משחקי Driver לא זוכים ליותר מדי הצלחה בכותרים האחרונים שלהם. לא כולם יכולים לבנות משחקי עולם-פתוח כמו אלה שיוצרת Rockstar, ובטח שלא לאכלס אותם בדמויות משעשעות ובמספיק דברים מעניינים לעשות כך שהשחקן לא ישתעמם.
מבחינתי, המשחקים האחרונים מחוץ ל-GTA ששילבו בצורה מוצלחת משחקיות נהיגה אינטנסיבית וסיפור סביר בתוך עולם משחק פתוח היו שני כותרי ה-Underground של סדרת Need for Speed - וגם בהם, העיר הפתוחה לא הייתה בעלת ערך מוסף גבוה במיוחד.
עוד בגיימס:
עכשיו דוהר אל הכביש המהיר של עולם הגיימינג 2011 כותר Driver חדש שמשלב עלילה ונהיגה, ולא רק עושה את העבודה שלו כמעט טוב מאוד, אלא גם מצליח לחדש בז'אנר בו כבר לא נותר מה לחדש, או לפחות כך חשבתי. החידושים של Driver: SF לא באים לידי ביטוי בגימיקים כגון סביבה מתפוצצת-נהרסת כמו זו של SplitSecond, או כמו המכוניות המתנגשות שקיבלנו ב-Flatout. אלה חידושים שבאמת משפיעים על המשחקיות ומוסיפים לסדרה ממד חדש.
Driver: SF ממשיך את העלילה של הכותר השלישי (אל Driver: Parallel Lines מתייחסים כסיפור צדדי), והשחקן חוזר לגלם את השוטר הסמוי ג'ון טאנר, שעל תחילת המשחק נכנס לתרדמת במסגרת מילוי תפקידו. אלא שגם מצב של צמח לא גואל את טאנר מתחושת מחוייבותו לתפקיד, ועמוק בתוך מוחו הפצוע הוא ממשיך לחלום על מרדפים וריסוק רכבים במהירות גבוהה.
בתוך פנטזיית הקומה שלו ממשיך הגיבור לרדוף אחר הפושע שכמעט הרג אותו, תוך ריסוק היררכיית פשע שלמה בדרך. העלילה מלווה את המשחק לכל אורכו ומלווה בסרטוני מעבר בעלי ערכי הפקה גבוהים במיוחד, ממש סרט של פיקסאר. הדיבוב מעולה ואנימציות הפנים של הדמויות הראשיות פשוט מושלמות - בהחלט לא הסטנדרט במשחקי מרוצים שנוהגים להשקיע בעיקר במודלים של הרכבים. ולמרות שכל הסיפור מתרחש רק בדמיונו של פצוע קשה קפוא בזמן, ניתן בקלות להישאב לתוכו.
מכניקת המשחק המקורית מתבססת על כך שההתרחשויות לא באמת קורות בעולם הפיזי, כך שאנחנו לא חייבים להיות מוגבלים לחוקי הפיזיקה. זה לא אומר ש-Driver פתאום הפך ל-Trackmania, אבל זה אפשר למפתחים להעניק לטאנר כוחות על-טבעיים, או ככה הוא רואה את זה, כאלה שמאפשרים לו לקפוץ ברוחו מרכב לרכב.
הפעילו את היכולת הזו, שנקראת במשחק Shift, ורוחכם תפרוץ מתקרת הרכב אל מבט-על של הסביבה הקרובה, כאשר הזמן סביבכם יעצור. לאחר שתבחרו כלי רכב חדש מאלה שקפאו באמצע נסיעה, לחיצת כפתור נוספת תעביר אתכם מיד אל מאחורי ההגה שלו, ותוכלו להמשיך את המשחק מתוך מכונית, מיקום פיזי ווקטור נהיגה אחרים לגמרי.
קפיצות שכאלה בין רכבים לא תורמות רק למשחקיות אלא גם לאופי עולם המשחק, מאחר ולעיתים קרובות תיכנסו לאמצע אירוע שמתרחש במכונית אליה "קפצתם", למשל בדיוק באמצע ריב סוער בין בני זוג או בעיצומה של שיחת טלפון שאתם לא ממש אמורים לשמוע.
מיד עם תחילת הסיור בדמיונו של טאנר ציפיתי שבכל רגע יצוץ ליאונרדו דה-קפריו ויתחיל לקפל כבישים ולעקם גשרים. זה לא קרה - כנראה שהדמיון של טאנר לא עובד על יותר מהפרת-מציאות אחת בכל רגע נתון - אבל זה לא מנע ממני להמשיך ולחקור את העיר היפיפייה שאט-אט נפתחה סביבי. הבניינים אמנם לא צופו בטקסטורות חדות כמו הרכבים, אבל ממרחק רגיל, אם אתם לא מתכננים להרוס עליהם יותר מדי מכוניות - הגרפיקה שלהם עשתה את העבודה.
גם הולכי רגל לא חסר, ים אבל אי אפשר לדרוס אותם, מאחר והם ניחנו כולם ביכולת הנינג'ה המדהימה - שוב אני מוצא פה את המאטריקס - להתחמק מכלי רכב שנוסעים 200 קמ"ש על המדרכה בשנייה האחרונה.
כיאה לסדרת Driver, השליטה ברכבים לא מציאותית במיוחד ומסתמכת בעיקר על בלם היד שלכם על מנת לבצע פניות על שקל. המכוניות כן נבדלות בהתנהגותן על הכביש, אך הבדלים אלה באים לידי ביטוי בעיקר כשמדובר בסוגים שונים לגמרי - ההבדלים בין דגמים באותה משפחה זניחים עד לא קיימים. לדוגמה, מכונית יוקרה תאיץ מהר יותר ממכונית משפחתית עם 7 מושבים. כל מכוניות הספורט, מצד שני, מתנהגות די דומה, למרות שבכל מקרה אני לא המומחה שיוכל לספר לכם מהם הבדלי חוויית הנהיגה בין דגמי הפורשה השונים.
עם זאת, הניצחון במרדפים ומירוצים לא תלוי רק ביכולות הנהיגה שלכם, אלא לא פחות גם בשליטה שלכם ביכולת ה-Shift. זו מאפשרת לכם כאמור לקפוץ לכלי רכב אחר ולהמשיך את הפעילות משם, או לשלח רכב מהנתיב הנגדי ביריבים שלכם. כמובן שליכולת הקסומה הזו יש כמה מגבלות, והמשחק לא יאפשר לכם לקפוץ קילומטר לרכב שנמצא על קו הסיום.
בגלל היתרון שיש לכם על המתחרים שלכם, שלא יכולים לקפץ גם הם בין מכוניות (זה דווקא היה יכול להיות מעניין...), הבינה המלאכותית אולפה להיות כלב תקיפה אגרסיבי. מכוניות יריבות ינסו להוריד אתכם מהמסלול ולנצח בכל מחיר עם טריקים מלוכלכים. קטעי המשחקיות שיכריחו אתכם להתחמק ממכוניות משטרה יכולים להיות מתסכלים במיוחד, כי יש המון ניידות משטרה בעיר, הן אוהבות להתנגש בנהגים מבוקשים חזיתית, וזה יאלץ אתכם לבלות יותר זמן במסך ה-Shift מאשר מאחורי ההגה.
המשימות מגוונות למדי וכוללות מרדפים, בתור הרודף והנרדף לסירוגין, משימות ליווי, פעלולים למיניהם, כגון לקפוץ מעל רכבים או לרסק מספר רכבים בזמן מוגבל, מרוצי רחוב מחתרתיים ומרוצים קבוצתיים בהם תשלטו על 2 רכבים במקביל שצריכים לסיים בשני המקומות הראשונים. סוג משימה זה יכריח אתכם לעבור בין כיסאות הנהג של שני הרכבים בעודכם מתפללים שהרכב האחר, שנשלט בזמן היעדרותכם על-ידי הבינה המלאכותית, לא בחר להיתקע בקיר כאקט של קנאה. וזה קורה.
כמובן שלא כל התוכן של המשחק יהיה זמין מתחילתו. לגיטימי - אבל בצורה ש-Driver: SF עושה את זה, לא לגמרי. עבור פעלולים ומהלכי נהיגה נועזים שתבצעו (בינינו – כנראה שברוב הקרדיט תזכו בזכות ההתרסקויות שלכם) תקבלו "נקודות תעוזה", אותן תוכלו להשקיע ברכישת מכוניות חדשות שיופיעו הן על הכביש והן במוסכים שלכם, תחנות בהן תוכלו להחליף לכל רכב פתוח.
Driver: San Francisco מקבל קודם כל ח"ח על מנגנון ה-Shift שלו. רוב הזמן תוספת המשחקיות היחודית והנועזת הזו עובדת היטב ויוצרת חוויית משחק רעננה - גם אם לא חשבו מספיק על איך לשלב אותה באופן מוצלח במצבי המולטיפילייר.
עם קטעי הקישור האיכותיים שלו, תחושת הארקייד הקלילה והעיר הגדולה והמגוונת, המשחק יתאים לנהגי אקשן שאוהבים לנהוג בלי לחץ, ופחות לאלה שרוצים חוויית נהיגה אינטנסיבית וריאליסטית.
יאהבו: גם מי שלא אהבו את שני הדרייברים האחרונים
ישנאו: מי שחושב שמשחק עיר פתוחה לא שווה כלום בלי האפשרות להסתובב ברגל
שווה את הכסף? חיובי - יש פה הרבה תוכן גם לשחקן הבודד וגם בעליה לרשת.