משפחת טיש: הדור הבא

לא קל להיות בן לאחת המשפחות המוצלחות ביותר בעיר, כזו שגם הצליחה לצבור הון ועוצמה עצומים וגם מצליחה לתרום כל כך הרבה לקהילתה הקרובה והרחוקה, אבל דיוויד טיש מאמין שהוא יצליח לעמוד בהצלחה באתגר האימתני ששם משפחתו מציב בפניו

בימים אלה מתחילה לה שוב שנת הלימודים בקולג'ים ובאוניברסיטאות שברחבי העיר. אחת הנחשקות שבאוניברסיטאות עירנו, זו הסגולה היושבת בווסט וילאג', מתגאה גם באחד מבתי הספר לאמנויות הבמה הנחשבים בעיר, שכמובן זה אומר בכל ארצות הברית, בית הספר ע"ש טיש לאמנויות הבמה, הכוללת את החוג המהולל לקולנוע ממנו יצאו גדולים וטובים דוגמת מרטין סקורסזי. אבל רגע, טיש, טיש, מאיפה מוכר לנו השם הזה? הוא לא מופיע גם על בית החולים של אותה אוניברסיטה בשדירה הראשונה? ועל גן החיות שבסנטרל פארק? ולא ראינו גם את השם מתנוסס גם בחדרי מוזיאון מטרופוליטן? מי אלה הטישים האלה שמממנים לעיר הזו נתח לא קטן מהחיים הטובים?

 

משפחת טיש היא אכן אחת המשפחות היהודיות הנדיבות והעשירות בעיר. צמד האחים לארי ופרסטון טיש, שניהם ילידי ברוקלין בשנות העשרים של המאה שעברה, ביססו את הון המשפחה עם רכישת מלונות Loews, שאפשרה להם להמשיך ולהתרחב, להקים את רשת בתי הקולנוע באותו השם ולהיכנס לעסקים נוספים שהלכו והעצימו את ההון המשפחתי בעוד בני המשפחה, ילדיהם ואחר כך גם נכדיהם של האחים המייסדים, מוצאים את מקומם הן בעסק המשפחתי והן במסורת הפילנתרופית המרשימה אותה פיתחו לצד ההכנסות. הטישים חתומים על מענקים במאות מיליוני דולרים למוסדות שכבר הזכרנו כמו גם לישיבה יוניברסיטי, המרכז הרפואי של אוניברסיטת דיוק, בתי כנסת שונים ואיגוד האירגונים היהודים UJA. בנוסף ג'יימס טיש, המנהיג את הנתח העיקרי של עסקי המשפחה, משמש מזה שלושה חודשים כיושב ראש חבר הנאמנים של הסוכנות היהודית. הוא גם יושב, בין השאר, בדירקטוריון של ערוץ הטלוויזיה הציבורי, בית החולים מאונט סיני והספריה הציבורית. אחיו, אנדרו טיש, לצד ניהול עסקי המשפחה, תורם מזמנו וכספו, בין השאר, לאירגון החינוך "פנסיל" ולקרן הפארקים העירונית של ניו-יורק. בן דודם ג'ון טיש יושב בחבר הנאמנים של אוניברסיטת טאפטס והוא מבעלי קבוצת הפוטבול, ניו-יורק ג'איינטס. כל זה רק על קצה המזלג, משום שאנו מעוניינים לבדוק את הדור הצעיר במשפחה המהוללת הזו. ולכן התקשרנו לבקש פגישה עם דיוויד טיש.

 

טונה של אחריות

דיוויד טיש (30) הוא לא רק בן למשפחה שיודעת בעיקר להצליח ולחלוק את הצלחתה עם שאר הקהילה, הוא גם הצליח להתבסס בזכות עצמו כאחד מכוכבי ההייטק העולים בסצינה של ניו-יורק. טיש גדל בסקרסדייל אשר במחוז ווסטצ'סטר, אחת העיירות העשירות ביותר בארצות הברית. כבנם הבכור של בוני ודן טיש הוא מתאר בכנות את החוויה:

 

"לגדול במשפחת טיש זה עול שמגיע עם טונה של אחריות. כילד, אתה לא בהכרח מבין את כל הדברים שאנשים חושבים עליך עוד בטרם פגשת אותם. אתה נכנס לחדר מסוים ויש כבר ציפיות ממך ששונות בתכלית מאלו של ילדים שלא נושאים שם משפחה שאנשים מזהים. אתה חייב ללמוד מהר כיצד להתאים את עצמך לסיטואציות שונות ולעובדה שאנשים מניחים דברים מסוימים לגביך ושאנשים יתייחסו אליך באופן שונה מאיך שהם יתייחסו לאנשים אחרים".

 

ואיך אתה חווה את זה כיום?

"עכשיו, באופן כללי, כמובן שמדובר בברכה ענקית. אני מקבל הזדמנויות עצומות ודלתות נפתחות בפני בזכות הדברים הנהדרים שסבי (לארי טיש) עשה. אבל כילד צעיר ישנם לא מעט רגעים בהם אתה מקווה שלא יהיה לך שם משפחה מוכר שכזה. ילדים צוחקים עליך או אנשים מניחים שאתה כזה או לא כמו שאתה אמור להיות. יש לי תואר בהיסטוריה אמריקאית מאוניברסיטת פנסילבניה ו-JD במשפטים מאוניברסיטת ניו-יורק. במהלך הקולג' לא הכרתי אף אחד והייתי ביישן מאוד. אבל אנשים חשבו שאני גאוותן ומתנשא. ביישנות וגאוותנות נראים מבחוץ אותו הדבר בדיוק. וכשאתה מצרף את שם המשפחה שלי אתה אוטומטית מניח שמדובר בגאוותנות, בעוד שאנשים עם שם משפחה שונה היו פשוט נחשבים לביישנים. זהו עול שאתה צריך להתגבר אליו, אתגר שהחיים מזמנים לך ושאתה לומד איך להתמודד עמו".

 

ועדיין, אני מניח שלעיתים קרובות אתה תוהה אם אנשים רוצים ממך משהו בגלל הייחוס המשפחתי.

"כן, אבל הצלחתי להפוך את משימת הזיהוי למלאכה קלה. אני מצליח להבין יותר מי כנה איתי ולמי יש מניעים אחרים. אתה בונה איזשהו פילטר או חיץ שעוזר לך להבין דברים. תראה, אנשים מרושעים או אכזריים בצורה יוצאת דופן, כאלו שממש טובים בלהסתיר את הכוונת שלהם, קשה לי יותר לזהות, אבל באופן כללי קל יותר לזהות מי זה מי. כל אחד בונה לעצמו חומות של הגנה בניסיון להבין מי הבנאדם שעומד מולם, ואני נוטה להיות קצת יותר סנוב מלכתחילה כדי לבחון אנשים ולראות כמה הם מוכנים ללכת רחוק בכדי לעבור את הקיר הזה ולהכיר אותי באמת".

 

אתה תמיד חייב לבדוק את עצמך ולשכלל את מנגנון ההגנה הזה?

"כן. זה גם תלוי מקום או מה המקצוע שלך בחיים, או מי הם האנשים שנמצאים סביבך. הכול תלוי סיטואציה. אחד הדברים המדהימים ביותר בתעשיית ההיי טק היה הרגע בו הרגשתי, בפעם הראשונה בחיי, שהגעתי למקום בו אני יכול להיות אני. כמובן, גם פה יש אנשים שלגמרי שופטים אותי, אבל בסופו של יום בתחום הזה אתה נמדד יותר על ההישגים שלך יותר מאשר על דברים אחרים. בתעשיות אחרות אתה מקבל יחס שונה: לעיתים הוא ממש טוב, ולעיתים הוא ממש גרוע".

 

 

אין אפשרות להתבטל

גם בתוך המשפחה עצמה, טיש מתאר בחיוך, החיים הם לא בהכרח נופת צופים:

"סדר פסח אצלנו נראה כמו סדר פסח יהודי טיפוסי בו כל אחד מנסים לצחוק כמה שיותר על השני... ולעיתים אוכל מתעופף באוויר, לפעמים אגרופים מונפים, או הצלפות מילוליות כאלו ואחרות! הסדר שלנו הוא אדם לאדם זאב. תחרותי לגמרי. כולם רוצים להיות הכי מצחיקים שיש".

 

סב סבו של דיוויד הגיע לניו-יורק בשנת 1910, כסטודנט רוסי צעיר עם שם המשפחה טישינסקי. דיוויד מספר כי הסבא-רבא היה גם שחקן כדורסל מוכשר וכי הקהל, שהעדיף לא לשבור את שיניו בעודו צוהל בקול, היה מריע לכוכבם "טיש! טיש! טיש!" ומכאן נולד השם. אני שואל אותו אם קל יותר להצליח כשאתה יודע שמאחוריך ניצב גב כלכלי מוצק, והוא עונה: "במשפחתי מעולם לא הייתה האפשרות להתבטל. תמיד הייתי חייב לעבוד קשה ולנסות להשיג משהו. זה לא שהיה לחץ בכיוון, אבל לא לעשות משהו פשוט היה בלתי מקובל לחלוטין. זו תחושה שנטעו בנו כבר מגיל צעיר. הרי סבי היה מאוד מצליח, וילדיו ואחייניו עבדו קשה מאוד בכדי להגיע לאן שהם הגיעו. כנכד, פשוט לא היה כישלונות מסביבך, אז האפשרות להחליק למטה פשוט לא הייתה קיימת. סבי לארי נתן לנו את ההזדמנות לקחת סיכון. הוא נפטר לפני שמונה שנים ואני רואה את השפעתו על העולם עד עכשיו. אני שומע סיפורים מדהימים כל הזמן. אז אתה יושב וחושב לעצמך איך אתה יכול לעשות את זה, איך אתה יכול להיות כל כך משפיע וכל כך יחודי. העניין הזה דוחף אותך קדימה, לחשוב בגדול ולרצות לעשות יותר".

 

טיש ביקר בישראל ארבע פעמים ומדגיש כי יהדות היא הגורם המכריע באופיה הנדבני של משפחתו. "סבי תמיד אמר שאתה לא יכול להתחתן עם מישהי לא יהודיה אם אתה לא יוצא עם יהודיות קודם. באותה מידה, הרצון לתת בחזרה הגיע מתוך היהדות. המוטיבציה של המשפחה להקדיש לפילנתרופיה הגיע מהיהדות. אז זה לא שהדת נמצאת בכל דבר שאנו עושים ביום יום, אבל כשאתה עוזר לאנשים, אתה חוזר למקורות. כל אדם במשפחה מוצא מוסד לו מוקדשים זמן וכסף".

 

טיש, המקווה לעשות ביקור טכנולוגי בישראל ביום מן הימים, מספר שגילה חיבה למחשבים כבר מגיל צעיר. "עד גיל 14, עד שנהרס לי המחשב למעשה, הייתי האקר שמוצא דרכים להיכנס לאינטרנט בחינם במקום לשלם פר שעה ל-AOL. אהבה גדולה אחרת שלי הייתה ספורט". משפחת טיש, כאמור, היא הבעלים של קבוצת הפוטבול ניו-יורק ג'איינטס. "חשבתי שאהיה סקאוט, או ג'נרל מנג'ר או משהו בסגנון. זה היה החלום בזמנו. אחרי הכל, שיחקתי הוקי במשך עשרים שנה".

 

נקלעת לקרבות אגרוף על הקרח?

"כן, מצאתי את עצמי הולך מכות כמה וכמה פעמים. הוקי הייתה האהבה הראשונה שלי".

 

רף גבוה, אחוז נמוך

כיום הוא השותף המנהל של חממת הסטארטאפים "טק סטארס". טיש ושותפיו, הפעילים בסיאטל, בוסטון ובולדר, קולורדו, מסננים חברות וצוותי יזמים צעירים במטרה למצוא את חברות ההזנק המבטיחות ביותר, חברות בהן ישקיעו סכום מזערי של עשרים אלף דולר (שנועדו בעיקר לצרכי מחיה) בתמורה לששה אחוזים מהבעלות.

 

אלו שזכו להשקעה הראשונית גם יזכו לשטח משרדי בחינם, ליווי וייעוץ מקצועי, ויבלו בסדרה של הרצאות עם כמה מהמנטורים המובילים והוותיקים בתחום.

 

טיש מספר כי מתוך 1,200 החברות שהגישו את מועמדותן למחזור הנוכחי, הנמשך כשלושה חודשים, התקבלו רק 12 קבוצות. כלומר, אחוז אחד בלבד. או כמו שהוא נהנה לתאר את זה: "אחוזי הכניסה אלינו נמוכים יותר מאלו של הארוורד או ייל".

 

במשך חמש שנות קיומה השקיעה טק סטארס ב-90 חברות. 85 אחוזים מתוכן זכו להשקעה נוספת לאחר מכן או הגיעו לרווחיות בעצמן, ושמונה מהן נמכרו.

 

"הייתי בגיל 25 כשביקשתי מדיוויד כהן, המייסד, לפתוח את הסניף בניו-יורק. הרגשתי שיש כאן פער מסוים בתעשיה שצריך למלא. היה חלל ריק".

 

הוא מודה שאחת הסיבות בגינן הם מקבלים רק שישה אחוזים בחברות בהן השקיעו היא הרצון "לשמור על קשר אישי טוב עם היזמים. ישנם כבר כאלו שמכרו חברה אחת איתנו ועכשיו עובדים על חברה שניה. הם לא מחויבים לעבור דרכנו כשהם מחפשים משקיעים, אבל בגלל שיש לנו קשר חברי איתם, רובם באים אלינו קודם. אנחנו רוצים להיות הוגנים ולא לגנוב מאף אחד, ואני תמיד אומר לחברות שאם אחרי שלושה חודשי ההכשרה והיעוץ שאנו מעניקים הם ירגישו שזה לא היה שווה להם, אני אחזיר להם את ששת האחוזים שהם נתנו לנו".

 

ומישהו ביקש אותם בחזרה עד היום?

"לא. אף אחד לא ביקש אותם ממני, ואם מישהו ירצה הוא יקבל אותם בחזרה. אני מרגיש שאני משרת את החברות האלו, אז אני רוצה לקוחות מסופקים".

 

מהם הקריטריונים החשובים לקבלה לתוכנית?

"אומר לך אותם בסדר יורד: איכות הצוות, גודל וסוג השוק והרעיון עצמו. מבחינת הצוות, אתה רוצה לדעת כיצד הם מכירים האחד את השני וכיצד היכולות שלהם משלימות האחד את השני. אתה בודק מה הם עשו בעבר, אם יש להם ניסיון ספציפי או לא, או האם הם הצליחו להתקדם עד עכשיו עם החברה שלהם. אם מדובר בשלושה חבר'ה שרוצים לעזוב את הקולג' אבל אין להם ניסיון מוכח, אני לפחות רוצה לראות את העבודה שנעשתה על המוצר שלהם. ואם אין לך ניסיון, כדאי לפחות שתהיה בשלב מתקדם בכל הנוגע לחברה שאתה מנסה להקים. אני מעדיף להשקיע בצוותים וכמעט שלא ביזמים בודדים, כי בסופו של דבר לא תוכל לעשות את הכל לבד ובניית צוות היא סוג של אינדיקציה ליכולותיו של היזם".

 

כ-30 מתוך 1,200 החברות שהגישו את מועמדותן, טיש מספר, היו מישראל, אולם אף לא אחת בלטה במיוחד. בעבר, טק סטארס בוסטון השקיעה בחברה ישראלית אחת. אולם כתבה שפורסמה לאחרונה בשבועון אובזרבר, המתארת את ה"מאפיה הטכנולוגית הישראלית", לא נעלמה מעיניו של המנהל הצעיר.

 

"כן, ישנה כאן קהילה מובחנת של ישראלים שעברו לניו-יורק. כמובן, מי שעושה את המעבר הזה בדרך כולל פונה לכאלו שעשו אותו לפניו. בסופו של יום כולם עוזרים האחד לשני וזה קול. ישנם לא מעט מאמצים בכיוון של הפחתת הקשיים במעבר מישראל לניו-יורק".

 

אבל האם המובלעות הסגורות האלו לא מפסידות את ההזדמנות להכיר קהילות אחרות?

"אני חושב שמה שנחמד בהיי טק זה שכולם עוזרים לכולם. אף אחד לא מסתכל על הרקע שלך, על צבע העור, על המגדר. אכפת לאנשים רק ממה שאתה עושה, וזה מסיר הרבה מהבעיות שיש בתעשיות אחרות".

 

איך אתם מתמודדים עם התחרות המגיעה מכיוונם של חממות ותוכניות שזהות לכם ושקדמו לכם?

"אנחנו מאמינים שמה שאנחנו מציעים הוא יחודי ונסוב סביב קהילה וסביבה המספקות הכשרה. התוכנית שלנו יחודית ומציעה ערך שקשה להשתוות אליו. בספטמבר ישודר בערוץ בלומברג סרט תיעודי שעקב אחרי הנעשה כאן ואחרי חברות שבהן השקענו. הם יתנו מבט מבפנים לכל התהליך של התחלת חברה: עד כמה זה קשה ועד כמה המנטורים חשובים. הם לא שינו כלום או ערכו כלום ולא ביקשו מאיתנו לעשות דבר. הם פשוט עקבו אחרי מה שקורה פה, אחרי המחזור הראשון שלנו. ככה אתה רואה חברות שהתחילו, חברות שכשלו, יזמים שהצליחו, צוותים שהתפרקו. כל זה זו המציאות היומיומית".

 

אני לא הטיש ההוא

טיש, ששיחק קצת פוקר מקצועי בעבר, מספר שהפספוס הגדול ביותר שלו הייתה חברה אלמונית שביקשה השקעה בכדי לפתח משחקי פוקר בפייסבוק. זינגה, למי שלא מכיר, הוא אחד מסיפורי ההצלחה הגדולים של השנים האחרונות. "לפחות הגרוע ביותר מאחורי...", הוא חייך לאחרונה, תוך שהוא מספר איך יזמים שביקשו להתקבל לתוכנית של טק סטארס שלחו דברי מאפה לביתו. ("לא אכלתי את העוגיות, זרקתי אותן ישר לפח", הוא הודה בתכנית ראיונות אינטרנטית.)

 

אתה משקיע בסטארטאפים גם דרך חברה פרטית הנקראת בוקס גרופ. האם מצאת את עצמך במצב של ניגוד עניינים?

"לא, שתי החברות די משלימות האחת את השניה. אני תמיד שואל מראש את היזמים אם הם מדברים איתי בכובע הראשון או השני. לעיתים הם יבקשו השקעה פרטית, ואני אסרב אבל אציע להם לחשוב על הירשמות לתוכנית של טק סטארס. אבל ישנן חברות שלא מתאימות לתוכנית שלנו, שלא רוצות למצוא מנטורים, שלא רוצות עזרה עם הרעיון שלהם. אז מבחינתי, תלוי מה היזם מבקש, ואז אני יודע לאיזה דלי להכניס אותו".

 

נפגעת מהכתבה שדנה ביכולותיך לנהל את הסניף המקומי של טק סטארס?

"מממ... לא. אני די בטוח במה שהקמנו פה והתוצאות מדברות בפני עצמן. מה שעשינו כאן הוא די קול. ואם לא הייתי מנהל את הסניף הניו-יורקי, ודאי הייתי עסוק בבניית חברה משלי. אבל הרעיון של השפעה על אנשים שבונים דברים קוליים מושך אותי מאוד. אני משקיע בחלומות של אנשים, אני מאפשר להם לנסות להגשים אותם – ואני עושה את זה בשלב הכי מוקדם והכי חשוב בעיניי. אתה תמיד תזכור את האדם הראשון שכתב לך צ'ק. זו תחושה חזקה מאוד. אני מאוד מקווה להוסיף משהו משלי לשושלת של משפחת טיש. טכנולוגיה מעולם לא הייתה תעשיה בה המשפחה השקיעה ואני רואה את זה כהזדמנות לחרוט את שמי ואת שם משפחתי. לחצוב את המורשת שלי. הצלחה מניעה אותי, וכך גם סקרנות. אני תמיד חושב על העתיד ומה שאמור להיות, וטכנולוגיה היא העתיד".

 

יש משהו שאנשים לא יודעים עליך?

"מממ... התקלת אותי. ובכן... העבודה שלי היא לפגוש ולדבר עם אנשים כל היום, אבל אני לא בהכרח נהנה מזה. אני מכניס את עצמי לסיטואציות האלו בכדי לבחון את היכולות שלי. כל יום הוא אתגר, כי אני לא בהכרח נהנה מכל הנטוורקינג שאני חייב לעשות. אני חושב שאני עושה את זה, בוחן את עצמי, כי לאורך זמן יש לכך ערך עצום. אני לומד מזה הרבה, אני מתפתח כאדם. אני מרוויח מכך. בנוסף, בתוך זמן קצר, רישתי את עצמי היטב בקהילה הניו-יורקית המקומית, ואני אהנה מהעובדה הזו לאורך זמן. קשה למדוד או לכמת את זה. תראה, יש עוד דיוויד טיש בעיר, מנהל קרן גידור בן 45 שיוצא עם דוגמניות ולא קשור אלי בכלל. זה לא אני. לי יש שני כלבים. אני בחור שיש לו תשוקה אדירה והוא מביא אותה לכל מה שהוא עושה. אני לא עושה דברים שלא צריכים את כל מה שיש לי לתת. אני אוהב להיות מנהיג, אני אוהב להיות משפיע, ואני רוצה ללוות פרויקטים מתחילתם ועד סופם. קול, לא?"