הזמר עידן רייכל הגיע שוב ללוס אנג'לס והפעם הגיע בהזמנת נשות מרכז התרבות הישראלי (מת"י) בשיתוף פעולה עם להקת קשת חיים שהביאה אותו עד היום לעיר המלאכים מספר פעמים. הפעם, עם זאת, הייתה זו הופעה מיוחדת, אינטימית יותר, שכללה ראיון והזדמנות לקהל לשאול שאלות, אם כי בפועל לא נותר זמן ליותר משתי שאלות.
רייכל הציג במהלך הערב את אלבומו החדש: "הביתה, הלוך חזור", אלבום משולש ובו אוסף מיוחד של ביצועים מהופעות הפרוייקט במהלך השנים בתוספת קטעים נדירים, שירים חדשים ושירים שמעולם לא יצאו על גבי דיסק, כמו הלהיט: "אמא, אבא וכל השאר".

בלי פוליטיקה. רייכל ונשות מת"י
רוכשי הכרטיסים למופע זכו לקבל ביחד עם כרטיס הכניסה גם את האלבום המשולש ולשמוע בהופעה חלקים ממנו, אותם ניגן ושר רייכל לפני הקהל במרכז ג'י.סי.סי, שקיבל אותו בהתלהבות רבה.
את רייכל ראיינה כתבת "ג'ואיש ג'ורנאל", דניאל ברין שראיינה את רייכל באנגלית, למגינת לב הקהל שהיה ברובו ישראלי. רייכל סיפר לקהל על הוריו המכירים אחד את השני מגיל ארבע. "הם היו בגן ביחד וסבתא שלי הייתה שומרת עליהם לאחר שהיו חוזרים ביחד מהגן. היום הם בני 61 ועדיין יוצאים להליכות ברגל מדי יום ומדברים. אין לי מושג מה יש להם לדבר עוד אחרי למעלה מ-50 שנה ביחד".
הוא סיפר גם על מפגשים מרגשים עם קהל המעריצים שלו: "יום אחד פגשתי אישה שסיפרה לי שהיא התחתנה לצלילי השיר שלי, 'אם תלך', ואחרי כמה ימים, באותו שבוע עצמו, פגשתי אישה אחרת שסיפרה לי שהיא ומשפחתה השתמשו באותו השיר בהלוויתו של אביה. ברגע שאתה משחרר שיר לעולם הוא כבר לא שלך וכל אחד לוקח ממנו משהו".
על סיבוב ההופעות המפרך: "יצאנו לסיבוב של 17 הופעות במדינות שונות. כל יום קמנו בשעה 4 לפנות בוקר, נסענו לשדה התעופה ומשם להופעה הבאה. אחרי ההופעות הראשונות, אתה כבר לא זוכר באיזו מדינה אתה נמצא ואיך קוראים לך".
על פוליטיקה: "אני לא מדבר על פוליטיקה", אמר רייכל שזכה לקיתונות רותחים מאירגוני שמאל בישראל לאחר שהופיע בחגיגות ה-40 לשיבה לגוש עציון. "הופעתי בגוש עציון ואני הראשון גם שאופיע ברמאללה או בעזה אם יזמינו אותי. אני מאמין שילדים ישראלים צריכים ללמוד על אמנות ומוזיקה ערבית וילדים ערבים צריכים גם ללמוד על מוזיקה ואמנות ישראלית, על נעמי שמר וחנוך לוין. רק כך, כשנלמד אחד על השני, לא נראה את השכנים שלנו כאויבים אלא כעם ורק כך נוכל להתחיל ליצור שלום".
כשנשאל על על השפעות המוזיקה האתיופיות בשיריו סיפר רייכל איך הקשיב לדיסק של זמר אתיופי מצליח מאוד: "הקשבתי לשיר הראשון והוא נשמע משהו כזה", אמר והתחיל להמהם הברות לא ברורות. "הקשבתי לשיר השני והוא נשמע כך. שוב המהם את אותן הברות באותה נעימה שקטה חרישית."שאר השירים נשמעו כולם אותו הדבר", סיפר כשהוא מדגים לקהל את השינויים הקלים בהברות וסחף גל צחוקים. למרות המונוטוניות שבשירים, רייכל סיפר שבסופו של דבר קלט את העניין והצליח לשלב בהצלחה את המוזיקה האתיופית הזאת באחד משיריו.
רייכל ניגן במהלך הערב את להיטיו הידועים, כולל "ממעמקים" ו"אם תלך" ובסופו חתם בסבלנות על הדיסק המשולש שלו למעריציו, צעירים ומבוגרים כאחד.
הם קיוו להגעתם של 400 ישראלים לפחות, אבל גם ה-200 שהגיעו שימחו את ליבם של משתתפי עצרת ההזדהות עם יושבי האוהלים בישראל, שנערכה בוודלי פארק ביום ראשון האחרון.
ארבעת המארגנים, דקל סופר, דרור דגן, אייל שיראל ומיקי גרנות, החליטו לקיים את העצרת בשבוע שעבר לאחר שהרגישו שלא מספיק רק לדבר על המצב הנורא בארץ אלא גם לעשות משהו. הם קראו לישראלי אל.איי להצטרף לעצרת דרך פייסבוק וביקשו שיבואו עם אוהלים, שלטים ו... גיטרות.

"להראות לפוליטיקאים בישראל שהם מאבדים הרבה אנשים כריזמטים ויצירתיים, שעוזבים את הארץ מידי יום כי הם לא מצליחים להסתדר שם". מחאת ישראלים באל.איי
"רובנו כאן בגלל המצב בארץ. כולנו היינו רוצים לשוב אבל זה בלתי אפשרי. זה לא רק המצב הכלכלי, אלא גם הביוקרטיה המקשה", אומר דקל סופר, 31, המתגורר מזה שמונה שנים בלוס אנג'לס ומנהל חנות למריחואנה רפואית. "אנחנו רוצים להראות לפוליטיקאים בישראל שהם מאבדים הרבה אנשים כריזמטים ויצירתיים, שעוזבים את הארץ מידי יום כי הם לא מצליחים להסתדר שם. בשביל לקנות בית בארץ, למשל, את צריכה 140 משכורות. כאן, לעומת זאת, את צריכה רק 83 משכורות. ההבדל הוא עצום. ולא רק זאת שהדירות והאוכל והכל יותר יקר, גם מרוויחים פחות בארץ, כך שזה בלתי אפשרי".