דניאל קרייג: תן חיוך, הכל לרעה

דניאל קרייג מושלם לתפקיד ג'יימס בונד – כך שון קונרי אומר. אין פלא: כנער פוסטר לא נדרש ממנו הרבה לדמותו השטוחה של 007. אבל שחקן רציני כפי שהוא מתיימר להיות, הוא ממש לא

דניאל קרייג, ג'יימס בונד בשבילכם, מתכונן בימים אלו לצילומי הסרט ה-23 במספר שיבוים על ידי סם מנדז אודות מעלליו של הסוכן הבריטי 007. בראיונות שנערכו איתו לאחרונה אמר השחקן בן ה-43, שחשוב לו שהסרט שייצא ב-2012 יהיה כמו ש"סרט של ג'יימס בונד צריך להיות". לצורך העניין הוא מבלה שעות בחדר הכושר.

 

• סופית: ג'יימס בונד יחזור בנובמבר 2012

• מה דניאל קרייג עושה בסרט אימה?
• ולמה לעזאזל הוא הצטרף ל"פלישה למערב"?

 

 

אין כל רע בפיתוח שרירי גוף כדי שתיראה "כאילו שאתה יכול להרוג מישהו כשאתה בלי חולצה" (כפי שהוא עצמו מגדיר זאת), אלא שבמקרה של קרייג, נראה שהוא משקיע את רוב מרצו וזמנו בעבודה על קוביות הבטן, ולא על שרירי הפנים או כישורי המשחק.

 

מי ימצמצץ ראשון?

בשנים האחרונות קרייג סיגל לעצמו הבעת פנים קפואה אחת ויחידה, רצינית, קצת מיוסרת עם נגיעה של הלם קרב וכיווץ שפתיים, וזהו - משהו שמזכיר קצת את מבט ה"בלו סטיל" של בן סטילר כ"זולנדר". אלא, שמה שעבד בקומדיה מלפני עשר שנים על דוגמנים, לא ממש משכנע כשאתה אמור להיות שחקן בריטי רציני ומכובד.

 

 

במקרה של קרייג, סכנת ההכחדה בה נמצאות מגוון הבעות הפנים שלו עצובה ומפתיעה במיוחד, כי לא מדובר במישהו שהחל את דרכו כנער פרסומת. כבר כילד בריטי להורים גרושים קרייג רצה להיות שחקן, לקח את עצמו ברצינות והופיע בתיאטרון ברחבי העולם עם קבוצת התיאטרון הלאומית לנוער של בריטניה.

 

אחרי כמה תפקידים בסדרות טלוויזיה, גילם קרייג את ג'ורג' דייר, המאהב של פרנסיס בייקון על המסך הגדול, אבל משך יותר תשומת לב בתפקיד משנה ב-2001 לצדה של אנג'לינה ג'ולי ב"טומב ריידר". כבר שם משהו במבט שלו נאטם, אבל הקהל והוליווד היו עסוקים בהתלהבות מעיניו הכחולות ככל הנראה, ולא שמו לב שמשהו אצל השחקן פשוט תקוע.

 

פעם קרייג עוד ניסה לשחק תפקידים מורכבים, לא חבל?

 

אחרי ששיחק גם ב"הדרך לפרדישן" בבימויו של מנדס, התייצבה הקריירה של קרייג כחתיך שמגלם דמויות סמכותיות וקשוחות, כג'יימס בונד, אבל לא רק. עוד לפני שגויס לשירות הוד מלכותה, גילם גיבורים יהודים בזיקה לוחמנית משהו. הוא אגב, אינו בן עמנו.

 

ב-2005 שיחק חייל אמריקני המצהיר על היותו יהודי בבואו לשחרר את מחנה ההשמדה אושוויץ ב"Sorstalansag", וגם ב"מינכן" של סטיבן שפילברג, בו גילם את סטיב, אחד מסוכני המוסד שיוצאים ללכוד ולנקום במתנקשים ברצח הספורטאים. שנה אחר כך המבט הקפוא שלו המתאים למחסלים נקמניים המונעים מצדק יהודי, השיג לו את תפקידו הראשון כבונד ב"קזינו רויאל".

 

כנוקם יהודי הוא עושה את העבודה, במבט קר ומנוכר. 

 

שנתיים לאחר מכן, השחקן בעל הבעת הפנים האחת גילם את טוביה ביילסקי ב"Defiance" אחד משני מבני המשפחה היהודית שנאבקה בנאצים מיערות מזרח אירופה. במקביל עטה שוב את כסותו של בונד ב"קוואנטום של נחמה".

 

הטריילר ל"קוואנטום של נחמה". לשון קונרי יש אינטרס משלו לפרגן. 

 

למרות דבקותו בתפקידים יהודיים, קשה למחול לקרייג על האופן בו אימץ בחדווה תפקידים מסוג אחד בלבד, שמעוררים בעיקר את השאלה "למה העיניים שלך גדולות כל כך?". משחקן תיאטרון מבטיח הוא הפך לעוד נער פוסטר חד מימדי שבגר ועסוק בלהוכיח לכולנו שכוחו עדיין במותניו, במקום לנסות ולעשות גם תפקידי אופי פה ושם.

 

אותה גברת בשינוי אדרת

כששון קונרי, ג'יימס בונד הראשון, נשאל על הבונד החדש הוא הפגין תמיכה בקרייג ואמר שהוא הג'יימס בונד הטוב ביותר אי פעם. הקונספירציה כאן מצידו של קונרי שקופה, בכך הוא בעצם מקבע את עצמו כגלגול הכי מוצלח אי פעם של 007. מצד שני, דמותו של בונד, היא לא אתגר גדול מדי. בסך הכל, ולאורך כל סרטי הסדרה, הדיבור נשאר זהה: שרמנטי, נאה, שומר על קור רוח וממש לא מתרגש. ואם בונד לא מתרגש, אין סיבה שקרייג ינסה לרגש.

 

ניצול נכון של הבעתו החד גונית של קרייג התרחש ביום האישה האחרון, כאשר בונד לבש בגדי נשים והקשיב לקולה של דיים ג'ודי דנץ', כשהיא מעדכנת אותו בנתונים יבשים ועגומים על מצבן של נשים כיום, אל מול זה של גברים. במקרה הזה התאימה החזות האומללה של קרייג לתיאורים חמורי הסבר של השחקנית הוותיקה. כדי שלא נשתעמם יותר מדי, הוא אפילו עשה כמה צעדים והוריד לעצמו את הפאה ועגיל אחד לקראת הסוף. אכן, מבע פיזי מרתק.

 

הפיאה הבלונדינית שם כדי להפגין נשיות, או כדי להפיג את השעמום?

  

הסרט הבא שקרייג לקח בו חלק הוא סרט הקיץ המביך "הפלישה למערב", שלא ממש עשה את העבודה בקופות. בעוד האריסון פורד שלצידו מנסה להכניס עומק לדמות הקאובוי המזדקן, קרייג היה עסוק במה שנראה כמו תחרות מבטים בתכולת עיניים נוספת שמשחקת איתו, אוליביה וויילד. כל אחד מהם ניסה להיראות אומלל וחסר ישע יותר מהשני, בזמן שעלילת הסרט והעניין בדמויות שלהם הולכים לעזאזל.

  

ככל הנראה הסרט היחיד בו נראה מקרייג מגוון רחב יותר של התנהגויות הוא העיבוד השפילברגי, ל"הרפתקאות טינטין", כי שם יש לקוות שקרייג רק ידבב דמות של אנימציה ממוחשבת, שלבטח תצליח להציג עבודה מורכבת יותר ממנו.

 

מקרה אישה

בינתיים, נראה שלקרייג לא מפריע להמשיך לעשות את אותו תפקיד כמעט בכל סרט, כולל בעיבוד של דיוויד פינצ'ר ללהיט המתח השבדי "נערה עם קעקוע דרקון", שעתיד לצאת בחודשים הקרובים. גם כאן לא יידרש מקרייג לעשות יותר מדי חוץ מלבהות.

 

"נערה עם קעקוע דרקון". קרייג כעיתונאי במצוקה.

 

בסרט שעיקר קסמו הוא היפוך התפקידים המגדרי המסורתי, קרייג אמור לגלם את הגיבור הגברי חסר היישע (מול רוני מארה שתגלם את הגיבורה הנוקשה בגרסה האמריקנית).

העיניים הגדולות והתוהות ותגובותיו האיטיות וההמומות עומדים לרשותו בתפקיד זה. זה יכול היה להיות ראוי להערכה, לו רק היה השחקן עצמו מודע לכך שזה הכיוון אליו הוא הולך.

 

קרייג אולי מצליח איכשהו לא לשעמם את עצמו, אבל די ברור שלא באמת צריך אותו על הסט לצילומים בסרטיו השונים. מספיק לחתוך קטעים מסרטיו הקודמים ופשוט לשתול אותו טכנולוגית בחדשים, אף אחד לא ישים לב. אשתו הטרייה רייצ'ל ווייז, אותה פגש על הסט של "בית החלומות", אמרה בראיון שנערך עימה לאחרונה שהיא לא פוסלת את האפשרות לילד נוסף.

 

אולי ייטב לכולנו אם קרייג יתרכז בהקמת משפחה במקום במשחק, אם כי יתכן שהקפאון של תווי הפנים שלו, יקשו על הצאצאים להבחין אם מדובר באמא או אבא.