על כל צרה שלא תבוא, הקפיד הרזי להפריש מידי חודש בחודשו, כספים לפוליסת ביטוח חיים ותאונות בחברת הביטוח כלל. למרבה הצער, הצרה באה ושינתה את כל מהלך חייו.
בנוסף התפתחה אצל הרזי תסמונת דיכאונית בתר חבלתית (PTSD). בהמשך מצבו הוחמר. וועדת שיקום בביטוח הלאומי קבעה כי הוא איבד לחלוטין את כושר עבודתו.
הרזי פנה אל כלל וביקש לממש את הפוליסה, עליה כאמור שילם במיטב כספו.
ונציגי כלל, מה הייתה תגובתם? הם ניסו להתנער. הפוליסה שלנו מכסה רק תאונה הנגרמת על ידי אירוע חיצוני. לעומת זאת, התאונה שעברת, לא נבעה מאירוע חיצוני, אלא מרצון פנימי שלך להגיע לשירותים, הסבירו נציגי כלל למבוטח ההמום.
הרזי לא ויתר ופנה לבית משפט השלום בתל אביב.
למה צריכים נציגי חברת הביטוח להתפלל כעת? שהתיק ייפול על שולחנו של שופט שלא יבחין באבסורד שבטענתם. לרוע מזלו של הרזי, תפילתם של אנשי כלל נענתה.
"כאשר המבוטח דורך בעצמו על רגלו וגורם לנפילתו", קובע השופט, "בין אם למבוטח נרדמה הרגל והוא לא הרגיש אותה ובין אם רק דרך עליה בטעות, מדובר בתהליך שהותנע על ידי פעולה רצונית של המבוטח, פעולה שלמבוטח יש שליטה מלאה על התרחשותה, ואשר אינה פרי התערבות של גורם חיצוני כלשהו".
לכן, פוסק השופט, "לא ניתן לראות בהחלטתו הרצונית של המבוטח ללכת לשירותים באמצע הלילה כאירוע חיצוני".
כאמור, אין בפוליסה דרישה שאירוע התאונה יהיה סטרילי מפעולה רצונית של המבוטח. אילו הייתה דרישה כזו, הפוליסה הייתה מרוקנת מתוכן. הרי בכל תאונה מעורבת פעולה רצונית כלשהי של המבוטח. לפי ההיגיון של השופט קליין, גם תאונת דרכים שכיחה לא תיחשב כנגרמת על ידי "אירוע חיצוני", שהרי הנהג הביא אותה על עצמו בכך שנכנס מרצונו לרכב.
אולם השופט קליין לא הבחין באבסורד שבטענת נציגי כלל. נאמן לקו מחשבתו, תוך שהוא מביע כאב ואמפתיה כלפי הרזי, דחה השופט קליין את תביעתו.
יש לחייב את הרזי בהוצאות משפט, דרשו נציגי כלל מהשופט קליין. הרי הוא הפסיד במשפט.
כאן נכמרו רחמיו של השופט על הרזי. "מצבו של המבוטח, הן הכלכלי והן הרפואי הוא בכי רע", מזכיר השופט. "גורלו לא שפר עליו. הוא מאותם "עלובי החיים" שחיים בתוכנו. בהעדר אמצעים, המבוטח נאלץ לייצג עצמו, דבר שהקשה עליו מאוד את היכולת לפרוס בפני בית המשפט את "האמת המשפטית" ולהפכה ל"אמת עובדתית". לאור כל האמור", מסיים השופט, "יש לפעול לפנים משורת הדין ולא לחייב את הרזי בהוצאות משפט".