ביקורטרו: רוצה להיות ערפד
גם היום המשחק Bloodlines שיצא ב-2004, הוא משחק מבריק, מלא הומור שחור ועיצוב דמויות פנטסטי - תענוג צרוף
טל פרוסט, games.co.il
פורסם: 02.09.11, 09:25
ערפדים במנוע של Half-Life 2. היה דבר כזה.
סביר להניח שאני לא ערפד. אור יום לא גורם לי להישרף ולהפוך לערימת אפר, אני אוהב לתבל את האוכל שלי עם שום, ובפעם האחרונה שבדקתי ראיתי את ההשתקפות שלי במראה. למרות זאת, לאחר שלושים שעות משחק ב-Vampire The Masquerade: Bloodlines, אני לא בטוח בכל מאת האחוזים.
עוד בגיימס:
- יוצרי LA Noire - הסוף?
- Mass Effect 3: שלום שפרד ותודה על הגלקסיה
- DICE נגד הרג אזרחים ב-Battlefield 3
הקסם האפל של עולם הערפדים של Bloodlines קוסם לי טיפה יותר מדי; התרגלתי לקבל את התזונה שלי ישירות מעורק הצוואר של הומלסים וזה נראה לי הרבה יותר אסתטי מלדחוף בשר לפה; בקיצור, מהיום אני מורח קרמים עם מדרג ההגנה הגבוה ביותר, לכל מקרה שלא יהיה.
דקה על Troika
Bloodlines שוחרר ב-2004 על ידי חברת Troika. ועתה לשישים שניות היסטוריה: Troika נוסדה ב-1998 על ידי שלישיית מפתחים שמילאו תפקידים בכירים באולפן התפקידים Black Isle של אינטרפליי וביצירת סדרת Fallout. החברה היתה ממוקדת ביצירת משחקי תפקידים איכותיים, ומלבד Bloodlines יצרה שני משחקים נוספים: משחק הסטים-פאנק Arcanum והרפתקאת המבוכים ודרקונים המפורסמת The Temple Of Elemental Evil. אולם Troika, מלבד היותה מפורסמת ביצירת משחקי תפקידים עמוקים, נעשתה ידועה לשמצה ביצירת משחקים לא מלוטשים במקרה הטוב וחצי-אפויים ומלאים בבאגים במקרה הרע.
Bloodlines היה אמור להיות חבל ההצלה שירים את החברה מהקרשים, אולם גם הוא היה נגוע ברבות מהרעות החולות שאפיינו את משחקיה, וב-2005 Troika, לצערנו, נסגרה. הגם שכך, בדומה למשחקי החברה האחרים, Bloodlines הצליח לאגד סביבו קהילה אדוקה של מעריצים, ואלו יצרו למשחק תיקונים ועדכונים. אחרי ששיחקתי בו בשבוע האחרון, אני יכול להגיד בלב שלם שהם הצליחו להפוך אותו מיהלום בלתי מלוטש למופת שכל המפתחים בז'אנר צריכים לשחק בו פעמיים בשנה כדי ללמוד דבר או שניים.
פוליטיקה של ניבים וציפורניים
Bloodlines מבוסס על משחק התפקידים השולחני של חברת White Wolf ומתרחש ב"עולם האפילה" שלה, מציאות מקבילה לעולמנו שבה ערפדים, אנשי זאב, רוחות רפאים ושאר יצירי אימה קיימים בינות לבני התמותה, שברובם בלתי מודעים למצבם העדין. משחק Vampire: The Masquerade ספציפית מתרכז בצאצאיו של קיין, הלכי הלילה מוצצי הדם, הערפדים.
הערפדים של עולם האפלה אינם (רק) מפלצות עטויות גלימה אשר מטילות אימתן על כפריים מבוהלים במזרח אירופה, והם גם אינם (רק) יפי בלורית בעלי נפש מיוסרת שמחפשים בת זוג לנשף הסיום של התיכון. Bloodlines, אשר מתרחש בלוס-אנג'לס של ימינו, כולל חבורה מגוונת של ערפדים, לא פחות ואולי יותר מגוונת מבני האדם שסביבם: חלקם אציליים, אחרים תככניים וחורשי מזימות, חלקם מרושעים עד העצם ויש גם לא מעט לא שפויים לחלוטין (חיים בני כמה מאות או אלפי שנים יעשו את זה להרבה אנשים/יצורים). כולם חולקים שתי תכונות ערפדיות אוניברסליות: רצון לעוצמה, להפוך לערפד העל; ורעב אובססיבי לדם חם, עדיף אנושי.
עלילת Bloodlines מתרכזת בפעילות זמן הפנאי החביבה על ערפדים: פוליטיקה רצחנית. הערפדים מצויים תמידית במלחמה, יותר או פחות חשאית, המכונה מסיבה כלשהי "הגי'האד". במסגרת המלחמה זוממים ערפדים עתיקים, מצויידים בהרבה סבלנות, מזימות-על שהשפעותיהן מהדהדות לאורך דורות והן שואבות לתוכם ערפדים צעירים יותר, יצורי אופל אחרים ועמים שלמים שלא יודעים את הכוחות שמתמרנים אותם. על פי הקאנון של עולם האפלה, כמה מהאירועים המשמעותיים ביותר של ההיסטוריה האנושית החלו בתככים וקונפליקטיים ערפדיים.
למרות כוחותיהם המרשימים, אל-מוות לא מבטיח חסינות מהמוות הסופי, ובני האנוש הם כבר לא מזון חסר הגנה כפי שהיו בימי הביניים. את המקלות המחודדים, המים הקדושים ולהבי הכסף החליפו להביורים, נשק אוטומטי ופצצות אטום, וכדי לשרוד בעולם של מיליארדי בני תמותה מצויידים במיטב הטכנולוגיה חייבים הערפדים להתערות בתוך החברה האנושית, במה שידוע בתור "נשף המסכות" (The Masquerade). ערפד שעובר על חוקיו וחושף את עצמו צפוי לעונש מוות מיידי.
מישהו נשך בצווארי
אל תוך קלחת התופת הפוליטית הזו נזרק גיבור המשחק, ערפד או ערפדית עולל אשר במסגרת ליל אהבהבים שיצא משליטה נכנס בעל כורחו אל עולמם של הטורפים הליליים. השחקן נכנס לשירותו של נסיך הערפדים של LA, ערפד כריזמטי, רב השפעה ושאיפות. השחקן, אשר נמצא בתחתית שרשרת המזון הערפדית, מגלה חיש מהר שהוא בסך הכל פיון פשוט במשחק שחמט ענקי ומדמם.
זה היה יכול להיות מסוכן מספיק, אבל מעבר לכל התמרונים הפוליטיים והשאיפות האנוכיות מרחפות נבואות ושמועות על סוף העולם הקרב, בו יקום מקברו אחד הערפדים העתיקים וימצוץ את לשד החיים של צאצאיו ושל העולם כולו.
למרות הנבואות על סוף העולם, העלילה לא נוסקת לעיתים קרובות לגבהים מטורפים; במקום זה היא מלאה בהמוני פרטים תככניים ופיתולים קנונייתיים, בגידות והפתעות, מפלצות יפות ומלאכים מכוערים: העולם של Vampire מורכב להפליא משלל ארגונים ותתי-ארגונים, היסטוריה עשירה ומיתולוגיה מגרת דמיון. ה-Sabbat, למשל, הוא ארגון ערפדי רדיקלי אשר מתנגד להיטמעות בחברה האנושית ושואף להפוך את בני האנוש כולם למנה העיקרית בחגיגה של דם ורצח.
ה-Giaovani הינם שושלת ערפדית מאיטליה, אשר מלבד היותם ארגון פשיעה לכל דבר הם גם עוסקים במאגיה שחורה והעלאה באוב כתחביב. כל אלה נחשפים לשחקן באופן הדרגתי בלי ליצור עומס מידע ומהווים שינוי מרענן - כמו נוזל עשיר בפרוטאין מהמקררים של בנק הדם - מהאלפים והגמדים שלא מפסיקים לפקוד את משחקי התפקידים.
ראיון עם עמוד תאורה
בתחילת המשחק נדרש השחקן לבחור שבט ערפדי אליו ישתייך. ה-Ventrue הכריזמטי וה-Toreador המפתה הינם ערפדים בעלי כישורי שיחה, שכנוע ומנהיגות גבוהים, אשר מסוגלים לצלוח משוכות רבות בכוח המילה (וההפנוט) בלבד. ה- Bruja הלוחמני וה-Gangrerl החייתי הינם ערפדים תוקפניים אשר לרוב יפתרו בעיות בכוח הזרוע, אולם כנראה לא יוזמנו למסיבות קוקטייל, וה-Tremere המסתורי הינו מכשף-דם לא סימפטי אשר שולט במאגיה אפלה.
לבחירת השבט יש משמעות רבה יותר ממראה חיצוני וכישורים; בחירה זו משפיעה מהותית על המשחק כולו ויעידו על כך שני השבטים האחרונים. ל-Nosferatu, המרגל של עולם הערפדים, מראה חיצוני מזוויע (בהשראת הסרט הקלאסי מתחילת המאה) ולכן הוא אינו יכול להיראות בגלוי ברחובות העיר וחייב לנוע בתוך הביבים או להפוך לבלתי נראה. ה-Malkavian פשוט מטורף לחלוטין ונוטה לשמוע קולות פנימיים, לנהל שיחות נפש עם עמודי תאורה ואף להדביק בטירופו את שאר הסביבה. משחק עם בן-שבט זה מבטיח חוויה ביזארית ומהנה בהתאמה.
Bloody Sunday. Monday Too
מספר יתרונות גלומים בהיותך טורף צמא דם. אקדחים כמעט ולא מסיבים נזק, פצעים נרפאים מהר יותר ואתה מצויד בזריזות וכוח מוגברים. כמו כן לכל ערפד מספר יכולות-על בהתאם לשבט שבחר, אם זו היכולת לזמן חיות טורפות, לראות דרך קירות, לשלוט במוחות בני אנוש וערפדים נחותים, וכמובן קסמי הדם של ה- Tremere - אשר מסוגל לעטות על עצמו שריון עשוי פלסמה מדממת, לגרום לערפדים ובני אנוש להקיא דם או פשוט להרתיח את דם אויביו בעורקיהם וכך לפוצץ אותם מבפנים. כן, טעים.
כל יכולת שכזו דורשת דם, ועדיף שיהיה אנושי. ניתן להסתער על עוברי אורח תמימים, אולם יש לבצע זו בדיסקרטיות ולא להרוג את בן האנוש על מנת לא לפגוע בסודיות הערפדים. ערפדים בעלי כריזמה גבוהה יכולים לגרום לבני אנוש לנדב את עצמם להיות ארוחת צהריים ומי שמתקשה יכול פשוט לקפוץ לבנק הדם למנה גנובה או לפתח הביוב הקרוב לטובת חטיף עכברוש זריז.
לוס אנג'לס שלא הכרתם
בדומה לערפדים, גם המשחקיות עצמה מצויה במעין תחפושת: במבט ראשון המשחק מזכיר כותר פעולה מגוף ראשון, אולם למעשה מדובר במשחק תפקידים עמוק ומורכב להפליא. אחד מהיהלומים שבכתר משחק התפקידים פה הוא רגעי הדיאלוגים עם דמויות המשחק - ואיזה דמויות יש לנו כאן.
רחובות LA מלאים בערפדים ויצורים שונים משונים, מלאי חיים (או מוות) ומדובבים בפי אמן. החל מג'נט, הערפדית הסקסית והמוטרפת שהפכה לסמל המשחק, דרך ערפדית קניבלית שמסתתרת בבית חולים נטוש ועד גארי, הנוספרטו המבעית שמסתתר בביבים, כל מפגש של עם דמות שכזו זורק ניצוצות של גאונות.
עלילתית, כל מפגש שכזה רק מחדד את כלל האצבע של Bloodlines: לעולם אל תבטח בערפד. בדומה לעורכי דין, אנשי פרסום וחברי כנסת, מדובר יצורים ערמומיים, חסרי מוסר, בוגדניים ומעל הכל, טורפים בכל רמ"ח איבריהם. מלבד הקווסט הראשי של המשחק, רובעי העיר מלאים במשימות משניות לחקור ולבצע, והיו סמוכים ובטוחים כי הערפד שלכם לא ישאר מחוסר עבודה ולו לרגע.
כל משימה שכזו מעוצבת באופן מסוגנן ולרוב מבעית כמיטב סרטי האימה: רגע אחד אתם נלחמים במיטב סלבריטאי העבר של הוליווד אשר יצאו מקברם בתקווה לרגע נוסף של תהילה, ולמשנהו אתם חוקרים בית "גריינדהאוס" של רופא פסיכוטי בעל משיכה מצמררת לפרוטזות. אחד הקווסטים המפורסמים במשחק הוא שלב בית המלון הרדוף, סצינה מצמררת בסגנון "הניצוץ". המלצה: הכינו תחתונים להחלפה במקום זמין.
המשחק צריך להימכר, תכניסו לשם מכות!
דיברנו על האליה, בואו נרחיב קצת על הקוץ שתקוע בה. איפשהו לאחר 20 שעות משחק משתנה לפתע Bloodlines והופך ממשחק תפקידים אינטיליגנטי ועמוק לרצף שלבי בתר ושסף מייגעים, מלאים במבוכים בלתי נגמרים, סביבות ממוחזרות וקרבות בוסים נוראיים. אם לא השקעת נקודות ביכולות הלחימה של הערפד שלך, ובכן, תתחיל לרוץ ותקווה לטוב. ניתן ממש להצביע על הרגע המדויק בפיתוח המשחק בו החליטה אקטיביז'ן ללחוץ על המפתחים מ-Troika ואלו נאלצו לסיים את המשחק מהר ולשחרר לשוק מוצר בלתי מוגמר.
גם ביחס לסטנדרטים של 2004, בטח ביחס להיום, Bloodlines לא נראה טוב מחוץ למערכת הדיאלוגים - למרות שהוא נבנה על מנוע ה-Source של Half-Life 2, שהיה אז חדש דנדש. האנימציות של הדמויות לא נעשו במיטב טכנולוגיות המושן קפצ'ר הנהוגות כיום, האפקטים מלאי פוליגונים וסביבות העיר נראות קרטוניות למדי. אבל זאת לא הבעיה המרכזית של Bloodlines.
זו נעוצה בכך שהוא יצא מלא בכל-כך הרבה באגים וחורים, שפלא שמחשבי אותם ימים (רובם בכל אופן) לא התפוצצו כשהכניסו את הדיסק שלו לכונן. גם לאחר התקנת שלל הטלאים והתיקונים המשחק לא חף מבאגים, אבל לפחות ניתן להריץ אותו מהתחלה ועד הסוף, זאת בהנחה שתצליחו לעבור איכשהו את חמש השעות האחרונות. על הגרפיקה ה-Meh מפצה פסקול מצויין אשר מורכב מנעימות גראנג', המנוני מטאל וקטעים אלקטרונים-גותיים שהולמים את רוחם של הערפדים ועולם האפלה.
לשחק, עכשיו אם לא אתמול
לאחרונה שיחקתי שוב ב-Bloodlines ומחשבה עיקרית אחת חלפה לי בראש: "פשוט לא עושים היום משחקים כאלה." אז נכון, גם לאחר השדרוגים המודרניים הוא לא מושלם, והחלק האחרון שלו פשוט מיותר, אבל עם כל החסרונות Vampire The Masquerade: Bloodlines הוא משחק מבריק, מלא הומור שחור ועיצוב דמויות פנטסטי, עוגה מדממת רבת שכבות בה כל ביס - אם השן שלכם לא תשבר על באג אקראי - הוא תענוג צרוף. אז אם אתם חובבי RPG אמיתיים, תתנקו לרגע ממשחקי הפנטסיה ומהמשחקים ההמוניים ותנסו את Bloodlines. אתם לא תתאכזבו.