קוביית הבטון קטלנית? רק הנהגת אשמה

שלוש נזירות נהרגו לפני שמונה חודשים בכביש 90, כתוצאה מהתנגשות בקוביית בטון שהונחה על-ידי קבלן ביצוע לצד הכביש, בניגוד מוחלט להוראות בטיחות מפורשות של מע"צ. מדוע אם כך בוחרת המדינה להאשים את הנהגת לא רק בסטיה מהנתיב, אלא גם בתוצאות התאונה הקשות, בעוד האחראים לכשל נקיים מכל אשמה?

ב-24 בדצמבר 2010, סטתה מכונית פרטית מסוג ניסאן נוט, מנתיב נסיעתה בכביש 90. במכונית הקטנה נסעו חמש נזירות, בדרך למיסה בבית-לחם. מסיבה שאינה ברורה למשטרה, סטתה המכונית מהכביש ופגעה בקוביית בטון שהוצבה בשול הימני. כתוצאה מהפגיעה בקוביית הבטון נהרגו שלוש נזירות. שתיים אחרות - בהן הנהגת - נפצעו באורח קשה. אותה קוביית בטון קטלנית, כלל לא הייתה אמורה להיות שם. כפי שכבר נחשף ב-ynet, קבלן משנה שביצע בכביש עבודות תשתית מטעם החברה הלאומית לדרכים (מע"צ החדשה), פעל בניגוד להנחיות. בחשיפה נוספת של ynet הודו בחברה כי הקבלן אמור היה לטמון את קוביית הבטון באדמה.

 

אלא שלמרות שנראה כי קוביית הבטון החמירה משמעותית את תוצאות התאונה, מעלה בדיקת ynet כי המשטרה אינה ממליצה להעמיד לדין את מי שהציב אותה לצד הכביש. למעשה, המשטרה הסתפקה רק בהמלצה לבדוק את התרומה של התשתית במקום לתוצאות התאונה. ומי בכל זאת נושא במלוא האחריות, ולא רק לסטיה מהנתיב אלא גם לתוצאות הטרגיות? בחודש מרץ 2011 הוגש כתב אישום נגד נהגת המכונית, אשר הואשמה בגרימת מוות ברשלנות, כתוצאה מנהיגה בקלות ראש.

 

 

תאונה קשה זו, שבה מצאו שלוש נשים את מותן, עשויה הייתה להסתיים עם תוצאות קלות משמעותית. שכן לאיש אין ספק כי תוצאות התנגשות חזיתית של מכונית בקוביית בטון, חמורות פי כמה מאלה של סטיה אל שוליים רכים. מדוע אם כך מואשמת רק הנהגת בגרימת מותן של חברותיה? וכיצד זה קשור לדבריו של שר התחבורה והבטיחות בדרכים, ישראל כץ, שאמר זמן קצר לאחר התאונה כי "לא הממשלה נהגה במקום הנזירות"?

 

"הכביש היה תקין ויבש"

ראשית, כדאי לבדוק מה טוענת המשטרה. כתב האישום שהוגש נגד הנהגת, קובע כי היא "נהגה בקלות בראש, כאשר לא הייתה מרוכזת בנהיגה, לא הייתה ערה לנסיבות שבכביש ובסביבתו, (ו)אחרי עקומה ימינה בכיוון נסיעתה, סטתה ימינה אל מעבר לשוליים הימניים של הכביש, עד שהרכב פגע בקוביית בטון ששימשה כבסיס לעמוד תאורה". בפרק "העובדות" בכתב האישום, מצוין כי "בזמן התאונה מזג האוויר היה נאה, והכביש היה תקין ויבש". אלא שאלה אינן העובדות היחידות שנוגעות לתאונה, ומן הראוי לזכור כי:

 

1. הנחיות משרד התחבורה קובעות כי "יש להימנע מהתקנת עמוד (תאורה) על בסיס בטון אשר בולט מעל פני הקרקע". על-פי ההנחיות, יש לטמון את בסיס הבטון באדמה, כך שרק 50 מ"מ יבלטו מעל פני הקרקע.
2. קוביית הבטון הוצבה גם בניגוד להנחיות החברה הלאומית לדרכים, ובניגוד לתוכנית העבודה שאושרה. בחברה אף הבהירו כי קבלן המשנה שביצע את העבודות, ערך שינויים בתוכנית ללא התייעצות עמם.
3. בדיקה שערכה במקום הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, זמן קצר לאחר התאונה הקטלנית, העלתה ליקויים בתשתית המחייבים תיקון מיידי.
4. ימים ספורים לאחר התאונה, דיווחו מקורות במועצה האזורית עמק המעיינות כי במקום התאונה הותקנו באופן חפוז מעקות בטיחות, שנועדו להפריד בין קוביות הבטון והכביש.

 

על מי מוטלת האחריות המלאה?

מדוע בחרה המשטרה לוותר על חקירה מעמיקה בעניין הצבתה של קוביית הבטון? המלצתה היחידה בעניין קבלן המשנה שאחראי על הצבת הקוביה, הייתה לבחון את מידת השפעת העבודות במקום התאונה על החמרת תוצאותיה. אך בכך מתעלמת המשטרה מתגובת החברה הלאומית לדרכים, האחראית על הקבלן, כמו-גם מחוות דעת של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, שקבעו כי במקום נמצאו ליקויים חמורים. אין הרי דרך אחרת להבין את תגובתה הרשמית של החברה לדרכים, אשר הבהירה כי הקבלן הונחה "לטמון את קוביות הבטון בתוך הקרקע, כך שרק עמודי התאורה יבלטו מעל מפלס הכביש".

 

ואותו קבלן אינו היחיד שהמשטרה בוחרת שלא להעמיק בחקירתו. שכן העבודות בשטח נעשו מטעמה ובאישורה של החברה הלאומית לדרכים, על-פי מפרט שאישרה, וכאשר אחד מתפקידיה הוא לפקח על ביצוען ולוודא כי הן תואמות את תוכנית העבודה. "אנחנו מפקחים על אתרי עבודה בשני מישורים: בטיחות בתנועה ובטיחות בעבודה... ובודקים אם מה שמבוצע בשטח תואם את התוכניות שאושרו", הבהיר מנהל אגף הבטיחות בחברה.

 

אגב, קבלנים אחרים המבצעים עבודות עבור החברה לדרכים, אמרו ל-ynet כי הלכה למעשה, אחריותה של החברה אינה מסתכמת בהעברת הביצוע לקבלני משנה - וכי גם היא שותפה באחריות על הבטיחות, בכל מקום שבו מתבצעות עבודות. ולראיה: בנוהלי החברה אף נקבע כי "אגף הבטיחות יקיים ביקורות באתרי העבודה ויוציא... דו"ח על הבטיחות". על ליקויים שיימצאו באותן ביקורות, אף יכולה החברה להטיל על קבלני משנה קנסות בסך אלפי שקלים.

 

 

הגורם האנושי וחוכמה בדיעבד

במדינות המערב מקובלת כיום הגישה כי תפקידן של רשויות הוא לבנות תשתיות סלחניות, שיוכלו למנוע תאונות, או לצמצם את נזקיהן. למעשה, גם בישראל כבר התקבלה גישה "סלחנית" כזו. בהנחיות משרד התחבורה נקבע כי תכנון נכון וסלחני של עצמים בצד הדרך - למשל עמודי תאורה - יכול לתרום לירידה משמעותית בשכיחות תאונות וחומרתן.

 

בהתייחסות להתקנה של עמודי תאורה בכבישים, אף מבהירים במשרד התחבורה כי ישנן שלוש דרכים עיקריות ליצירת "צדי דרך סלחניים". למעשה, אם הנחיות אלה היו מיושמות באתר העבודה בכביש 90, תוצאות התאונה עשויות היו להיות שונות לחלוטין:

 

• הרחקת סכנות מצד הדרך, על-מנת ליצור "אזור מפלט" למכונית שסוטה מהכביש.

• הצבת התקנים "סלחניים", שנשברים או מתעקמים במקרה של פגיעת מכונית.
• התקנת הגנה מפני סכנות בצד הדרך, כמו למשל מעקות בטיחות.

 

ואיך מגיבה המדינה לתהיות?

במפתיע, סירב מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, רון מוסקוביץ', לפרסם את הדו"ח שהכינה הרשות לאחר התאונה. בתגובה לפניית ynet הסכים לאשר כי "הרשות העבירה חוות דעת, ובה העלתה המלצות הנדסיות לשיפור הבטיחות בקטע המדובר". נשמע כמו עניין שראוי לציבור לדעת, לא כך? ובכן, מוסקוביץ' חושב אחרת. לשאלה מדוע לא פורסמו ממצאי הבדיקה בעקבות תאונה כה קשה, אמר כי "כאשר המלצותינו מתקבלות והליקוי מטופל, אין אנו רואים בפרסום הדו"ח צעד התורם לבטיחות בדרכים".

 

ובמשטרה? במחוז הצפוני אמרו ל-ynet כי העבירו את חומר החקירה לפרקליטות, והמליצו לערוך בדיקה משפטית באשר להשפעת העבודות במקום התאונה על החמרת תוצאותיה.

 

למעשה, הגוף היחיד שנראה כי אינו ממהר לסגור את התיק, תוך הטלת כל האחריות לטרגדיה על כתפי נהגת שסטתה מנתיבה, היא הפרקליטות. בתגובה לפניית ynet, אמרו בדוברות משרד המשפטים - בשם פרקליטות מחוז הצפון - כי "לאחר הגשת כתב האישום (נגד הנהגת, ש.ה) הגיע לפרקליטות חומר נוסף. אנו לומדים אותו כעת, וטרם הוחלט בנוגע לאחריותו של קבלן המשנה של מע"צ לתאונה". עוד אמרו שם כי בכוונתם לפנות למשטרה, בבקשה לערוך השלמות לחקירת המקרה.