על סקאלת ההורים (הנורמלים) בעולם אפשר למצוא שני סוגים מעניינים במיוחד- אלה שעוצרים בבוקר עם הילד במכולת ומציידים אותו בשוקו ובלחמנייה ריקה לבית הספר, ואלה שעומדים וחותכים את הלחם בצורת דובי, משחילים את הזיתים על חוטי אספרגוס, פורסים את הגבינה הצהובה בצורת כוכבים, מדביקים ביצה קשה בצורת ארנב ומוסיפים כמה עגבניות שרי עם קיסמים שנראים כמו עלים, כדי שלא ייראה זרוק. ובכן, תודו שהייתם שמחים לקבל ארוחת עשר כזאת בעצמכם.
בשנים האחרונות מכה טרנד הבֶּנְטוֹ גלים הרבה מעבר למקורותיו ביפן, וגם בארץ אפשר למצוא נציגה מעניינת שלו בדמות אילאיל זיו, מדריכת אמנות שמנהלת בלוג יצירה וגם בלוג בנטו בשם "ארוחה בקופסה".
זיו הגיעה לבנטו דרך בלוגים אחרים, התלהבה מהאסתטיקה ומה"חמידות" ונשבתה בקסם. אבל בניגוד לפתיח שלי בהתחלה, זיו לא קמה בחמש בבוקר כדי להכין ארוחות בנטו לילדים הקטנים שלה, אלא שומרת את התענוג לארוחת ארבע, לבוקר שבת או לטיולים. "יש כאלה שמשקיעים ברמות שאני לא הייתי עומדת בהן", היא אומרת. "אני לא צריכה לצייר את הארוחה ולהשקיע בקשקושים מיותרים, מספיק לי כל דבר שמסודר בקופסה בצורה נעימה ואסתטית. הילדים יסיימו את הארוחה בכל מקרה".
רגע רגע, מה זה בנטו?
בנטו היא ארוחה ביתית ארוזה בקופסה, שבקלות יכול להידרדר לאובססיה אסתטית תוצרת יפן. הבנטו קומפקטי ומנצל היטב את חלל הפנים של הקופסה, ולא פחות חשוב מכך, מושך את העין.
ארוחת בנטו מאוזנת אמורה לכלול שלוש מנות פחמימה, שתי מנות של פרי וירקות ומנת חלבונים אחת. יש סוגי בנטו שנועדו לאכילה לצד שולחן ומוגשים במסעדות, יש בנטו שנועדו לאכילה משותפת מחוץ לבית, כמו בפיקניק, ויש ארוחות שנלקחות לנסיעות או לעבודה. אבל כשמדובר בהרגלי האכילה של האמריקאים או של ישראלים, הבנטו מקבל טוויסט ומודגש במיוחד הצד האמנותי וההרמוני שבו, זה המתכתב יותר עם המונח "קוואי" היפני, שמשמעו כל מה שחמוד וקטן אהוב. ארוחות הבנטו הופכות ליצירות אמנות זעירות, והשמים (ושולי הקופסה) הם הגבול.
זיו טוענת שזמן ההכנה של בנטו נע בין 5-20 דקות ("בשביל משהו מאוד מושקע"). "כשאנשים מדברים איתי על השקעה", היא אומרת, "אני עונה שלוקח אותו זמן לסדר את האוכל יפה או לזרוק אותו בצלחת. אותי אישית פחות מעניין לחתוך שושנים ממלפפונים, ומספיק שהאוכל מוגש חתוך לרצועות ויפה. היום התחלתי אפילו לקחת לעצמי בנטו מסודר כשאני יוצאת מהבית".
אז למה בנטו?
אמנם מה שיש בקנקן דווקא מעניין ביותר הפעם, אבל לפני שמתחילים חובה להצטייד בקופסאות מתאימות לאריזת ארוחה ולוודא שהן מסוגלות להכיל את הדרוש - בלי נזילות ובלי פספוסים. הגדירו לעצמכם מראש אם הקופסאות מיועדות לארוחה קטנה של ילד בן חמש או לתכולת הקיבה של נער מתבגר בחופש הגדול (שכנראה יטרוף גם את הקופסה בלי לעצור לרגע).
יש מזונות שאפשר לארוז בדחיסות גדולה יותר, כמו אורז ופסטה, ויש מזונות שדורשים מעט מרווח בכלי, כמו סלט או כריך. התפיסה היפנית דורשת לארוז את האוכל ללא מרווחים, ושתהיה התאמה בין הערך הקלורי של התכולה לנפח הקופסה. קופסת בנטו שיכולה להכיל 600 מ"ל, למשל, צריכה לאחסן ארוחה בת 600 קלוריות. ובכן, כיוון שאנחנו בכל זאת ישראלים למהדרין, נרשה לעצמנו תכף ומיד לחפף.
"יש קופסאות יקרות מאוד", מפרטת זיו, "ומי שממשיך עם עניין הבנטו בצורה יומיומית זקוק ליותר מקופסה אחת. לשם התחלה אפשר להצטייד בקופסאות גדולות וזולות שאפשר למצוא היום אפילו בחנויות הצעצועים, והן נוחות מאוד. כמו בכל דבר, אפשר לקנות קופסאות ממותגות יקרות ואפשר להסתדר עם קופסאות פשוטות מחנויות בסגנון 'הכל בדולר'. זה עניין של תקציב וגם של שיגעון, כי הילד יסתדר גם עם זה וגם עם זה".
לפי זיו, הכלל הראשון בבחירת הקופסה הוא לוודא שהיא אטומה ונסגרת היטב, ולאחר מכן שגם הילד אוהב אותה. יש לשים לב לחלוקה הפנימית בקופסה הקיימת, או להצטייד בקופסה גדולה ובקופסאות קטנות נוספות שיכולות להיות מעוגנות בה בנוחות זו לצד זו. הקפידו שכל הקופסאות ייסגרו היטב ושאין חלל חופשי גדול מדי בין הקופסאות הקטנות, כדי שלא ייטלטלו במרחב.
המחוננים יכולים לעשות צעד אחד נוסף לקראת האובססיה ולנסות להתאים בין נפח הקופסה, גיל הסועד, הגובה שלו (!) ומספר הקלוריות בארוחה, למשל על פי טבלאות מתורגמות מיפנית.
אחרי שצלחתם את מבחן הקופסה, הגיע הזמן להצטייד בעוד כמה אביזרים שיהפכו את האוכל שלכם לחמוד ומזמין:
לא יודעים איך ליצור קומפוזיציות מפתיעות מלחם וקוטג'? נסו את חמשת האתרים הבאים כדי להכיר טוב יותר את עולם הבנטו ולהבין מה הכיוונים שמתאימים לכם:
עמלתם, חתכתם, קצצתם, הדבקתם עיניים לחביתה ואוזניים לשסק - ועכשיו האוצרות הקטנים שלכם צריכים להסכים לאכול את כל זה. נשמע פשוט?
זיו טוענת שאצלה הבנטו "חד משמעית לא עוזר לילדים להיפתח לטעמים חדשים", אבל היא שומעת בכל זאת תגובות אחרות מצד הורים. אפשר רק לקוות שגם אצלנו ביצה קשה בצורת דובי או דג תשבור את סרבנית הביצים העיקשת. מקסימום, נשלח אותה ליפן.