ישראלית בניו-יורק

טל פאר-הכהן שילבה קריירת דוגמנות ומשחק עם תואר בעריכת דין ועבודה פרלמנטרית בקרב צעירי הליכוד. כשהיא מצאה את עצמה פתאום בניו-יורק מנותקת מכל מה שהכירה, החליטה להמשיך עם כל המרץ שהוביל אותה עד הלום. אחת התוצאות היא פיילוט לסידרת טלביזיה על מציאות החיים של ישראלים בניו-יורק

טל פאר-הכהן, דוגמנית, שחקנית, מפיקה, בעלת בלוג, עורכת דין, וגם מצעירי הליכוד, שנמצאת עמנו כבר כשלוש שנים, לא חשבה מעולם שתחייה מחוץ לישראל. פאר-הכהן (35), דור שמיני למשפחת צברים, שאבותיה יבשו ביצות ושירתו בהגנה, גדלה כפטריוטית ישראלית שרופה, וככזאת לא הייתה לה שום סימפתיה לישראלים שעזבו את הארץ. היא חשבה שהם נפולת של נמושות, עד שלפני שלוש שנים היא התחתנה ומצאה את עצמה נופלת כמו נמושה בעצמה. בעלה, איש הייטק בתחום המחשבים, קיבל הצעה שאי אפשר לסרב לה מחברה אמריקאית להשתלב כשותף במשרדים בניו-יורק. אחרי לבטים, החליטה טל להישאר בארץ, כשבעלה טס לעבוד בניו-יורק. שנה החזיקה מעמד עד שהבינה שהיא לא יכולה בלעדיו והצטרפה אליו כאן. היא מודה שהעזיבה את ישראל הייתה בשבילה משבר גדול ושנותיה הראשונות בניו-יורק לא היו קלות.

 

עד לעזיבה היו חייה בישראל סואנים מתמיד. פאר-הכהן, שהחלה את דרכה כדוגמנית בסוכנות "לוק" (היא הייתה בין שלוש המועמדות הסופיות בתחרות מלכת היופי של שנת 1996), נכנעה לחיידק הפוליטי שבתוכה ופנתה לקריירה של משפטנית. את התואר במשפטים במכללת נתניה עשתה במקביל לעבודה בדוגמנות. בשנות התשעים הצטלמה לאין ספור פרסומות ששודרו בערוץ 2, שם זכתה גם להנחות שעשועון בשם "פחות או יותר", עם אקי אבני. באותן שנים הופיעה בשבוע האופנה של ניו-יורק, שהתארח בברייאנט פארק ועבדה גם באירופה. אבל בשנת 1999, קצת לפני הבחירות לכנסת, היא חברה לצעירי הליכוד, ביניהם גילה גמליאל, אופיר אקוניס, דני דנון, כבראש החבורה עמד מי שכיום מכהן כשר לאיכות הסביבה, גלעד ארדן. כשאריאל שרון נבחר לראשות הממשלה, הוא לקח אותה תחת חסותו, לדבריה, ומינה אותה לראש אגף מבצעים בליכוד. במסגרת התפקיד פאר-הכהן הייתה אחראית על אירגון הפגנות ענק נגד הנסיגה מרמת הגולן או חלוקת ירושלים.

 

על אמריקה הייתה לה הזדמנות טוב ללמוד בשנת 2000, כשהגיעה לביקור עבודה עם משלחת אותה שיגר משרד החוץ ושכללה צעירים חברי כל המפלגות בישראל. היו אלה ימי הבחירות לנשיאות בארה"ב והמשלחת ליוותה את קמפיין הבחירות של סגן הנשיא לשעבר, אל גור. במסגרת הביקור זכו חברי המשלחת להתארח בכינוס הוועידה הדמוקרטית ולבקר בטקסס, וושינגטון די.סי וניו-יורק. שנה לאחר מכן עברה טל לעבוד כיועצת משפטית במשרד לשיתוף פעולה אזורי במשרד ראש הממשלה ואת השנים שלפני עזיבתה את הארץ בילתה כיועצת בכירה למשה דיין, היועץ המשפטי של משרד המשפטים.

 

 

מה המחיר?

בסתיו האחרון, אפשר היה ללמוד משהו על האמביציות של טל פאר-הכהן, כשיצאה לצילומים ברחובות ניו-יורק במסגרת סידרת טלביזיה שכתבה על ישראלים שחיים בעיר. לצילומים אלה הצליחה לגייס גם את הדוגמנית שירלי בוגנים ואת השחקנים עומר ברנע ומיטל דוהן, שאהבו את התסריט. פרק אחד צולם למטרות פרזנטציה וגיוס משקיעים וטל מדווחת שהוא זוכה להתעניינות בערוצי הטלביזיה בארץ. אם מי מהם ידלק על הרעיון, תזכה ההפקה לתקציב פיתוח וטל תוכל להמשיך לעבוד על הסידרה שלה, המבוססת לא מעט על חוויותיה האישיות.

 

איך הגעת לכתיבת הסידרה?

"כשהגעתי לכאן הייתי במשבר גדול, כי כל הדי.אן.אי שלי הוא ישראלי וכל מה שעשיתי בעבר פתאום לא היה רלבנטי. עברתי כאן את מבחני הבר של לישכת עורכי הדין האמריקאית ועבדתי תקופה כעורכת דין, אבל מאוד השתעממתי. התחלתי לכתוב ולחזור לאופנה ולדוגמנות, אבל בגלל שכבר לא הייתי בת 25, הייתי צריכה להמציא את עצמי מחדש. מכיוון שהמוטו שלי בחיים הוא להגשים חלומות, הייתי צריכה ליצור לעצמי חלום, לעשות מהלימונים לימונדה. יצאה לי לימונדה נחמדה".

 

מה את יכולה לספר על הסידרה?

"הסידרה נקראת 'חלומות'. והתחלתי לעבוד על התסריט לפני שנתים וחצי. הסיפור הוא על חבר'ה ישראלים שמגיעים לניו-יורק והוא בעיקר מבוסס על החיים שלי. אחד הסיפורים הוא על דוגמנית ישראלית, שמגיעה לניו-יורק ומאוד מצליחה פה בדוגמנות, אבל היא רוצה לעשות הסבה לשחקנית ומקבלת פידבקים לא טובים משחקנים ישראלים שמגיעים לאותו אודישן. בעיקר הם מתלוננים על כך שדוגמנית, שנוטים לחשוב שאין לה כישרון משחק, מעיזה להציג את עצמה כשחקנית. זה משהו שחוויתי באופן אישי. עד היום יש לי הקלטה של הראיון שלי בתוכנית של דן שילון, בה הוא מנסה לרדת עלי על שיעורי המשחק שלקחתי. למדתי אז אצל הלל נאמן, שהיה ממקימי תיאטרון 'המטאטא'. יש גם פרק עם השחקנית תמר פלציג, שמגלמת דוגמנית מצליחה. צילמנו בסנטראל פארק באמצע הסתיו. בסצינה שני ישראלים צעירים מתחילים אתה בפארק. הם חושבים שהיא אמריקאית ומדברים ביניהם עברית. הם מחליטים לראות אם היא 'זורמת', ואז היא, שמדברת אתם כל הזמן באנגלית במבטא אמריקאי מושלם, אומרת להם פתאום בעברית: לא נראה לי! ומייבשת אותם. הסיפור מסתיים באכזבה על זה ששוב מתייחסים אליה לפי איך שהיא נראית ולא על פי מי שהיא באמת".

 

איזה תפקיד משחק עומר ברנע בסידרה?

"הוא משחק שחקן מצליח מאוד, שמשלם את מחיר הבדידות. הוא קורא בלוג של דוגמנית שעובדת בניו-יורק ומתאהב בה דרך הבלוג. בהתחלה הם רק מדברים דרך צ'טים ומתקשרים דרך הבלוג שלה, שבו היא חושפת את הקשיים שהיא חווה כאן, את הבדידות, הגעגועים לארץ. יש קטע שבו כתבת של גיא פינס מראיינת את עומר בטיימס סקוור על החיים שלו כאן. היא כל הזמן מתלהבת ואומרת, 'כמה מגניב לחיות בניו-יורק'. היא לא נותנת לו בכלל לדבר, למרות שהוא רוצה לספר על החיים האמיתיים שלו. המשפט שהכי מגדיר את הסידרה הוא: 'בעיר בה כולם חולמים להצליח, אף אחד לא מדבר על המחיר'. בעצם כולנו בודדים, אנחנו חיים בתרבות שונה משלנו".

 

איך ליהקת את ההפקה?

"יצרתי קשר עם עומר ברנע, והוא קרא את התסריט ואהב. גם מיטל דוהן מאוד אהבה את התסריט. אני מאוד אוהבת אותה כשחקנית. ראיתי אותה בהצגות בארץ ואני חושבת שהיא שחקנית מוכשרת שלא מפרגנים לה. חשבתי שהיא מאוד תזדהה עם הסיפור. היה לי חשוב למצוא שחקנים שעברו את החוויה. רוב השחקנים הם תלמידי שנה שלישית מבית הספר 'לי סטרסברג', ישראלים ואמריקאים, כולל ניצבים ודוגמנים. בצוות כולו היו 50 איש וצילמנו ב-7D, מצלמה שנחשבת לרמה הכי גבוהה ב-HD.

 

"כשהגעתי לניו-יורק פתחתי עם בעלי חברה שרשמה פטנט בתחום האופנה באינטרנט, ולפני שנתים וחצי התחלתי לעבוד עם רועי פאייר, שמאוד מצליח כאן כסטייליסט. הוא הגיע לניו-יורק לפני שבע שנים אחרי שבארץ הוא היה מועמד לאוסקר הישראלי על העבודה שלו בסרט 'מרס טורקי'. הוא הגיע לניו-יורק כי הייתה לו הזדמנות עסקית והוא התחיל לעבוד עם מגזינים וחברות תקליטים. פתחנו ביחד חברת הפקות שמפיקה כתבות מערכת למגזינים של אופנה ושהפיקה גם את הסידרה. צילמנו בלוקיישנים מעניינים בעיר, בסנטרל פארק, בבתי קפה, כולל 'מקיאטו' שבבעלות ישראלית, במסעדות, במשרדי ברוקרים בבורסה. צילמנו שם בזכות אחד הישראלים שעובדים שם, שעשה לנו טובה ואיפשר לנו לצלם. במהלך ההפקה גילינו נכונות ופירגון גדולים מהישראלים שגרים כאן. היו לי שתי עוזרות במאי: יעל גידרון שהיא שחקנית, ועדי נבון, סטודנטית לקולנוע".

 

איך מצאת את השחקנים הישראלים?

"בשיטת חבר מביא חבר. תלינו מודעה ב'לי סטרסברג', שאנחנו מחפשים ישראלים והם התחילו להגיע. ביניהם היו גם יערית זיתוני, סיון הדרי, שחק ברנר ואורי גלעד. הפרק הראשון שצילמנו היה ארוחת שישי אצל אחת השחקניות. המשתתפים עשו קידוש ושרו שירי שבת מהבית. ככה מתחילה הסידרה".

 

יש עוד פרויקטים בקנה?

"אנחנו בשלבי סיום של סידרת ראליטי באינטרנט, שחושפת את מאחורי הקלעים של העבודה של רועי ושלי. יום אחד, כשהיינו באמצע ההפקה של הסידרה, חברה שהגיעה לביקור מהארץ אמרה לנו שמדהים לראות מה עובר עלינו. אמרנו לעצמנו, 'בואו נראה אם יש חומרים טובים', ולקחתי מצלמה. חוץ מההפקות יש לנו גם בלוג על אופנה וסטיילינג שפתחנו לפני שנה. מכיוון שהבלוג באנגלית ונחשב לבין המובילים בתחום, יש לנו גישה לאירועי אופנה. אנחנו מראיינים דוגמנים ודוגמניות מאחורי הקלעים בתצוגות אופנה, מראים את הקולקציות, האיפור, הסטילניג. צילמתי אפילו את הוויכוחים שלנו ותימצתי את החומר לפרקים קצרים של 15-10 דקות. לסידרה קוראים 'ניו-יורק ניו-יורק' ואנחנו מקווים שנעלה אותה לרשת בספטמבר הקרוב ב- www.nyc-fashion.com. השבוע גם צילמנו כתבת קיץ צבעונית מניו-יורק למגזין גברים נורבגי".

 

נורבגי?

"למגזין קוראים 'דורייאן', וזה קשר של רועי שמכיר את הצלם של המגזין. הגיע צוות צילום מלונדון שצילם להפקה. לרועי יש קשרים מצויינים בעולם האופנה, אותם הוא יצר בשבע השנים שהוא פה".

 

את לא חושבת שתוכלי להשתלב בתרבות פה?

"אני תמיד אהיה זרה, תמיד יהיה איזה מונח בבייסבול שאני לא אדע או חווית ילדות קולקטיבית שלא תהיה לי. יש ימים שקשה לי עם זה ויש ימים שבסדר. תחושת הזהות מאוד קשה. אני מתנדבת בפרויקט 'שגריר' של 'דור חדש', פרויקט הסברה לישראל ובנוסף אני ראש הקבוצה של 'ביוטיפול יזראל'. בין הפרויקטים שאנחנו עובדים עליהם כלולה גם יצירת מצגת של מעצבים ישראלים צעירים, שתעלה בשבוע האופנה של ניו-יורק. אני מקווה שזה יקרה בספטמבר הבא".

 

 

"אין הומלסים בישראל"

עם כל זה הפעילות התרבותית-אופנתית-הסברתית, טל לא שכחה את הפעילות הפוליטית ונוטלת חלק באירגון ידידי מפלגת הליכוד באמריקה.

"רוויטל אזולאי, ראש הקבוצה כאן, צירפה אותי אליהם. אני שייכת לקבוצה של ששה איש של המנהיגות הצעירה. אירגנו הפגנה ענקית אחרי הרצח באיתמר בשיתוף עם אירגונים יהודים וישראלים. אנחנו עושים מה שאפשר למען ישראל".

 

מה את חושבת על מחאת מעמד הביניים בישראל?

"אני חושבת שהמחאה צודקת, מאוד קשה לגמור את החודש בארץ. הפיתרון הוא הקלה במיסוי, הקלה בארנונה לסטודנטים, הכרה במשכנתא לזוגות צעירים כהוצאות המשפחה. צריך גם להקל בשכר הלימוד או לחילופין לתת מילגות. ההפגנות צודקות, המצב בארץ קשה, הבעיה שלי היא המארגנים. רגב קונטס, מהמארגנים, קרא לאחד הפקחים 'קאפו', וזאת רמה נמוכה בעיני. אני מאמינה שהמטרה של הנהגת מאהל רוטשילד היא להפיל את הממשלה, כי אחרת הם היו מנסחים אבני דרך לטווח ארוך וקצר, היו נותנים צ'אנס לוועדה שמינה נתניהו. גם לי היה קשה לגמור את החודש, גם אני הייתי יוצאת להפגין, אבל ביבי נתניהו הוא היחיד שיכול להביא לשינוי, כי השמאל לא הציב אלטרנטיבה".

 

ומה עם הטייקונים ששולטים במשק בישראל?

"צריך לזכור שהם מעסיקים הרבה אנשים, אבל כל הנושא של מחיקת חובות לטייקונים הוא נושא שערורייתי מבחינתי. מפעלי ים המלח, לדוגמה, זה ניצול שערורייתי של המשאבים הטבעיים של מדינת ישראל לעשיית רווחים ללא מתן דיבידנדים".

 

נראה שישראל היא לא מה שהייתה.

"ישראל היא עדיין המקום הכי טוב לחיות בו. בישראל אין הומלסים כמו שרואים כאן, לאנשים יש פנסיה וביטוח בריאות".

 

את רואה כמה צעירים ישראלים מגיעים לעיר.

"הם חושבים שהם יתעשרו במכה, מה שלרובם לא קורה. הם לא עושים מיליון דולר בשנה".

 

גם את ובעלך הגעתם בשביל הפרנסה.

"הגענו לכאן כי בעלי קיבל הזדמנות עסקית, אבל ישראל זה הבית שלי. זה המקום לחזור אליו".

 

השהות כאן שינתה אותך?

"המעבר לכאן מאוד ביגר אותי, לחיות חיים ללא קהילה מוכרת ותומכת גורם לך להתמודד לבד, עם עצמך בעיקר. זה בא לידי ביטוי גם בזוגיות. אפילו לריב קשה, כי אין לך לאן ללכת. יום אחד יצאתי מהבית בסערה אחרי ריב עם הבעל, יצאתי עם ראש מורם אבל מהר מאוד נזכרתי, שזה לא כמו בחיפה שהייתי יכולה לקחת את האוטו ולנסוע להורים".

 

אולי יום אחד תרגישי אמריקאית.

"אני יותר מידי ישראלית, למרות שתמיד אומרים לי כאן שאני לא נראית ישראלית. כשאני שואלת אותם איך נראה ישראלי, הם אומרים עם שיער שחור ועור שזוף. אנשים חושבים שאני אירית, אבל אני ג'ינג'ית ומאוד מאוד ישראלית".