לא אראה עוד מדי יום את השלטים הקטנים והמנומסים שמבקשים ממני לתרום לעמותה זו או אחרת, כשמאחוריהם יושבת קופאית בשכר מינימלי, למרבה הציניות ולתפארת משרד הרווחה.
מחאת הקוטג' גרמה לי לסלוד מתמחורייך, רשת מזון שאני קונה בה כבר שנים, רשת שהאכילה את המינוס שהיה לי. החלפתי אותך בתת רשת זולה ובמינימרקטים פרטיים. אך כשהעצלות והעייפות פוקדות אותי, אני עדיין מתגנבת לסניף היקר ביותר בישראל, מנפנפת לשלום לקופאיות שמחייכות: 'איפה את? לא רואים אותך', אשמה וחפוית ראש. בכל זאת, זה דקה מהבית.
בסוף גם זה יחלוף. אני אלמד להתאפק. כי אני, מירב קריסטל, לא לבד. ישנם עוד צרכנים בישראל שהחליטו לשנות השנה את הרגלי הצריכה שלהם. לפניכם כמה עדויות, בגוף ראשון, של אנשי מערכת ynet ושל צרכנים מהיישוב שהפכו לפעילים חברתיים בפייסבוק, שמספרים על אלו מוצרים ושירותים הם החליטו לוותר באומץ, אחרי שהאמת על סוג הכלכלה שיצרנו כאן נחשפה לאור השמש המחטא.