שאלה:
שלום לרב,
לפני ארבע שנים, לפני שבן זוגי חזר בתשובה, אימצנו כלבה קטנה שחיה איתנו בבית. בעקבות חזרתו בתשובה הסכמתי לוותר על הרבה מאוד דברים שהיו לי חשובים - כמו טיולים בשבת, או הסכמתי ללכת למקווה.
אני מרגישה שוויתרתי על הרבה מהחיים שלי, אבל אני מקבלת את זה באהבה גדולה כי אני ובן זוגי מנהלים מערכת יחסים מזה שמונה שנים (עוד לא נישאנו). בן זוגי חזר בתשובה לפני שנתיים, ואילו אני נשארתי חילונית. יש דבר אחד, שלמרות כל הוויתורים שהסכמתי לעשות, בן זוגי אינו מוכן לקבל ורוצה להיפרד בגלל זה - וזו הכלבה.
הכלבה שלנו היא חלק ממשפחתי, אני קשורה אליה ואני אוהבת אותה, והיא כמו חברה טובה או משפחה ומאוד קשה לי לוותר עליה. בן זוגי, לעומת זאת, רוצה שאמסור את הכלבה כי לטענתו הוא לא מוכן לגדל כלב בבית בטענה שזו חיה טמאה. מעבר לכך, הוא אינו מוכן להביא ילד כל עוד יש כלב בבית ואולי אפילו לא להתחתן, כך שמבחינתו אני צריכה להחליט עכשיו אם אני מוכנה למסור אותה או לא. אני לא יכולה לחשוב אפילו על לתת אותה, אני יודעת שזה יהיה כמו להתפרד מחלק ממני, ממשפחתי!
אני חושבת שהבקשה שלו היא מאוד חד צדדית, אני בת זוגו, הוא אוהב ומכבד אותי. האם בכל זאת ניתן לגדל כלבה בבית? האם ניתן להתגמש? (פלונית)
תשובה:
שלום וברכה.
ראשית, ברכת הצלחה לזוגיות שלכם, שאינה פשוטה כל עיקר, וצריכה מאמצים וויתורים הדדיים, ובאיחולים לנישואים בהקדם.
את התשובה לשאלתך יש לחלק למספר נושאים; הראשון, והפשוט יותר, הוא הפן ההלכתי של גידול כלב. בתלמוד נזכר האיסור לגדל כלב: "רבי נתן אומר: מנין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו ולא יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו? שנאמר 'ולא תשים דמים בביתך'". (תלמוד בבלי מסכת כתובות דף מא). ניתן לראות מהדברים כי ההדגשה של חז"ל היא על "כלב רע", כלומר: שיש חשש שהוא יתקוף אנשים ויזיק להם, בדיוק כמו סולם רעוע, שיש חשש שאנשים שיעלו עליו יפלו ממנו ויינזקו.
כך גם מפורש במקומות נוספים, שהחשש בגידול כלב הוא שמא ינבח ויבהיל אנשים, ועלול לגרום לאישה בהריון שתפיל את ולדה, או להבריח עניים שיבואו לבקש צדקה (תלמוד בבלי מסכת שבת דף סג). הפוסקים הביאו זאת להלכה: "אסור לגדל כלב רע, אלא אם כן הוא אסור בשלשלאות של ברזל וקשור בהם. ובעיר הסמוכה לספר, מותר לגדלו, וקושרו ביום ומתירו בלילה" (שולחן ערוך, חושן משפט, סימן תט, ג). והרמ"א, רבי משה איסרליש, הוסיף: "ויש אומרים דהשתא (=עכשיו), שאנו שרוין בין העכו"ם ואומות, בכל עניין שרי (=מותר)... מיהו (=אבל), נראה אם הוא כלב רע, שיש לחוש שיזיק בני אדם, דאסור לגדלו אלא אם כן קשור בשלשלאות של ברזל".
נמצא, שאם מדובר בכלב/ה קטן/ה שאינו נובח ואינו מאיים על אנשים – אין איסור להחזיקו. אם הוא נדרש לשמירה – ההיתר ברור עוד יותר.
הפן השני בשאלתך הוא התייחסותך לפרידה מהכלבה. נכון הוא כי פרידה מבעל חיים הוא דבר קשה, אולם נראה שלא צריך לדמות זאת את הקשר כמו לאדם מהמשפחה. חייהם של הכלבים מוגבלים ונפרדים מהם בבוא עיתם. זאת ועוד, גם מבני המשפחה הקרובים ביותר אנו נפרדים. למשל, כאשר הילדים גדלים ועוזבים את הבית. פרידה זו היא גם כן קשה, אולם אנו מקבלים זאת, בידיעה שלטובתם ולטובתנו – צריך
שיעזבו ויחיו את חייהם. לכן, גם את הפרידה מהכלבה - אם כך יוסכם ביניכם לעשות – ניתן לדמות לפרידה מבן משפחה לצורך הקמת בית חדש, במקרה זה, הבית שלכם.
אבל דומה שהבעיה העיקרית העולה משאלתך, היא מערכת היחסים והוויתורים שביניכם: זו בעיה שעולה בכל מערכת זוגית; מי וכמה צריך לוותר, ובוודאי במקרה שלכם יש צורך ביתר מאמץ. את התשובה לשאלה זו אתם צריכים לפתור ביניכם או בעזרת ייעוץ מקצועי. אולם התנאי הבסיסי להצלחה הוא הידיעה וההסכמה של מוכנות למאמץ וויתורים הדדיים. בהצלחה (הרב שמואל שפירא, רבה של כוכב יאיר).
לבירורים ושאלות אפשר לפנות למענה הטלפוני של צהר בענייני בהלכה. ימים א'-ה', בין השעות 19:00-23:00, בטלפון 1-800-200-377.