המשחק אתמול (ד') מול חוף השנהב הוא לא קנה מידה למפגש מול יוון. מהניסיון שלי בנבחרת, אני יודע שקשה לקבוע משחקי אימון שמתאימים לצרכים המקצועים. צורת המשחק והסגנון של שחקני חוף השנהב לא יכולים להוות הכנה ומדד ליוון.

במשחקי המבחן האחרונים של הנבחרת אין התאמה מקצועית לנבחרות שהיא אמורה לשחק נגדן במוקדמות היורו. דבר נוסף שבולט אצל לואיס פרננדז: בכל משחקי ההכנה יש שינויים בהרכב - כולל במשחקים הרשמיים. בנבחרת השינויים האלה יכולים להועיל, בקבוצה זה אף פעם לא יעבוד.
בחזרה למשחק: מבחינה הגנתית, עד ספיגת שני השערים, הנבחרת לא איפשרה לשחקני חוף השנהב להגיע להזדמנויות ממשיות. אבל רפיון של הקישור ההגנתי וההגנה, אפשרו לשחקני הקישור של חוף השנהב להניע כדור וליצור התקפה מסודרת.

בחלק הקדמי בלט, במיוחד בחצי הראשון, חוסר אספקת הכדורים לאליניב ברדה ולתומר חמד. במחצית הראשונה הנבחרת כלל לא הגיעה למצבים, מלבד כמה ניסיונות בודדים של יוסי בניון - וזה היה מעט מדי. במחצית השניה היכולת האישית של איתי שכטר, מאור מליקסון והן שהר הביאו לשלושת השערים, למרות השליטה של חוף השנהב.
הנבחרת לא נראתה טוב, אבל למרות זאת אני חושב שמול יוון בבלומפילד זאת תהיה אופרה אחרת. אני בטוח שהשחקנים יבינו את החשיבות.