתנאי שלא נשכח אותם בתוך המאמצים להוריד עלויות ולפשט את תחזוקת ה-IT הארגוני.