ההצלחה שמאחורי ההצלחה

איש יחסי הציבור דביר אסולין אוהב לספר איך הוביל את אליס טן-רידלי מתחנת הסאבוויי לאולפני הטלביזיה ואולמות הקונצרטים, אבל גם הסיפור שלו הוא סיפור מדהים של הצלחה של צעיר ישראלי שהתחיל בתחתית של ניו-יורק ועכשיו דוהר כל הדרך לצמרת

דביר אסולין, יח"צן ישראלי ומנהל אמנים שנמצא אתנו בניו-יורק כבר ארבע שנים, עושה בימים אלה דרך מרשימה לכיוון החלום האמריקאי. אסולין (26) התחבר לפני מספר שנים לקרן המלגות "אייסף", עבורם הוא מנהל את יחסי הציבור, אבל מהר מאוד הוא גילה שיש עוד כמה אנשים בניו-יורק שיכולים להשתמש בשירותיו הטובים. אחת כזו הוא מצא כבר עמוק בקריירה מצליחה ואחרת בתחנת סאבוויי בעיר. מצד אחד כנרת ההיפ הופ הישראלית המצליחה, מירי בן-ארי, ומצד שני אליס טן-רידלי, שאת הקריירה שלה הוא הוביל כמנהל אישי עד לתוכנית "אמריקן גוט טאלנט", ומשם, כך גילה, השמים הם הגבול – גם עבורה וגם עבורו. מאז שהציע לה, לפני כשנה וחצי, להוציא אותה מהסאבוויי ולהעביר אותה לאמריקה, אסולין מבלה חלק ניכר מזמנו בנסיעות ברחבי ארה"ב עם התגלית שלו.

 

 

כשדביר פגש את אליס

אליס טן-רידלי הפכה מקור להשראה למיליוני אנשים בעולם – ארבעה מיליון צפיות כבר נרשמו בקליפים שלה ביו-טיוב – שהתרגשו מכך שגם זמרת סאבוויי אנונימית יכולה להגשים חלום ולזכות בהכרה, אם היא באמת מוכשרת. מה יותר מרגש מכך שאחרי שנים בהם חלפה על פני מועדון בי.בי קינג בדרך לפינה שלה בסאבוויי, אליס טן-רידלי עומדת לעלות להופיע על בימת המועדון נחשב?

 

דביר, איש גלי צה"ל לשעבר, למד קולנוע בביה"ס "ניו-יורק פילם אקדמי", כשנקלע יום אחד לתחנת הסאבוויי ברחוב 34. אישה גדולה עמדה שם ובקול גדול עוד יותר ביצעה שירים של וויטני יוסטון וטינה טרנר. דביר נדהם: "אמרתי לעצמי שהאשה הזאת מדהימה ואני חייב לעשות משהו", סיפר השבוע. "לקחתי ממנה את הפלייר עם הפרטים, אבל איבדתי אותו. אחרי כמה חודשים שוב ראיתי אותה ושוב אמרתי וואו! הסתכלתי על תגובות האנשים, היו שם אנשים מאין-ספור מקומות, אמריקאים, אסייאתים, אפרו-אמריקאים וגם חרדים יהודים, וכולם הקיפו אותה והקשיבו בהתלהבות. שוב לקחתי ממנה את הפלייר ושוב איבדתי אותו ושכחתי ממנה.

 

"לפני שנה וארבעה חודשים, נסעתי יום אחד לפגוש חברים ישראלים. ירדתי לתחנת הסאבוויי של טיימס סקוור ושוב ראיתי אותה. אמרתי לעצמי שהיא צריכה להופיע במדיסון סקוור גארדן ושהפעם אני לא יכול לפספס אותה. נתתי לה 2 דולר ושוב לקחתי את הפלייר, רק שהפעם שמרתי אותו במקום טוב. יום יומיים אחרי, ישבתי בבית וניסיתי להזכר איך קוראים לאשה מהסאבוויי, כי רציתי לבדוק אולי יש משהו שלה ביו-טיוב. לקחתי את הפלייר ששמרתי ונכנסתי ליו-טיוב. נדהמתי לראות שם קטעי וידאו שלה מההופעות בסאבוויי, שצילמו תיירים מזדמנים והעלו לאתר. התחלתי להבין שאנשים מטורפים עליה ושלחתי לינקים שלה לאנשים שאני מכיר ומעריך. חלק שלחו תגובות פושרות, חלק התלהבו, אבל האמת היא, שכבר בהתחלה האמנתי בה.

 

"הרמתי לה טלפון והצגתי את עצמי, הסברתי לה שאני בחור ישראלי שראה אותה בסאבוויי, אמרתי לה שלדעתי היא זמרת מהליגה הראשונה והודתי שאני לא מנהל גדול בתעשיה. הסברתי שיש לי מוטיבציה ואמביציה ואני חושב שאני יכול לעזור לה. היא אמרה שהיא מופיעה בתחנה של יוניון סקוור למחרת בשבע בערב, והזמינה אותי לבוא ולהציג את עצמי. אחרי ההופעה התחלנו לדבר ופתאום היא שלפה תמונה שלה עם אופרה ווינפרי והשחקנית-נערה גיבוריי סידיבי, אותה מיד זיהיתי ככוכבת הסרט 'פרשס', שהיתה מועמדת לאוסקר. הבנתי שיש פה סיפור, שאמא של פרשס שרה ברכבת! הוצאתי את הסיפור לאחר העיתונים הגדולים והוא עשה גלים. תוך זמן קצר קיבלנו פניה מהמלהקת של אמריקה גוט טאלנט".

 

חתמתם ביניכם על חוזה?

"בהתחלה היא סירבה, היא אמרה שהיא לא חותמת על כלום. היא אמרה: אתה יודע מה אני יודעת לעשות, אני עוד לא יודעת מה אתה יודע לעשות. שבוע אחרי שסיכמנו שנעבוד ביחד, עוד לפני שחתמנו על חוזה, מצאתי את עצמי על מטוס לאמסטרדם. הסתבר ששתי תיירות הולנדיות שנתקעו בניו-יורק לאחר שהר הגעש התפרץ באיסלנד וכל הטיסות לאירופה בוטלו, ראו אותה מופיעה בסאבוויי. כשהן חזרו להולנד, הן השתתפו בתוכנית טלביזיה 'פריים טיים' שם, שמגשימה משאלות לאנשים. הן אמרו שההופעה של אליס הייתה ההופעה הכי טובה שראו בניו-יורק וביקשו ממפיקי התוכנית שיביאו את אליס להופיע בה. קיבלנו אי-מייל מההפקה של התוכנית שהזמינה אותנו לאמסטרדם. בתוך 48 שעות היינו על המטוס. אליס שרה שם את השיר I Will Always Love You של וויטני יוסטון והתקבלה בהתלהבות. על החוזה בינינו חתמנו בסופו של דבר לפני התוכנית אמריקה גוט טאלנט. עורך הדין של הזמרת ריאנה ערך את החוזה. העבודה הקשה התחילה דווקא אחרי התוכנית, כשהיה צריך למצוא לה סוכן טוב, לסגור הופעות, להביא לה הזדמנויות לשולחן. היום היא קוראת לי 'המלאך שלה'".

 

מה אתה יכול לספר על החוויה של אמריקה גוט טאלנט?

"הזמינו אותה לאודישן בניו-יורק, שצולם לטלביזיה ועד עכשיו צפו בו ביו-טיוב 2 מיליון איש. היא הדהימה את כולם עם הקול שלה, למרות שהיא לא הגיעה לגמר. מאוד רציתי שהיא תגיע לגמר, אבל היה לי ספק, כי הקהל המרכזי שצופה בתוכנית הוא של צעירים. אחרי האודישן בניו-יורק היא נשלחה לשלב הבא של האודישנים שנערכו בלאס וגאס, שאחריהם היו אמורים להיבחר 48 המועמדים שיישלחו להוליווד. לא הייתי אתה בלאס ווגאס. השופטים שם היו שרון אוסבורן, האווי מנדל ופירס מורגן. אני זוכר שהתקשרתי אליה כמה פעמים כדי לשאול אם היא עברה, אבל היא עוד לא קיבלה תשובה מההפקה. כשהייתי ברכבת על מנהטן ברידג', בדרך לעיר ראיתי פתאום על מצג הטלפון שהיא מתקשרת אלי. הרמתי ושמעתי אותה אומרת: 'נחש מה? עברתי!' והרכבת ירדה לתוך המנהרה. השיחה התנתקה ואני נשארתי עם הטלפון ביד. רציתי לצעוק מרוב שמחה!

 

"אחרי האודישן לתוכנית קיבלנו פרסום מטורף. אליס התראיינה ל'ניו-יורק פוסט', 'דיילי ניוז', וגם הסופר-בלוגר פרז הילטון כתב עליה. אני זוכר שנסעתי לביקור בארץ וכשחזרתי ראיתי שקיבלתי 4,000 אי-מיילים. כל האי-מיילים שנשלחו לאליס הועברו אלי. התחלנו לקבל המון בקשות לראיונות. ג'ייל קינג, החברה הכי טובה של אופרה ווינפרי, רוצה לראיין אותה. עיתון 'אל מונדו', הספרדי, גם מעוניין, גם ברשת WNBC ובתוכניות החדשות של הערוצים המקומיים עשו עליה כתבות. סוכנים החלו להתעניין בה, והכל מגיע אלי, אני מוצא את עצמי יושב עם הסוכן של ג'רי סיינפלד וסלין דיאון בבית קפה בניו-יורק".

 

אז היא כבר לא מופיעה בסאבוויי.

"מאז התוכנית הרכבנו להקה של חמישה נגנים שהיא מופיעה אתם. רוב השירים הם קאברים ויש גם שיר שכתב עמית צח, שנקרא Winning, שהיא מאוד אוהבת. היא שרה אותו במדיסון סקוור גארדן, בגמר משחקי קולגייט באתלטיקה קלה לנשים".

 

כמנהל האישי שלה, מה אתה יכול לספר עליה?

"אליס היא אשה צנועה שאוהבת אנשים, אם חד הורית שגידלה שני ילדים ופרנסה אותם מהופעות בסאבוויי. היא גרה בהארלם והייתה ישנה בסלון, כדי שלילדים שלה יהיה חדר משלהם. לאליס אין דרישות של כוכבים. תמיד כשאני עובר על חוזים, היא מתבדחת איתי ואומרת: 'תבטיח לי שהסוכריות של

ה-M&M יהיו רק כחולות".

 

אז עלית על דרך המלך.

"אני רחוק מלהגשים את החלום האמריקאי, אני נהנה מהדרך שאני עושה. כל התקדמות קטנה שלי מביאה איתה מתיקות. בסופו של דבר מה שצריך לקרות קורה, הכל משמים. אם יש לך חלום ואתה הולך אתו, לא יושב בחיבוק ידיים, אתה תגיע לשם. היו לא מעט זמנים קשים, אבל התעשתתי, קמתי והמשכתי".

 

הכל התחיל בבאר שבע

גם דרכו של דביר בניו-יורק התחילה בקשיים, לאחר שעזב מאחוריו קריירה מבטיחה בתקשורת והפקות בישראל ונסע לבדוק על מה כולם מדברים, כשהם אומרים ניו-יורק, ניו-יורק. דביר, שגדל בבאר שבע, התחיל לעבוד ברדיו המקומי של בירת הנגב, כשהיה בן 12. בתמימותו שלח מכתב למנהלת התחנה בו סיפר שיש לו חלום לעבוד שם והוא מקווה שהיא תגשים לו אותו. כך הפך מהר מאוד למגיש תוכניות לילדים, כשמאוחר יותר התחיל להפיק גם תוכניות משלו. כשהגיע זמנו להתגייס הוא התייצב למבחני הקבלה של גלי צה"ל, אותם עבר בהצלחה. את הקריירה העיתונאית הוא התחיל ככתב תקשורת, תחבורה, תעופה ותיירות, ועבד עם העורך המנוח עדי טלמור. על טלמור הוא מספר ש"היה כיף לעבוד אתו, נהניתי מכל שניה. היה עצוב לקרוא את היומנים שכתב לפני מותו ושפורסמו לאחרונה ב'ידיעות אחרונות'".

 

ככתב תחבורה ותעופה, סיקר אסולין את התרסקות המעבורת 'קולומביה', שבה קיפד את חייו האסטרונאוט הישראלי, אילן רמון. הוא כיסה גם את ניסיון הפיגוע בקניה, שבו שוגר טיל לעבר מטוס נוסעים של ארקיע. כשהמטוס נחת בנתב"ג, לשם הגיע עם ליווי צמוד של מטוסי חיל האוויר, אסולין רץ לעבר נוסעי המטוס עם המיקרופון ביד ונדהם לגלות את מנהלת בית הספר שבו למד בין הנוסעים שיצאו מהמטוס.

 

ביולי 2003 עבר אסולין למחלקת מבצעי שידור מיוחדים של התחנה, שם הפיק בין השאר את משדר השנה האזרחית החדשה, יומן גל"צ ואת תוכנית ההומור והסאטריה המחודשת, "יתוש בראש", אותה הפיק גם עבור הטלביזיה החינוכית. הוא הרגיש שהוא תורם שם הרבה יותר. כשהשתחרר קיבל הצעה להצטרף לתוכנית הריאליטי "אמא מחליפה", בה עבד בעונתה הראשונה והמשיך להפקה של תוכנית מערכונים וסאטירה ששודרה בערוץ 2 בהשתתפות אדיר מילר ולהקת "מה קשור". מילר היה עורך ומגיש, ואסולין, שהחל כתחקירן, קודם בהמשך לתפקיד של רכז המערכת.

 

אבל בחורף 2007, החליט דביר לעזוב הכל מאחוריו ולנסוע לבדוק מה קורה בניו-יורק.

 

"שמעתי על ניו-יורק מכל מיני אנשים בטלביזיה שחזרו משם. הם לא הפסיקו לדבר על ניו-יורק. היה לי חלום לראות ולטעום את עולם הבידור האמריקאי והיה לי חבר טוב שעבר לעיר שלושה חודשים לפני שהגעתי. הגעתי בינואר 2007 וההתחלה הייתה נורא קשה. נתקלתי בקור שלא היה לי מושג שהוא קיים. אמנם התאהבתי בעוצמה של העיר, אבל מצד שני הרגשתי כמו נמלה. בהתחלה לא הכרתי אף אחד, גרתי אצל חבר בבייסמנט ואחרי כמה שבועות מצאתי דירה בקווינס. היה קשה עם הקור והגעגועים וגם דאגה כלכלית רבצה לי על הראש.

 

"באותה תקופה עבדתי בעגלות ומכרתי מוצרים של ים המלח, הייתי טוב מאוד במכירות וזאת הייתה הכנסה טובה. למרות זאת הבנתי מהר מאוד, שזאת לא עבודה בשבילי לעמוד שבעה ימים בשבוע בקניון, 12 שעות ביממה. אחרי שלושה חודשים לא יכולתי יותר ועזבתי, בלי לדעת מה אני הולך לעשות. נשארתי עם 1,000 דולר בכיס. אבא שלי אמר לי בטלפון, שאולי חבר שלו, שיש לו חנות בגדים, יסדר לי עבודה אצלו. אבא שלי באמת סידר לי פגישה אתו ואני זוכר שישבתי מולו במשרד שלו והוא שאל אותי למה הגעתי לאמריקה. אמרתי לו שהגעתי כי יש לי חלום להצליח בתחום הבידור האמריקאי. הוא אמר לי: 'אם אתה רוצה לעבוד אצלי תקבור את החלום עמוק, כי אצלי תעבוד מהבוקר עד הערב, ששה ימים בשבוע. תתחיל במחסן ואם תתקדם תעלה לקופה'. הוא שילם 8 דולר לשעה. יצאתי ממנו בוכה, הייתי בן 22. אמרתי לעצמי שאף בן אדם לא יגיד לי לקבור את החלום.

 

"שבוע לאחר מכן, ערב שבועות, הזמינה אותי מישהי שהכרתי בעבודה בקניון, לחברים בקווינס שערכו ארוחת שבועות. אני חושב על זה, שאם הייתי מוותר על האירוח הזה, סביר להניח שהייתי מזמן בארץ. הגעתי לשם וגיליתי שיש שם לא מעט ישראלים. אחת הבחורות שאלה אותי מה עשיתי בארץ וכשסיפרתי לה שעבדתי בגלי צה"ל, היא אמרה שאולי היא תחבר אותי לתחנת רדיו בברוקלין. זאת הייתה תחנה קהילתית ששידרה לקהילה היהודית-דתית והם חיפשו מישהו שיערוך ויגיש את מבזקי החדשות. התחנה הייתה ממוקמת בקוני איילנד אווניו בברוקלין, ועבדתי שם שנה וחצי. עברתי לגור בברוקלין באותה תקופה ולקחתי קורס של שנה בניו-יורק פילם אקדמי. שנה למדתי הפקת קולנוע וטלביזיה וזמן קצר אחרי תחילת הלימודים זכיתי במילגה של 30,000 דולר. זאת הייתה מלגה של חברה פרטי, להפקת קולנוע וטלביזיה, שפירסמה אודותיה באתר של בית הספר".

 

ממש מזל.

"עד היום אני לא מאמין ששילמו לי כדי שאלמד! זמן קצר אחרי שקיבלתי את המלגה התחיל המשבר הכלכלי ושנה אחרי כבר לא הציעו אותה".

 

לאן המשכת?

"עזבתי את התחנה הקהילתית. ידעתי שאני רוצה להתעסק בניהול אמנים. ידעתי שיש לי את היכולת לזהות כישרון מוזיקלי ולקחת אותו קדימה. תמיד ידעתי לזהות כשרונות, להבין אם יש פוטנציאל. לימודי הקולנוע שיכנעו אותי, שקולנוע זה לא מה שאני רוצה לעשות".

 

איך הפכת לאיש יחסי הציבור של קרן אייסף?

"חבר שקיבל מלגה מאייסף סיפר לי על הקרן. החבר שלי אמר שאני צריך לדבר עם אנשי הקרן, כי אולי אוכל לעזור ולשתף אתם פעולה. מאוד התרשמתי מהעובדה שיש קרן שמסייעת לחבר'ה צעירים לממש את הפוטנציאל הטמון בהם וכבר 35 שנה מעניקה מידי שנה 1,000 מלגות לימודים לסטודנטים ישראלים מהפריפריה. כעשרה סטודנטים של אייסף מגיעים מידי שנה ללמוד לתואר שני, לדוקטורט וגם לפוסט דוקטורט, באוניברסיטאות הכי יוקרתיות כאן, ביניהן הרווארד, ייל וקולומביה. נפגשתי עם נינה ווינר, נשיאת הקרן, ומאוד התרשמתי ממנה. רציתי לעזור וסידרתי לנינה סידרה של ראיונות באמצעי התקשורת בארץ, ביניהם בגלי צה"ל ובעיתונים. בקרן מאוד התפעלו מהחשיפה ואחרי תקופה התחלתי לעבוד עם אייסף כאיש יחסי ציבור ויועץ. אני עובד גם עם אייסף ישראל וגם עם הקרן בניו-יורק. אני גורם לאנשים לדעת מה הקרן הזאת עושה ועל סיפור ההצלחה שלה. אני עדיין לא מתיימר להגיד על עצמי שאני אשף יחסי ציבור אמריקאי. אני יכול להגיד על עצמי, שאני מתמחה במידיה ישראלית ומשלב ניהול אישי".

 

איך התחברת למירי בן-ארי?

"היא הופיעה באירוע של אייסף לפני שנתיים והייתה חלק מיחסי הציבור שעשינו לאירוע. סידרתי לה כמה ראיונות בארץ והיא התרשמה מאוד והתחילה לשכור את שירותי. בעקבות ההופעה שלה בבית הלבן לפני ארבעה חודשים, היא הייתה בכל המהדורות המרכזיות של הטלביזיה בישראל ובעיתונות".

 

מה קורה עם אליס בימים אלה?

"אליס אמנם התפרסמה, אבל אנחנו רק סוללים את הדרך. יש לה הופעה גדולה בקנדה בדצמבר הקרוב. יש לה הופעות באריזונה, בפלורידה, בניו-מכסיקו, בפנסילבניה. אני טס לא מעט בתוך אמריקה וזה מתיש, אבל אני עושה את מה שאני אוהב. אנחנו מאוד מתרגשים מההופעה ב-בי.בי קינג. מאוד מרגש לחשוב שהיא הייתה שרה בתחנת הסאבוויי שברחוב 42 ועכשיו היא עומדת להופיע על בימת הבי.בי.קינג".