אל שדי: הסבא היפני של נח
הסיפור של סבא של נוח מהתיבה מקבל תפנית במשחק המחשב היפני אל שדי. משחק כל כך אמנותי עד שהוא קצת שוכח שקודם כל הוא צריך להיות משחק
אלכס גרבוב, games
פורסם: 29.08.11, 08:50
סקירות, ביקורות ועוד
הרבה משחקים יפניים בשנים האחרונות מנסים להסתיר או למתן את המרכיבים היפניים שלהם כדי להצליח יותר בשווקים המערביים. הדמויות מחליפות את צבע שערן הורוד-בהיר לשטני ומגדלות זקן; הנשיות בהן לובשות בגדים הגיוניים יותר, כאלה שלא מורכבים מסדרה של רצועות בד דקות במיוחד.
עוד מגיימס
המשחק אל שדי דווקא לא מנסה להחביא את הסגנון האמנותי המיוחד שלו, אבל כאן אולי גם טמונה המכשלה הגדולה שלו. המשחק מתרכז כל כך בלהיות אמנותי עד שהוא קצת שוכח שקודם כל הוא צריך להיות משחק. למרבה ההפתעה, הסיפור אותו מספר אל שבי מבוסס על דמות תנ"כית. אתם תשחקו את Enoch, חנוך בעברית, סבא-רבא של נוח, כפי שמיידע אותנו ספר בראשית. כן, אותו נוח מהתיבה ו"זוגות זוגות".
הספר של חנוך מספר על נפילתם של שבעה מלאכים מגן העדן. נכתב כי "בניו של האלוהים ראו את בנותיו של האדם" וירדו מהשמיים על מנת להיות איתן. הספר ממשיך ומספר על ביקוריו של חנוך בגן עדן, אך לאל שדי יש תוכניות אחרות עבורו: כאן חנוך נשלח ללכוד את נשמות המלאכים הטועים ולהחזירן לצמיתות אל הגן.
חזיונות לנביאים מתקדמים
נכתב כי חנוך מבקר בגן עדן בין השאר באמצעות חזיונות; כנראה שגם מעצבי המשחק חווים את המציאות באופנים מיסטיים - שום דבר אחר חוץ מזה או פטריות מסוגים מסויימים לא יכול להסביר את העולם הביזארי שהם בראו כאן. איך לתאר את סביבות המשחק? מופשטות? סוריאליסטיות? כל המילים האלה לא יעזרו לכם לדמיין את עולם המשחק, מעין "טרון" בסגנון אנימה. עדיף פשוט שתצפו בסרטונים.
לכל אחד מ-11 האזורים אליהם מחולק המשחק יש אופי מיוחד במינו, ואלה נעים בין "סלעים שטים בעננים" ל-"עיר עתידנית", תמיד עם משחקי קנה מידה מעניינים והרבה צבעים מנוגדים שמשתנים בצורה כמעט אקראית. האפקטים הויזואליים החליטו גם הם להתמרד בכל קונבנציה של ריאליזם וירטואלי. כשחנוך מתרסק על הריצפה, לדוגמה, לא תראו ענן אבק מתרומם סביב גופו, אלא סוג-של גלי קול כחולים שמתפזרים לכיוונים שונים.
תוסיפו לכל זה הנפשה מצויינת של הדמויות (דיבוב פחות בגרסה האנגלית - לרוב הגרסה היפנית טובה יותר) וקיבלתם משחק שמבחינה חזותית הוא אובייקט יוצא דופן, מסקרן ולעיתים קרובות יפהפה.
אחד שהוא שילוש
אל שדי משלב בתוכו משחק פלטפורמה תלת-מימדי, משחק פלטפורמה דו-מימדי וומשחקיות בתר-שסף מהירה בסגנון Devil May Cry. בניגוד למרכיבי המשחק הנפרדים של Catherine, המשחק היפני המשוגע הקודם ששיחקתי, הז'אנרים כאן משתלבים מעולה, אבל לא כולם מלוטשים באותה הרמה. אני מסכים שהרבה יותר קל לעשות משחק פלטפורמות דו-מימד מוצלח, אבל זה לא אומר שזה בסדר להוציא משחק ששליש מהמשחקיות שלו ברמה הרבה יותר גבוהה משני השלישים האחרים.
הפלטפורמות בתלת-מימד סובלות ממצלמה מקובעת ולא עקבית שלשחקן אין שום שליטה עליה. המצלמה נעה מסביב לפי עינו של במאי שמחפש את הזוית הכי סינמטית לכל סצנה - אבל לא תמיד הכי נוח לשחק מהזוית הזאת. לקושי הזה נוסף הצורך להתרגל לבחירות הצבע המוזרות ושינויי הצבע התדירים של המשחק; עד שזה יקרה, לא תמיד תוכלו להבדיל בין "קדימה ולמעלה!" ל"למטה ובחזרה".
מערכת קרב-קצב
מערכת הקרב של El Shaddai מעניינת ומקורית, אם כי גם היא לא ממצה את מלוא הפוטנציאל שלה. בליבה, המערכת פשוטה להפליא. כפתור אחד להתקפה, אחד להגנה ואחד לקפיצה. כל השאר תלוי בתזמון שלכם. לחיצות מהירות יגרמו לחנוך לשרשר כמה מהלכים - אבל בשביל קומבואים רבי עוצמה תצטרכו לנטוש את טכניקת מעיכת הכפתורים ולהשתהות כמה עשיריות שניה בין לחיצה ללחיצה. השתהות משתנה תגרום לחנוך לשרשר מהלכים שונים.
הארסנל שלכם מורכב מאגרופים, קשת קסומה בעזרתה תוכלו להכות במהירות אך להסב פחות נזק, זוג אגרופני-ברזל-משולבים-עם-מגן בעלי התקפה איטית אך חזקה יותר ונשק נוסף בשם Gale ("רוח סערה") שיאפשר לכם לשגר סוג-של-סכינים לעבר האוייבים. נשק זה הוא בעל ההתקפה החלשה ביותר וחסר קומבואים לחלוטין, אך הוא יאפשר לכם לשמור על מרחק מהמטרה.
במקום לאפשר לחנוך להחליף בין שלושת הנשקים כאוות נפשו, הוא מאלץ אותו להחליף את הנשק עם נשקם של אויבים מעולפים או המומים, כך שבכל זמן נתון תהיו מוגבלים לנשק אחד בלבד – זה שאתם מחזיקים. תצטרכו להפעיל שיקול דעת בזמן הקרב, לא לפניו – האם כדאי לכם לקחת את הנשק מאויב שנפל או שמא הנשק שבידיכם עכשיו יהיה יעיל יותר למצב?
אאוץ', המתן
כל החידושים האלה לא יכולים לעבור, כמובן, ללא בעיות. גם כאן, ממש כמו ב-Catherine, תאלצו לחכות לסיומה של אנימציה אחת לפני שתוכלו לתת פקודה נוספת לחנוך. אולי זה עיקרון משחקיות יפני כלשהו, אבל לא אחד שלדעתי צריך היה לשרוד עד 2011. לפחות כאן הוא פועל גם לטובתכם לפעמים. ברגע שתתחילו אנימציית תקיפה ותפגעו באחד האוייבים, הוא לא יוכל להחזיר לכם עד שתסתיים אנימציה ה"אאוץ' נפגעתי" שלו, דבר המקל בצורה משמעותית על שרשור קומבואים. מצד שני לא תוכלו, לדוגמה, להתחמק ממכה של אוייב בזמן שהאנימציה הקודמת של חנוך עדיין מתנגנת.
בנוסף, בגלל שהמשחק מקביל כל סוג אויב ואת סגנון הלחימה שלו לאחד משלושת הנשקים, הגיוון של האוייבים לא גדול. הם אמנם יוצגו לכם לבושים בסקינים אחרים, אבל בסופו של דבר אתם תרגישו שאתם נלחמים בוריאציות שונות של שלושה מודלים בסיסיים.
דמיון טהור
כמו משחקים מקוריים רבים אחרים, גם אל שבי מסתמך על סגנון מושקע ועל כמה רעיונות יפים וקצת מזניח את העיקר - עושרו של התוכן וליטושו לחוויה גדולה. אם אתם בקטע של סביבות משחק שחומר הגלם שלהן הוא דמיון טהור, המשחקיות הבינונית לא תפריע לכם להתרשם וליהנות מ-El Shaddai - רק קחו בחשבון שכאן העטיפה חשובה לפחות כמו מה שבתוכה.
ציון:
ישנאו: מחפשי משחק הבתר-שסף האפי הבא.
שווה את הכסף? משחק מבצעים מושלם.