בסולידריות

הישראלים של ניו-יורק מזדהים עם המחאה של הישראלים בישראל

המחאה החברתית בישראל, על אוהליה ומפגיניה, לא התקבלה באדישות ע"י הקהילה הישראלית באמריקה. ישראלים אמפתים, צעירים ומבוגרים, עקבו בהשתאות אחר הנעשה בישראל. מי בעיתונות האלקטרונית ומי בערוצי החדשות הישראלים, התעדכנו כולם בירוע ההיסטורי המתרחש בישראל, כשאלו שאין להם או שאין מספיק גודשים את הרחובות ודורשים צדק חברתי. הבעת הסולידריות הראשונה מישראלים הנמצאים ברחבי העולם הגיעה מברלין, שם הקימו מספר ישראלים מאהל הזדהות עם המפגינים בישראל.

 

בלוס אנג'לס התארגנה קבוצת ישראלים קטנה להפגנת תמיכה, וביום שלישי שעבר, במסגרת הפגנת מחאה גדולה של אירגונים אמריקאים שונים, שהתקיימה בחזית הבית הלבן ובה הפגינו נגד עוולות התאגידים, המלחמה באפגניסטן, החוב הלאומי ועוד שלל נושאים, התנוסס פתאום גם שלט בעברית "העם רוצה צדק חברתי!" מעל גבי אוהל קטן שנשאו ירון אתר ואריאל שלם דה-ליאון, שהגיעו מברוקלין. השניים הצטיידו גם בשלט באנגלית שהכריז Stop the Machine! והצטלמו לווידאו קליפ, שכעבור זמן קצר נראה באתרי החדשות הישראלים. השניים, שאליהם הצטרפו עוד ישראלים, סיפרו שההחלטה לפתוח את הסניף האמריקאי של המחאה החברתית הישראלית התקבלה באופן ספונטני, כשקמו בוקר אחד והחליטו לצאת להפגין. הם מצאו עצמם בחנות אוהלים במנהטן, משם עשו דרכם לוושינגטון די.סי ביום שבת בצהריים, ובאותו הזמן כבר צץ אוהל דומה בטיימס סקוור, כשקבוצה של ישראלים נופפה בשלטים שהכריזו בעברית "צדק חברתי" ובאנגלית צירפו הכרזות על התמיכה מ"ניו-יורק סיטי לישראל". האירוע בטיימס סקוור, שנמשך כמה שעות, הפך גם הוא לאייטם קוריוזי באמצעי התקשורת הישראלים. המארגנים לא ממש רצו להזדהות בפנינו או להרחיב בפרטים, והבהירו שבינתיים מדובר ביציאה חד פעמית, למרות שאין לדעת מה יתפתח בעתיד.

 

גם ישראלים בלוס אנג'לס חשו צורך להשמיע קול, ובסוף השבוע התארגנו עשרות מהם, הגיעו לוודלי פארק והקימו מאהל. ארבעת המארגנים קראו הזמינו באמצעות פייסבוק את החברים הישראלים לבוא עם שלטים, אוהלים וגיטרות. ואכן, עמודי הפייסבוק הישראלים-אמריקאים כללו השבוע אמירות הזדהות שציינו כי הסיבות למחאה הישראלית הן אותן הסיבות בגללן בחרו לעבור לאמריקה. הם דיברו על חוסר בדיור, יוקר מחיה והקושי להתקיים בכבוד.

 

ביום ראשון בצהריים חזרה המיני הפגנה לניו-יורק, כשעל המדרכה שלמול הקונסוליה הישראלית התייצבו כמה צעירים נושאי שלטים. וליתר דיוק שלושה ישראלים וג'ימי מקמילן אחד. מקמילן התמודד בשנה שעברה בבחירות לראשות עיריית ניו-יורק (ואף העניק ראיון ל"ידיעות אמריקה") עם מצע חד-נקודתי: מחירי שכר הדירה גבוהים מידי בניו-יורק. גם לתנועה-מפלגה שלו הוא קרא בפשטות ישירה: The Rent is Too Damn High!. וזה בדיוק מה שהיה כתוב בשלט שהוא החזיק בידו כשהצטרף למוחים הישראלים. אל מקמילן הגיע עומרי אריאב, סטודנט למשפטים מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, שהגיע לשבוע לניו-יורק כדי לבקר את אחותו, ולא נרגע מהאירועים שעזב בארץ. את מקמילן הוא ראה מתראיין לערוץ 10 הישראלי ומיד חשב לגייס אותו למחאה המקומית כששמע אותו אומר למראיין הישראלי: "דה רנט איז טו דאם היי אין תל אביב!"

 

מקמילן סיפר לי השבוע כי מישהו התקשר אליו מישראל ואפילו חיבר אותו למארגני המחאה ברוטשילד באמצעות סקייפ. "זה בדיוק המצע שלי!", הוא אמר. "המאבק שלי הוא על צדק חברתי, מלחמה נגד העוני. אי אפשר להעלות את המחירים עוד ועוד. מספיק זה מספיק! גם באמריקה לוקחים מהאנשים כל פני. זאת ממשלה שלא מתפקדת, כמו הממשלה בישראל. אני לא מבין איך ראש ממשלה של ארץ הקודש נותן לאנשים לחיות ככה! לא נותן לאנשים מקום לגור בו! הוא שואב את הכסף. אני לא מבין איך במדינה של ישו, אנשים צריכים לעבור את זה".

 

היית פעם בישראל?

"לא הייתי, אבל אני מאוד רוצה לנסוע לתמוך במפגינים. אני פוחד שיקרה שם מה שקורה בסוריה. אני לא בוטח באף אחד".

 

אין אלימות במחאה החברתית בישראל.

"ככה זה התחיל גם בסוריה, אבל אם יתחילו לעצור אותם ,זה יכול להגיע לאלימות. אני רוצה לתמוך באנשים בתל-אביב, אבל אין לי ויזה לישראל ואין לי גם דרכון. המנהיגים בישראל אמורים להיות פיקחים. אני לא מבין איך הם דוחפים את האזרחים שלהם לרחובות. אלהים לא אוהב את זה, גם לא ישו. זאת ארץ הקודש!"

 

"גם העם באמריקה יתקומם בעתיד, אין עבודות ועוד מעט יתחילו לקצץ במדיקר ובתלושי המזון. אמריקה אמנם מבוססת עדיין, אבל ישראל הולכת ונשברת"

 

מאה אחוז ספונטנית

ניקול לוין, המתגוררת בניו-יורק מזה שנים ומנהלת בהצלחה חברה משגשגת לשירותי ניקיון, חזרה בתחילת השבוע מביקור בישראל, שם בילתה חודש וחצי. את אוהלי המחאה בשדירות רוטשילד היא ראתה מהקומה ה-27 במגדלי דיזינגוף, שם שכרה דירה לתקופת החופשה. יוקר המחיה בישראל הדהים גם אותה, כשנדרשה לשלם במועדון "יאה יאה" התל-אביבי 135 שקל עבור שני משקאות וודקה שזה מעל ארבעים דולר. "אני לא מבינה איך אנשים שמרוויחים 4,000 שקל יכולים לבלות במועדון הזה!" היא אומרת "מצד שני, בכל מקום בתל אביב היה תור והמסעדות היו מלאות באנשים".

 

כשאת חיית שם זה היה אחרת?

ניקול: "בעידן שלי למי היה דרכון בארץ? מי שהיה יוצא לחו"ל כל השכונה ליוותה אותו. היום הסטנדרטים השתנו. בגיל 18 לצעירים יש מכונית, אנחנו היינו מתחננים לאבא שילווה לנו את המכונית שלו".

 

את חושבת שהמחאה ספונטנית או פוליטית?

"המחאה מאה אחוז ספונטנית ואמיתית. ביקרתי באוהלים ודיברתי שם עם אנשים. אשה אחת שעובדת כקוסמטיקאית הגיעה למאהל וסיפרה שהיא נורא עייפה. היא אמא לילד והיא ובעלה עובדים בשתי עבודות, אבל רק מצליחים לשלם חשבונות. היא סיפרה שהיא עובדת עד 11 בלילה, אבל לא יודעת לאן מתמוסס הכסף. הייתי מאוד רוצה שמשהו יצא מזה, כי בארץ רק מקצצים ומקצצים וזה ממש זוועה. הייתי בסופר של מגה, וקניה שהייתה עולה לי 50 דולר בניו-יורק עלתה לי 800 שקל. מה קניתי? שני סיריאל, קצת גבינת קוטג', חלב, לחם, קצת עגבניות ומלפפונים. הייתי בהלם! הכל יקר יקר והכל בגלל המיסוי".

 

איך לדעתך החיים שלך היו נראים אם היית נשארת בארץ?

"כאם חד הורית שלא מקבלת מזונות מבעלה לשעבר לא הייתי שורדת. הייתי נאלצת לגור עם ההורים ואמא הייתה צריכה לגדל את הילדים, כדי שאני אוכל לצאת לעבוד. בארץ הייתי מורה לגיל הרך. איזו משכורת כבר הייתי יכולה להביא? הייתי בטח עובדת בשתי עבודות וחיה ברמת חיים נמוכה".

 

 

תחושת סולידריות

פזית לוויתן, יו"ר אירגון "ישראלינס" לתרבות ישראלית הפועל ב-92Y, חזרה מישראל לפני שבוע וחצי, לאחר שסידרה את הילדים בקייטנה שם וחזרה לניו-יורק, במטרה להשלים מחקר אקדמאי שהתחילה באוניברסיטת קולומביה. לישראל היא אמורה לשוב בתחילת ספטמבר, כדי להישאר שם לחגים. פזית הייתה בתל אביב כשהמחאה פרצה ועדיין סבלה מג'ט לאג, כך שאת הלילות ללא שינה, העבירה בביקורים במאהל ברוטשילד. את התחושה היא מתארת כהכלאה בין מחנה קיץ של הצופים למחנה בצבא. "אנשים התכנסו, ניגנו על גיטרות, שרו שירים. כלם היו ביחד ולא הייתה אלימות. השתוממתי מתחושת הסולידריות, מהמחווה של בעלי המסעדות ובתי הקפה, שהביאו אוכל בסוף הלילה ליושבי האוהלים, מהפתיחות של האנשים".

 

הרגשת שייכות?

"ביקרתי באהלים ולאט לאט נכנסתי לזה. היה משהו ממגנט בביחד הישראלי הזה. הרגשתי אוטומטית חלק מזה. גם בניו-יורק יש מצוקות. הקייטנות כאן עדיין יותר יקרות. הרבה חברים עזבו את ניו-יורק".

 

מה את יכולה לספר על יוקר המחיה שחווית בארץ?

"כמי שגרה 13 שנה במנהטן, הרגשתי שהכסף אוזל לי הרבה יותר מהר. שילמתי 39 שקל לכוסית משקה, שזה הרבה יותר יקר מאשר בניו-יורק. האמנית עלמה זק כתבה לנתניהו בפייסבוק, שלמרות שהיא אמנית עצמאית, היא גם אמא לילדה שנאבקת לשרוד. הישראלים קורעים את עצמם ורק שורדים, משהו שלא היה לפני 15 שנה".

 

את עוקבת אחרי האירועים, נמצאת בקשר עם אנשים?

"אני עוקבת אחרי מה שקורה ונמצאת בקשר עם המפגינים, אבל זה לא כמו להיות שם".

 

עפולה או ניו-יורק?

אברי פוקס שנמצא כבר 31 שנים בניו-יורק, משתף שלבו נכמר על המפגינים. "הייתי יושב אתם באוהל", הוא אומר. "לאנשים האלה אין סיכוי להסתדר כלכלית. אם אתה לא איש הייטק מצליח בישראל, מה יביא לך העתיד? המדינה לא מראה את האור בקצה המנהרה, מה שמחייב את הצעירים למצוא פתרונות אחרים. אני מכיר את המוזיקאים הישראלים הצעירים שמגיעים לכאן בהמוניהם ולא חוזרים לארץ, כי אין להם סיכוי להתפרנס שם".

 

המנהיגים אומרים שהכלכלה פורחת.

"העשירים במדינה פורחים, אבל איך תסביר לסטודנט שהכלכלה פורחת כשאין לו איפה לגור? הכלכלה פורחת לשכבה מסוימת מאוד. אני רוצה לראות איך הכלכלה פורחת במקומות כמו שדרות, עפולה, חדרה, אפילו חיפה. הממשלה צריכה לבנות דירות להשכרה. צעיר שגדל בתל-אביב לא ילך לגור בעפולה. הוא יעדיף לבוא לניו-יורק".

 

אתה מאמין שהמחאה תביא לשינוי?

"אני רוצה לקוות שיהיה להם הכוח לעמוד בזה עד שימצא פתרון, כי אם לא המדינה תהפוך למדינת עולם שלישי שבה אין מעמד ביניים. לא יתכן שרופא בישראל לא יוכל לקיים את משפחתו, שמתמחה ירוויח פחות מעוזרת בית. אני מאוד מאוכזב ממה שקורה בארץ".

 

יגידו להם ביי ביי

שמעון ביטון, שדרן ברדיו ישראלי-מקומי בברוקלין, מתגורר ברובע כבר 30 שנה ומנהל עם אשתו, רותי, שירות קייטרינג של אוכל ישראלי. היום הוא שואל את עצמו מאיפה הממשלה תקח כסף כדי לתקן את המצב. ביטון מספר שהוא מסייע לאמו הקשישה שחיה בישראל מהפנסיה. אם הוא לא היה עוזר לה, הוא אומר, היא לא הייתה יכולה לגמור את החודש. לפני כמה חודשים ביקר בארץ וגם הוא עבר את חווית הסופרמרקט הישראלית.

 

שמעון: "קיבלתי חום מיוקר המחיה בארץ! עשיתי קניות בסופר, לא קניתי כלום ויצאתי עם 800 שקל. ועוד הלכתי למקום הכי זול, רשת 'חצי חינם'. אחותי הצעירה, אם לילדה שהיא ובעלה עובדים, לא יכולים לקנות אוטו, כי הם משלמים סכום אסטרונומי לשכר דירה. הם חושבים לעבור לגור עם אמא שלי. כואב לי על האנשים בישראל. אני עוקב אחרי השידורים הישירים של כל הערוצים בארץ, אני מאמין שהממשלה תיכנע, אבל איך ומתי, זאת שאלה".

 

אם היה שינוי חברתי, היית חוזר?

"אשתי מאוד רוצה לחזור, אבל המצב הכלכלי לא מאפשר. עם המצב הביטחוני היינו מתפשרים, אבל לא על חיים בדוחק ולחצים. כאן החיים שלי שקטים, הילדים והנכדים כאן. אני מאמין שיגיעו לפשרה בארץ, יהיו דירות, כי אם לא, הם יאבדו את השלטון. יגידו להם ביי ביי!"

 

"הממשלה בישראל לא תוותר על המכוניות והנהגים, גם העשירים לא יוותרו על הנוחות שלהם. העם מתקומם על כך שחוגגים עליו" 

 

מתפללים לאהבה

משה אנגל, המסיים את שליחותו בימים אלה כחשב המשלחת הביטחונית בעיר, אומר שהוא לא הופתע מעוצמת המחאה בישראל. על מצוקת הדיור הוא יודע באופן אישי מהילדים שלו, שהתחתנו והקימו משפחות.

 

אנגל שייך לציבור הדתי והוא מספר שהילדים שלו שהתחתנו לפני שש שנים, קנו דירה של ארבעה חדרים בפתח תקווה ב-145,000$ ולקחו משכנתא סבירה. היום הבן הצעיר שלו, שהתחתן לפני חצי שנה, צריך לשלם 6,000 שקל משכנתא "שזה רצח!" דירה במודיעין לא עולה היום פחות מ-1.5 מיליון שקל, הוא מעדכן.

 

גם אנגל מאמין שהמחאה תתפוגג והוא מצטער על כך. הוא חושד שכוחות פוליטים מנצלים את המחאה. אנגל מודה שיש בעיות כואבות, "אנחנו מתפללים כל יום שתהייה אהבה בארץ", הוא אומר.

 

צופה מהפיכה

אשר בנטוב, שמידי ערב שבת מארח ישראלים בברוקלין לארוחות מסורתיות ומפגש חברים, חושש שמעמד הביניים ידעך ויתמוסס בישראל. אחיו הצעיר שהשתחרר מהצבא יצא עם קיצבה מקוצצת. לדבריו, האח ואשתו, גם היא משוחררת טריה, לא מצליחים להסתדר עם המשכורת. "העם לא יכול לחיות יותר, אז הוא יוצא לרחובות", מסביר אשר. "איך אפשר לחיות מ-8,000-6,000 שקל בחודש, כשרק המשכנתא עולה אלפי שקלים?".

 

תהיה מהפכה?

"זה אירוע היסטורי! העם התפוצץ. הכלכלה העולמית התפוצצה. הממשלה בישראל לא תוותר על המכוניות והנהגים, גם העשירים לא יוותרו על הנוחות שלהם. העם מתקומם על כך שחוגגים עליו. לשר בממשלה יש היום ארבעה עוזרים. גם העם באמריקה יתקומם בעתיד, אין עבודות ועוד מעט יתחילו לקצץ במדיקר ובתלושי המזון. אמריקה אמנם מבוססת עדיין, אבל ישראל הולכת ונשברת!"

 

הקוטג' פתח משהו

ליאת רון, שחקנית ומחזאית, דווקא מאמינה שיהיה טוב. היא מסבירה שתפישת החיים שלה היא רומנטית עד נאיבית. היא מאמינה בכוח האמונה, בהתכוונות חזקה וגם במילים ובאמנות.

 

ליאת: "אני מאמינה שזה יעשה שינוי. הייתי גאה כשהתחילה מחאת הקוטג', שאנשים החרימו מוצרים וגרמו להורדת המחירים. יש אש בעם, הקוטג' פתח משהו. הרעיון שיש לאנשים כוח לשנות משהו שהממשלה מחליטה, מביא השראה. הדברים רציניים מידי, קשה להאמין שלא יהיה שינוי!"