איך מתמודדים עם "מלחמות הבוקר" מול הילדים?

עומדים חסרי אונים בכל בוקר מול המיטה של הילד, שמסרב לקום? עצבים, איומים ועונשים ממש לא יעזרו במקרה הזה. במקום זה הגיע הזמן ש"תשחררו" ותעבירו את האחריות לילד - גם אם הוא ייאחר לביה"ס. מדריך מיוחד לבוקר שקט

שאלה: אנחנו הורים לילד בכיתה ג'. מאז שהתחילה שנת הלימודים הבן שלנו מסרב לקום מהמיטה ועושה לנו "קונצים". לוקח לנו כרבע שעה של מלחמת התשה להוציא אותו מהמיטה, וגם כשהוא כבר יוצא ממנה הוא מתנהל באיטיות רבה. אנחנו שנינו אנשים עובדים והלו"ז שלנו מאוד עמוס. בנוסף מאוד חשוב לנו שהילד יגיע בזמן לבית הספר ולא יאחר. איך עלינו לנהוג? זה דפוס שחוזר על עצמו מדי יום ואנחנו מנסים להימנע מלהקים אותו באווירה של לחץ וכעס, אך נדמה שאין לנו ברירה אחרת.

 

• גם לילדיכם או לכם יש בעיות עם בית הספר? רוצים לשאול את מומחי מכון אדלר? כתבו לנו

 

תשובה: ניתן להבין איך מתפתחת דינאמיקה של "מלחמות" בבוקר. כמו בכל מלחמה יש כאן התנגשות של רצונות ומטרות. מצד אחד נמצא ההורה הלחוץ (בצדק!) כדי להגיע בזמן לעבודה/פגישה/בית הספר. מצד שני נמצא ה"עולל הרך" שמתקשה להתנתק מהשינה ומבקש להמשיך להתכרבל במיטה (מסתבר ש"העולל הרך" אינו קשור בגיל כרונולוגי. פגשתי כבר הורים שמתעמתים בבוקר עם "עוללים" בני 16).

 

עוד על החזרה ללימודים בערוץ הורים:

• הילד שב מביה"ס ומסרב לחזור לשם. מה עושים?
• חושבים שציונים זה הכל? אל תעשו את הטעות הזו
• לא האויב: איך לבנות יחסים תקינים עם המורה?
• מסתגלים לגן: איך להקל את הפרידה בבוקר?
• אמא, אין לי חברים! איך נעזור לילד להשתלב?

 

ההורה, שממוקד ב"כאן ועכשיו", יעשה כל שצריך (לשיטתו) כדי שהבוקר יזרום. כל מה שצריך כדי שהילד יסכים לקום ולהתארגן. הוא מתחיל בנחמדות ובהרבה רצון טוב: הוא מבקש, מתחנן, מבטיח הבטחות, מנסה לפתות, מחלק פרסים... ובשלב כלשהו כשהשעון מתקרב לשעת השין הוא מתחיל להרגיש כעס. זה גם השלב בו הוא פונה בזעף לילד, כועס, מאיים ואפילו מעניש.

 

והילד? כמה משמעות ותחושת כוח הוא מרגיש כשהוא בוחר להיות פסיבי. הוא בסך הכל שוכב במיטה, אבל מצליח להפעיל פיסית ורגשית את המבוגר שסביבו. כמה תשומת לב הוא מקבל רק מהתנהלות איטית, בכלל בלי להתאמץ (מעניין לראות שאותם ילדים ש"מתקשים" להתעורר בשגרה הם לרוב הראשונים לקום בשבתות, כשאף אחד לא מכריח אותם.

 

אז מה עושים? מפסיקים לקחת אחריות במקום הילד. המאבקים בבוקר קורים לרוב דווקא בבתים שבהם ההורים מאוד אכפתיים, נותנים מעצמם ומשקיעים. אלו הורים שבטוחים שאם הם לא ייקחו אחריות על ההתנהלות, אם הם לא ייתנו הוראות ולא יפקחו על הנעשה - הדברים לא יקרו. וכאן למעשה טמונה הבעיה. כי בשביל לגרום לילד לקחת אחריות על ההתנהלות שלו צריך לאפשר לו. וכדי לאפשר צריך לשנות גישה, לשחרר ובעיקר לסמוך.

 

כל זמן שההורה מאמין שהוא האחראי להתעוררות ולהתארגנות בבוקר - סביר להניח שלא ייעשה שום שינוי. אחריות, מסתבר, היא לא תכונה גנטית,אלא מיומנות שמשתכללת ומתפתחת. על ההורים לעזור לילדיהם לפתח ולחזק את "שריר האחריות"- ותהליך ההתארגנות בבוקר הוא קרקע מצוינת לאימונים.

 

אני כבר רואה לנגד עיניי את הטוקבק ששואל בציניות: "יופי, אז הילד יישאר במיטה ולא יילך לבית הספר?". אז כדי להקדים תרופה למכה אדגיש שברור שמדובר בתהליך וייתכן שבהתחלה יהיו "פספוסים". צריך לקחת בחשבון שיהיו גם איחורים, אבל חשוב להעביר לילד שני מסרים חשובים:

 

א. ההתארגנות שלך בבוקר היא עבורך ולא עבורי.

 

ב. אני סומך עליך שתתנהג בצורה בוגרת ואחראית.

 

ולסיכום, כמה עצות מעשיות להתנהלות נכונה בבוקר:

 

• החליטו שהאחריות על הקימה בבוקר היא של הילד - ולא שלכם.

 

• שוחחו עם הילד ערב קודם ואימרו לו שאתם מתרשמים שהוא כבר בוגר ומסוגל להתעורר
  בכוחות עצמו (כמובן שרצוי לספק לו שעון מעורר).

 

• חשוב לקבל את ההסכמה ואת שיתוף הפעולה של הילד להתנהלות החדשה, אך במידה והילד מסרב – אל תתרגשו. אימרו לו שאתם מצידכם לא מתכוונים להעיר אותו - ובאמת, אל תעירו אותו בבוקר.

 

• הרבו במחמאות על כל התנהגות בוגרת ואחראית.

 

• סביר להניח שהימים הראשונים יהיו יותר קשים, אבל אם תהיו נחושים הילד יבין שהאחריות בבוקר היא עליו.

 

• חשוב לשוחח עם הילד בכל ערב לפני השינה, להחמיא על התנהגות בוגרת ואחראית ובמידת הצורך לציין התנהלות שדורשת שיפור.

 

הכותבת היא בעלת תואר שני בחינוך, מנחה בכירה במכון אדלר, יועצת להורים ולצוותים חינוכיים