ב.מ.וו 1M קופה - האם זו היורשת הראויה?

כאשר החליפה ב.מ.וו את ה-M3 הקודמת בזו הנוכחית, איבדה "מכונת הנהיגה המושלמת" חלק מהאיכויות שהפכו אותה למיוחדת כל-כך. אותן איכויות אמורות היו לנדוד לדגם הקטן יותר, גרסת הביצועים של סדרה 1. שחר הזלקורן טס עד סקוטלנד כדי לברר האם אכן כך

פתגם ידוע ממליץ לנו "להיזהר עם המשאלות שלנו". למשל, מי שהצטרף למחאה הציבורית ודורש צדק חברתי, טוב יעשה אם יזהר עם המשאלה להשיג את הצדק הזה. אחרי הכל, צדק חברתי חייב להתחיל בשוויון זכויות, אבל גם שוויון חובות. אתם יודעים, שירות בצבא, עבודה, שירות מילואים, תשלום מסים. כל מיני דברים שלא ממש נהוגים בכמה מגזרים בחברה הישראלית.

 

כוחו של הפתגם יפה אגב גם בתחומים נוספים. למשל, בתעשיית הרכב: ב.מ.וו מקווה שהעולם יתייחס ל-1M קופה שלה כאל היורשת של ה-M3 המקורית והמיתולוגית. וזו חתיכת מעמסה על כתפיה של כל מכונית. האם ה-M החדשה מצליחה לשאת בנטל, או שאולי ב.מ.וו הביעה משאלה אחת יותר מדי? נהיגה קצרה ורטובה בסקוטלנד, סיפקה תשובה די מסובכת לשאלה די פשוטה.

 

קלאוס פון-משהו

השמועות על גרסת M ספורטיבית לסדרה 1 החלו להתרוצץ עוד כשה-1 "הנורמלית" הסתובבה עם יריעות הסוואה, לפני כמעט עשור. זה היה נראה כמו משהו שחטיבת הביצועים של ב.מ.וו חייבת לעשות. הרי מה יותר טבעי מלקחת מכונית קומפקטית עם הנעה אחורית, ולתחוב בחרטומה מנוע רב-און?

 

אלא שהלידה של גרסת ה-M התבררה כארוכה הרבה מעבר למצופה. שבע שנים אחרי שהוצגה ה-1 לראשונה, וארבע שנים אחרי השקת גרסת קופה, מגיעה המכונית הספורטיבית הכי קטנה בהיצע של M, וזוכה לשם הלא-ממש קליט "סדרה 1 M קופה". לשם קיצור תזכה הקטנה לשם 1M, למרות שבסוף שנות ה-70 כונתה בשם כמעט זהה (M1) מכונית העל הראשונה (והיחידה עד כה) של ב.מ.וו.

 

וה-1M נראית, אם להתבטא בעדינות, שרירית ו"דחוסה". או, אם נוותר על התקינות הפוליטית, כמו גמד שמבלה הרבה יותר מדי זמן בחדר כושר, כדי לחפות על המחסור בסנטימטרים לגובה עם סטנטימטרים לרוחב. אמנם סביר להניח שהמעצב האחראי, קלאוס פון-משהו, לא ממש יאהב את התיאורים האלה, אבל בסופו של דבר מצליחה ה-M הקטנה להעלות דווקא חיוך, ולא גיחוך.

 

כמו אג"ח קונצרנית

לחיוך שמעלה העיצוב תורם עוד עניין לא קטן, אם לדייק - עניין בנפח 3.0 ליטר. הוא נמצא לפני האף של הנהג ומעל הגלגלים הקדמיים, ויש לו צמד מגדשי-טורבו, 340 כ"ס, ו-51 מהדבר הזה שנקרא קג"מ. אז נכון, יש לסדרה 1 גרסה שנקראת 135i, עם מנוע כמעט זהה והספק בכלל לא צנוע של 306 כ"ס. כך שלפחות על הנייר, לא ברור למה צריך לעשות הרבה רעש מעוד 30 ומשהו כ"ס, ופחות מחצי שנייה של יתרון בהאצה ל-100 קמ"ש.

 

אבל הנייר הזה הופך די מהר לכתם קטן בראי. ה-1M היא מכונית M מזן חדש. וכשהכביש שיוצא מאינברנס נפתח, אפשר להתחיל להבין למה. דורות של מכוניות M צוידו במנועים אטמוספריים - ללא מגדשי טורבו - שדרשו סל"ד גבוה כדי לספק את מלוא אונם. ב-M הקטנה, כמעט 46 קג"מ זמינים מתחת לרגל ימין כבר ב-1,500 סל"ד.

 

ועבור מי שהמספרים האלה נראים מעניינים כמו דיווח על אג"ח קונצרניות בעיתון כלכלי, נספר שה-1M מאיצה ל-100 קמ"ש בזמן שמספיק לרוב המכוניות המשפחתיות לצאת מהחנייה (או 4.9 שניות בדיוק), והאצות העקיפה שלה מרשימות עוד יותר. כל זמן שתהיו בערך בהילוך הנכון (ותכף נסביר את זה), ה-1M שואפת קצת אוויר לריאות הטורבו שלה, ועפה קדימה כמו יתוש תל-אביבי בדרכו למאהל מחאה.

 

ובעניין ההילוכים, שמגיעים אגב רק בתצורה ידנית: מאחר שכמעט כל הכוח זמין בסל"ד נמוך, לא צריך להיות כל הזמן בדיוק בהילוך הנכון. אפשר לבחור בהילוך אחד מעל מה שנראה מתאים בתחילה, ובכל זאת ל-1M תמיד יהיה מספיק כוח כדי להאיץ מהר וחזק. וזה כל כך משעשע, עד שדי מהר מתמכרים להתנהגות שלרוב נגמרת בתקופת שלילה ארוכה.

 

מי ראה את מל גיבסון?

אזור ההיילנד'ס בסקוטלנד נראה כמו התפאורה בסרט "לב אמיץ". הרים מרהיבים, אגמים אינספור, ועננים עד קצה האופק. אחד החסרונות הוא תופעה לא כל כך מוכרת בישראל, שנקראת גשם. מים שיורדים מהשמיים, פחות או יותר מהבוקר עד הבוקר שאחרי. וזה חסרון שהופך להיות די מסוכן כשנוהגים במכונית עם הנעה אחורית, 340 כ"ס, והגה שנמצא בצד הלא נכון של המכונית.

 

למרות זאת, ה-1M יכולה לחצות את ההיילנד'ס הרטובים במהירות ובלי יותר מדי מאמץ. צריך פשוט להימנע מלבעוט בגסות בדוושת המצערת, ולא להתפתות לתנועות הגה מגונות. אבל אחרי שמסתגלים להרגל של הסקוטים לנהוג בצד הלא נכון של הכביש, וכשמתחילים לדחוף את ה-M לכיוון המשוער של המגבלות, מתבררות כמה עובדות קצת פחות מחמיאות.

 

לפני הכל, זה ההגה שמפריע. ממכונית כל-כך מהירה, ועם יומרות להיות היורשת של ה-M3 המקורית, אפשר היה לצפות להגה הרבה יותר "מתקשר" - כזה שגורם לידיים להרגיש כאילו הן מלטפות את הגלגלים. וזה לא המצב. ההגה של ה-1M כמעט מנותק, אם כי הוא מצליח להיות מדויק ומהיר. בנוסף, יש עניין קטן עם המתלים, שמורכבים מחלקים ש"נגנבו" מהאחות הגדולה, ה-M3.

 

כל עוד הכביש סלול היטב, שומרת ה-M על אחיזה גבוהה מאוד, ומצליחה להיות מאוד מהנה (למרות ההגה). אבל כשמגיעים לכבישים פחות מרשימים באיכותם, היא מאבדת מעט משלוותה ומיכולתה. בתנאים כאלה, שמחמירים ככל שהגשם ממשיך לרדת, ה-1M מרגישה נוקשה מדי, ויש יסוד סביר להניח שאותן בעיות יעיבו על יכולתה גם בכביש ישראלי טיפוסי - לא בגלל שהוא נוטה לרטיבות כמובן, אלא "בזכות" איכות האספלט הירודה.

 

 

ביצים, ריכוז ומחויבות

כשהשיקה ב.מ.וו את ה-1M, היא פרסמה שלל תמונות של המכונית החדשה לצד ה-M3 הראשונה, מ-1986. זה לא היה רק רמז, אלא משאלה מפורשת של היצרנית "לחזור למקורות". ה-1M אמורה להיות כמו אותה M3 - קלה, חזקה ומהנה. והיא כמעט מגשימה את המשאלה הזו. היא חזקה ומהירה, ולמרות ההגה היא גם מהנה, ואפילו מהנה מאוד.

 

אבל היא לא דומה לאותה M3 מיתולוגית. למעשה, היא לא דומה לאף M3. עד ה-1M, מכונית של חטיבת הביצועים של ב.מ.וו דרשה מהנהג ביצים, ריכוז ומחויבות. כדי להוציא מהן את המקסימום, היה צריך לנהוג בהן "על להב של סכין" - מאוד-מאוד מדויק. ואז הן היו מתגמלות ומהנות כמו שמעט מאוד מכוניות יודעות להיות.

 

ה-1M היא כבר סיפור אחר. כדי להוציא ממנה את המקסימום עדיין נדרשות ביצים, וגם ריכוז יכול להועיל. אבל זו כבר הנאה אחרת. היא מרגישה פחות חדה, פחות מסמרת-שיער, ולכן היא גם פחות מרגשת. וכמובן שכל הדיון הזה הוא לא יותר מתיאוריה הזויה עבור מרביתנו. מחירה - למי שיזמין אותה במיוחד - הוא החל מ-460 אלף שקל. מה שאולי יהפוך אותה למשאלת הלב של מי שעובדים בשדרות רוטשילד, וקצת פחות של מי שגרים שם כרגע באוהל.

* עם over-boost (גדישת-יתר): 51 קג"מ 

 

הכתב היה אורח חברת ב.מ.וו