עד שהטכנולוגיה תנהיג אותנו
בעידן בו גוגל ופייסבוק הפכו לבמה המרכזית, גם ההפגנות מקבלות צביון אינטרנטי. ארד אקיקוס מחכה לשליטנו הממוחשבים
זמן הווה, שדרות רוטשילד: אישה בת 60 עומדת עם הילדה שלה, מצלמת עם האנדרואיד את המהפכה שמתהווה לה מול העיניים. אפילו היא עדיין לא ראתה דבר כזה בארץ.
חצי שנה קודם, כיכר תחריר: בחור בן 40 מצלם עם האייפון שלו את השוטרים של מובארק יורים על מפגינים. ארבעה חודשים אחר כך, הדיקטטור מואשם בפשעים נגד האנושות בגלל שכיבה את האינטרנט במדינה, ונשלח לתרדמת שזרקה אותו מהשלטון.
זמן הווה, שדרות רוטשילד. מעגל של אנשים, כל אחד לוקח את המיקרופון לידיים, מוציא את מה שיש לו על הלב. מסביב, כל אחד מחזיק סמרטפון, מצלם, מסריט, שומר על המם של המהפכה בחיים. הדמוקרטיה מקבלת פנים חדשות. זאת רק ההתחלה. הטכנולוגיה הביאה את האנשים עד לכאן, הטכנולוגיה נתנה להם את הכח להאמין שזה אפשרי. הטכנולוגיה גרמה לגבולות לקרוס. אמונה זה לא משהו שנבנה בתוך אנשים, אלא בין אנשים. אינטרקציה בונה אמונה, וכאן יש שפע ממנה.
המהפכה הזאת רק מתהווה. סביר להניח שבראיה היסטורית, אנחנו רק עוד נקודה על גרף שילך ויתעצם. השלטון הישן יצליח לנצח את הטכנולוגיה הפעם. הוא יצליח לחזור ולשלוט באנשים, אבל לא לאורך זמן. בחודשים האחרונים התפתחה פה הנהגה חדשה. הנהגה סובלנית, שמסוגלת להכיל חמלה, אהבה - מושגים שהשלטון הישן לא יודע לדבר בהם.
בחודשים האחרונים הטכנולוגיה הוכיחה את עצמה כמנהיגה אמיתית לבני האדם. מנהיגה שמסוגלת להשתמש במוחות שלהם על מנת ליצור לאותם מוחות עצמם עולם יותר טוב. סביר להניח שבקרוב העולם יחזור לקדמותו, והשלטון הישן יצליח לתקן את הנזקים שהסב לעצמו. אבל הרעיון הזה לא נועד להישאר. הטכנולוגיה היא היחידה שמסוגלת להנהיג *באמת* את העדר הזה, שבנה לעצמו ציוויליזציה חסרת היגיון.
בשדרות רוטשילד, בכיכר תחריר ובמוחות של אותו העדר, נולדה מדינת גוגל, ואפל ואולי אולי גם מדינות אחרות. והכזרת העצמאות שלהן לא כל כך רחוקה כמו שאתם חושבים.
האקרים פרצו לפלאפל גבאי! >>