"על רגל אחת": שירים מאת יעל טומשוב

"אל תקטע אותי/ הרשה לי לומר את דברי/ גם אם נתמכים הם בקבי נכים/ בלשון כבדה שרק אתמול למדה/ לגרגר אותיות, כמו מלח-ים/ על גרון נחר". שני שירים מאת יעל טומשוב

על רגל אחת

אַל תִּקְטַע אוֹתִי.

הַרְשֵׁה לִי לוֹמַר אֶת דְּבָרַי

גַּם אִם נִתְמָכִים הֵם בְּקַבֵּי נָכִים,

בְּלָשׁוֹן כְּבֵדָה שֶׁרַק אֶתְמוֹל לָמְדָּה

לְגַרְגֵּר אוֹתִיּוֹת, כְּמוֹ מֶלַח-יָם

עַל גָּרוֹן נִחָר.

 

אַל תִּקְטַע אוֹתִי.

הַרְשֵׁה לִי, גַּם אִם קָשֶׁה לִי

לְדַבֵּר בִּשְׂפָתְךָ.

זוֹהִי זְכוּת גְּדוֹלָה, אַף עַל פִּי

שֶׁבְּפִי גִּמְגּוּמוֹ שֶׁל אָבִי

וּשְׁתִיקָתָהּ שֶׁל אִמִּי

(אַף עַל פִּי שֶׁאִמִּי מְבִינָה הַכֹּל).

 

אַל תִּקְטַע.

אוּלַי עוֹד אֹמַר דְּבַר מָה.

דָּבָר מַר בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, בְּדָל

הֶגֵּד, גְּזִיז מַחְשָׁבָה.

 

אַל תִּקְטַע, זְכֹר:

לְפָנֶיךָ תַּמְרוּר עֲצֹר

לְשׁוֹנִי. יְצוּר אֶפִּילֶפְּטִי

עִם מַקֵּל בֵּין שִׁנָּיו. שַׂק

לֶקְסִיקוֹן אֶקְלֶקְטִי.

אַל תִּקְטַע אוֹתִי

 

לְפָחוֹת עַד תֹּם הַמִּשְׁפָּט.

הַקְשֵׁב וְהַבֵּט –

הִנֵּה אֲנִי, עִם תַּרְמִיל גַּב כָּבֵד

עוֹמֶדֶת עַל רֶגֶל אַחַת.

"כל אלה שטו לאיטם, בלב ים לא מוכר" (צילום: shutterstock)

 

בגאז'

הַמִּטְעָן נָסַע אַחֲרֵינוּ בְּמֶשֶׁךְ

שָׁנָה תְּמִימָה.

אֲנִי עֲדַיִן זוֹכֶרֶת כֵּיצַד נֶאֶרְזוּ הָאוֹצָרוֹת הַגְּדוֹלִים בְּקֻפְסָאוֹת הַקַּרְטוֹן:

הַסֶּרְוִיסִים שֶׁל אִמָּא, הַנִּבְרָשׁוֹת שֶׁל סָבְתָא, הַתַּקְלִיטִים שֶׁל אַבָּא,

גְּוַרְדְּיַת חַיּוֹת הַצַּעֲצוּעַ שֶׁל אֲחוֹתִי, תְּמוּנוֹת, וִילוֹנוֹת,

כְּלֵי מִטְבָּח וּמְאוֹת סִפְרֵי הַשִּׁירָה, הַפְּרוֹזָה וְהָאָמָּנוּת,

כֹּל אֵלֶּה שָׁטוּ לְאִטָּם

בְּלֵב יָם לֹא מֻכָּר.

חִכִּיתִי יָמִים אֲרֻכִּים לָאַרְגָּזִים הַחֲתוּמִים בִּכְתָב יָדָהּ הַיָּפֶה שֶׁל אִמִּי

וּבַלֵּילוֹת חָלַמְתִּי כֵּיצַד נָחוֹת קֻפְסָאוֹת הַקַּרְטוֹן בְּבֶטֶן אֳנִיָּה

וּבְמֶרְכָּז מִסְּדָרָן תֵּבַת עֵץ עֲנָקִית – הַפְּסַנְתֵּר הַגֶּרְמָנִי הַקָּשִׁישׁ.

בְּבֵית חָזֵהוּ לוּחִית זָהָב שֶׁנֶּחְרְתוּ בָּהּ שְׁמוֹת עָרֵי בִּירָה אֵירוֹפִּיּוֹת.

דִּמִּיתִי אוֹתוֹ מִתְנוֹדֵד קַלּוֹת לְקֶצֶב הַגַּלִּים,

עֵינָיו פְּקוּחוֹת לִרְוָחָה בַּאֲפִילַת תָּא הַמִּטְעָן, גַּבּוֹ זָקוּף,

דּוֹמֵם וְאֵיתָן, מוֹפֵת לַאֲצִילוּת וְאֹרֶךְ-רוּחַ.

 

כְּשֶׁפָּתְחוּ אֶת תֵּבָתוֹ, כַּעֲבֹר שָׁנָה, מִתַּחַת לְבֵיתֵנוּ הֶחָדָשׁ

וּצְדוּדִיתוֹ הֵגִיחָה לַאֲוִיר הַלֶּבַנְט,

נִזְכַּרְתִּי בְּאָבִי סָבִי, שׂרוּלִיק, שֶׁיָּרַד מִן הַמָּטוֹס בִּנְמַל הַתְּעוּפָה בֶּן-גּוּרְיוֹן

עַל כִּסֵּא גַּלְגַּלִּים שֶׁל הַסּוֹכְנוּת, גֵּא וְסֶנִילִי,

וְהִמְתִּין לְקַבָּלַת הַפָּנִים הַחֲגִיגִית

לְצִיּוּן כֹּל שְׁנוֹת פְּעִילוּתוֹ הַצִּיּוֹנִית.

 

רוצים לקרוא עוד על שירה? היכנסו לכאן!

 

יעל טומשוב, עורכת את כתב העת "אלמנך" ואת מדור השירה באתר "יקום תרבות", ומתרגמת מרוסית ומאנגלית. שני השירים לקוחים מספר ביכוריה "ים לא מוּכּר", שעתיד לראות אור בחודשים הקרובים בהוצאת "קשב לשירה".