טוטאל פוטבול

רגע אחרי שהסתיימה השביתה, רגע לפני שנפתחת העונה, ניב שטנדל מסמן את עשרת מוקדי העניין הגדולים - שחקנים וקבוצות, קאמבקים והתחלות - ב־NFL של 2־2011. רק אל תצפו ממנו לתחזיות מחייבות מדי, כי אתם יודעים איך זה: הכדור הוא אליפטי

1. זה שעבר מעט מאוד זמן מאז הווידוי האחרון שלו

טים טיבו מדנבר ברונקוס ספג הרבה אש עוד לפני ששיחק דאון אחד בליגה. אמרו שהוא לא מתאים, שהוא צריך לעבור הסבת תפקיד, שאין לו עבודת רגליים, שהוא לא קורא מגרש. סנטו בו על הקמפיין שהוביל נגד הפלות. הרבה אנשים לא אהבו את זה שהוא נחמד מדי, מוצלח מדי, ילד טוב מדי, נוצרי מדי, משפיע מדי, מוכר חולצות יותר מדי, בתול מדי, אמריקה'ס־סוויטהארט מדי. אז טיבו דיבר במקום שבו הוא יודע לדבר הכי טוב: במגרש.

 

באוקטובר הוא רשם טאצ'דאון ראשון. בנובמבר הפכה המסירה הראשונה שלו בליגה לטאצ'דאון. בדצמבר פתח לראשונה בהרכב דנבר, ורשם משחק פנטסטי (הקוורטרבק השלישי בהיסטוריה שמסר לטאצ'דאון של יותר מ־30 יארד ורץ לטאצ'דאון של יותר מ־40 יארד באותו משחק). שבוע לאחר מכן השיג טיבו ניצחון ראשון כקוורטרבק פותח והוביל מהפך מול יוסטון. האיש הוכיח שאפשר להגיד עליו הרבה דברים שקשורים לישו, לפסוקים תנ"כיים, לחולצות משחק ולחוסר התאמה, אבל הוא קורץ מחומר של אלופים.

 

 

הברונקוס, כך נראה, עדיין לא החליטו אם ללכת על טיבו כקוורטרבק הפותח או להמשיך עם קייל אורטון (או בריידי קווין, חביב הקהילה הגאה ואייקון נערץ בפני עצמו). סביר להניח שאורטון יפתח את העונה הזאת. סיכוי טוב שטיבו יסיים אותה.

 

2. ההוא שיושב בסן פרנסיסקו על הגדר

חתיכת קוף טיפס על הגב של אלכס סמית בינואר 2011. ליתר דיוק, הקוף שישב שם כבר כמה שנים טובות הידק את החניקה. ארון רוג'רס, שנבחר 23 מקומות מתחת לסמית בדראפט 2005 (למגינת ליבם של רבים מהאוהדים בסן פרנסיסקו, שחפצו ביקרו של הגיבור המקומי, יליד קליפורניה וכוכב המכללה) הוביל את גרין ביי לזכיה בסופרבול - וקבע סופית שההחלטה של הפורטי ניינרס ללכת על סמית היתה איומה.

 

בזמן שרוג'רס הדיח את ברט פארב הנצחי, נבחר לפתוח בפרובול, זכה בתוארי ה־MVP של הליגה ושל הסופרבול והוביל את קבוצתו לאליפות, אלכס סמית בעיקר שרד. עכשיו יש לו רסיבר חדש ומצוין, בריילון אדוארדס, שנבחר שני מקומות מתחתיו בדראפט; מחליף רוקי, קולין קפרניק, שנושף בעורפו; וחוזה חדש שנחתם לשנה בלבד. שנה שעליה מונח כל עתידו.

 

לסמית יש גם מאמן חדש. ולא סתם מאמן אלא ג'ים הארבו, אחד שיודע מה זה להיות קוורטרבק (הוא היה אחד השחקנים הגדולים שאיישו את העמדה הזאת בתולדות מכללת מישיגן, וגם קוורטרבק NFL לא רע בכלל). הארבו יודע גם מה זה לאמן קוורטרבק - הוא היה מאמן הקוורטרבקים של אוקלנד - והוא סיים זה עתה להכשיר את הקוורטרבק הכי טוב בקולג'ים, אנדרו לאק מסטנפורד.

 

ג'ים הארבו כונה בעבר "קפטן קאמבק". אם הוא לא יצליח להציל את הקריירה של סמית ואת העונה של הניינרס, מי כן?

 

3. הכוכב שמעז די הרבה, למען השם

וינס יאנג היה אמור להיות היום במקום אחר. הוא היה גאוות טקסס, יליד יוסטון וכוכב המכללה המקומית. הוא זכה ברוז בול, שם גבר על שני זוכי גביע הייזמן, רג'י בוש ומאט ליינהארט (הוא סיים שני במשאל לאותו גביע). במצעד שחקני הקולג' הגדולים בכל הזמנים של ESPN הוא נבחר במקום העשירי. החולצה שלו בטקסס הוצאה לגמלאות. הוא נבחר במקום השלישי בדראפט 2006. בעונת הרוקי שלו נבחר לשחקן ההתקפה של השנה. ב־2009 נבחר לפרובול, בפעם השנייה. בינואר השנה הודיע הבעלים של הטייטאנס, באד אדאמס, על פרידה מיאנג. ביולי הוא חתם על חוזה בן שנה בפילדלפיה איגלס, כמחליפו של מייקל ויק. מה קרה באמצע? איך הכישרון האדיר הזה מוצא את עצמו חותם על חוזה של שחקן ספסל?

 

ובכן, קרה לא מעט. יאנג התגלה כטיפוס רגיש, שמתקשה להתמודד עם הביקורת התקשורתית ועם זעם הקהל. ב־2008, כשהאוהדים השמיעו לעברו קריאות בוז, הוא ירד לספסל וסירב לחזור. בשנה שעברה, כשהאוהדים קראו בשמו של מחליפו ראסטי סמית, הוא זרק לעברם את מגיני הכתף, רב עם מאמנו ועזב בסערה.

 

למרות הבעיות והאכזבות, יאנג הוא עדיין קוורטרבק עם פוטנציאל עצום. נדמה שאין מקום מתאים עבורו יותר מפילדלפיה - תחת חסותו של מייקל ויק, בעצמו פרויקט שיקומי מוצלח וגם קוורטרבק בסיכון גבוה לפציעות - כדי להתאושש.

 

4. הקבוצה שיכולה לעשות את זה

אם כבר וינס יאנג ומייקל ויק, שימו לב לפילדלפיה איגלס. ייתכן שזאת השנה שלהם.

 

על השנה הקודמת של מייקל ויק אפשר להכביר אלפי מילים, וזה עדיין לא יספיק. הקאמבק שלו היה לא פחות מחלומי, וגרם לאוהדי פוטבול רבים לזוז באי נוחות בכורסאותיהם כשהם נעים בין טינה לאמרגן קרבות הכלבים לבין הערצה לכישרון הפוטבול העילאי. הוא כלל שני משחקים אלמותיים: באחד, נגד הרדסקינס, רשם חמישה טאצ'דאונים במחצית ונתוני שיא במשחק כולו; אפילו התקשרו מהיכל התהילה לבקש את החולצה. במשחק השני, נגד הג'איינטס, נמחק במהלך הרבע הרביעי פיגור בן 21 נקודות בפחות משמונה דקות. זה היה אחד המהפכים הגדולים בתולדות הליגה, והלוחץ לכלבים היה זה שהוביל אותו.

 

הסיפור המורכב של ויק, והמהפך שעבר עליו ועל אמריקה, מצדיק התייחסות נפרדת. די אם נאמר שהוא זכה לא רק בחיבוקה של אמריקה, אלא גם באמונה מחודשת בכישרונו: החולצות נמכרו כאילו הן שייכות לטים טיבו, במשאל הפרובול הוא היה שני רק לטום בריידי, ומה שבאמת חשוב: ויק הוזכר כמועמד ראוי לתואר ה־MVP, וחזר לרגש את ההמונים בלי לערב כלבים.

 

 

פילדלפיה עפה בשנה שעברה מיד בתחילת הפלייאוף, וגנזה בכך את תקוותיה של אמריקה לראות בסופרבול את קרב האסכולות האולטימטיבי בין ויק לבריידי (שהבריז גם הוא מהמפגש המיועד). השנה ייתכן שזה יקרה: האיגלס התחזקו בשורה של כוכבים, ביניהם יאנג, הראנינג בק רוני בראון, הדפנסיב תאקל קאלן ג'נקינס, הרסיבר סטיב סמית - וגם בדומיניק רוג'רס קרומרטי ובמלפפון הלוהט של הקיץ, נאמדי אסומואה. ביחד עם אסאנטה סמואל הם משלימים שלישיית קורנרבקים מפלצתית, כזאת שקוראת תגר על הזרוע של קוורטרבק כמו בריידי. השאלה היא רק אם האיגלס יתייצבו לבחון אותה.

 

5. וזאת שיכולה בעזרת השם בריידי

הפטריוטס באים קומפלט עם כישרון, ניסיון, הייפ וטום בריידי - אבל זה שנתיים הם מסולקים מהפלייאוף כבר בסיבוב הראשון בבושת פנים. מצד שני, את הקבוצה מניו אינגלנד אסור לבטל. העשור הראשון של המילניום הנוכחי רשום על שמם בטאבו, עם ארבעה סופרבולים ושלושה תארים. אלא שמאז הזכייה האחרונה ב־2004, הפטס לא מצליחים להחזיר עטרה לג'ילט סטדיום.

 

האם הפעם זה ייגמר אחרת? האם השמועות על סופרבול 2012 אינן מוקדמות? יש סיבות טובות להאמין שלא. לאחת מהן קוראים אלברט היינסוורת, עד לא מזמן אולי שחקן ההגנה הטוב בליגה. הרומן היקר שלו עם הרדסקינס (100 מיליון דולר לשבע שנים) נגמר מוקדם מהצפוי, והיינסוורת רוצה לחזור ולהטביע את כובד משקלו על הליגה.

 

 

לסיבה השנייה קוראים צ'אד אוצ'וסינקו, אחד השחקנים המעניינים בליגה; במקרה שלו, "צבעוני" אינו כינוי גנאי אלא תיוג עיתונאי הולם. נכון שהוא מלא רעש וציוצים בטוויטר, ונכון שגם הקיץ התעסק בשטויות - מבחנים בקבוצת כדורגל, חיפוש אחר אוהד שיארח אותו בבוסטון - אבל הוא עדיין אחד מהרסיברים הכי טובים בליגה.

 

צריך לזכור שלמרות הבאז המתמיד סביבו, אוצ'וסינקו שיחק עד כה בקבוצה קטנה ומפסידה (סינסינטי). עכשיו כשעשה את הלברון ג'יימס ולקח את כישרונו לקבוצה מנצחת, נשאר רק לראות אם הפטריוטס הפשלונרית עדיין יכולה להיקרא מנצחת. ועם כל הכבוד להיינסוורת לאוצ'וסינקו, לדיון בראנץ' ולפטריוטים האחרים, ברור שהכל תלוי בחולצה מספר 12. כרגיל.

 

6. הפנתר במגפיים

אי אפשר לדבר על מייקל ויק ועל וינס יאנג בלי להזכיר את קאם ניוטון מקרוליינה. ניוטון, הבחירה הראשונה בדראפט האחרון, שומע את ההשוואות לוויק כבר הרבה זמן: הוא שחור, הוא אתלטי והוא ווינר. אבל הוא גם גבוה יותר, חזק יותר ואלוף מכללות יותר. למעשה, יש האומרים שבפנתרס משחק ויק משופר.

 

הבעיה היא שכאן לא נגמרות ההשוואות. כמו ויק, גם ניוטון מגיע עם גיליון משמעת עבה. קריירת המכללות שלו משובצת בשערוריות לא פחות מאשר בהישגים. ב־2008, כמחליפו של טים טיבו במכללת פלורידה, נתפס כשברשותו לפטופ גנוב ועזב את המכללה כשמעליו רובצים גם חשדות להעתקה בבחינות. במכללת אובורן השלים עונה מושלמת של 0:14 וזכה באליפות הארצית לראשונה בתולדות המכללה, וגם בגביע הייזמן - אבל הסתבך שוב, הפעם בחשד שאביו ניסה למכור את שירותיו לכל קולג' המרבה במחיר. אובורן וניוטון הבן נוקו מהחשדות מחוסר ראיות, וניוטון האב הורחק מתחומי המכללה כדי להגן על הבן. 

 

האם קאם ניוטון יהיה מייקל ויק? כלומר, האם יהיה קוורטרבק ברמה של מייקל ויק, ולא עבריין ברמה של מייקל ויק? מוקדם לדעת. ראשית, הוא יצטרך להיאבק על מקומו בקרוליינה פנתרס מול ג'ימי קלוזן, הקוורטרבק שבחרו הפנתרס רק בשנה שעברה. אחר כך הוא יצטרך להתחיל לספק קבלות. כך או כך, הוא ימשיך לשמוע את שמו בסמיכות לזה של ויק. השאלה היא אם זה יהיה מהסיבות הנכונות.

 

7. הדולפין שנכנס לעמוקים

בדראפט 2006 היה כוכב שסומן אף יותר מווינס יאנג, ואולי יותר מכל כוכב מכללות אי פעם. רג'י בוש - היום במיאמי דולפינס ואז הבחירה השנייה בדראפט - עזב את מכללת דרום קליפורניה כזוכה גביע הייזמן, שני בנקודות המשאל בכל הזמנים רק לאו.ג'יי סימפסון. חוץ מזה הוא הופיע במשחקי וידאו, השתתף בקמפיין עם דייויד בקהאם ויצא עם קים קרדשיאן.

 

 

מאז עברו חמש שנים. בוש הפך לראנינג בק לגיטימי בליגה, ואפילו זכה בטבעת אליפות עם הניו אורלינס סיינטס, אבל לא הגשים את ההבטחה העצומה שהיה כשעוד חשבו שידרוס את הליגה ברגליו המהירות. פתאום החלו להתפוגג אפילו הזיכרונות מקליפורניה, כשעברו המפוקפק במכללות החל לרדוף אותו והוא נאלץ להחזיר את גביע הייזמן בשל חשד לקבלת מתנות תוך עבירה על חוקי המכללות. מסימפסון, אגב, איש לא ביקש להחזיר את ההייזמן שלו.

 

הסיינטס החליטו השנה לוותר סופית על התקווה שהבחירה הגבוהה שלהם מ־2006 תצדיק את עצמה. יותר מזה, הבחירה של יוסטון במקום הראשון באותו דראפט - מריו וויליאמס, שנבחר מאז פעמיים לפרובול - כבר לא נראתה מוזרה כל כך.

 

בוש נכנס עכשיו לנעליו של ריקי וויליאמס, יליד סן דייגו וזוכה גביע הייזמן שנבחר על ידי הסיינטס, הביא אותם להישג היסטורי (ניצחון ראשון בפלייאוף), עבר לדולפינס והסתבך (בעישון סמים). אבל במיאמי מצפים מבוש להיות גדול יותר מוויליאמס. יודעים שם משהו על גיוס כוכבים מפורסמים עם נטל הוכחה.

 

8. הבן של האסיר

לאיש שגרם לסיינטס להראות לרג'י בוש את הדלת החוצה קוראים מארק אינגרם. כמו בוש, גם הוא זכה בגביע הייזמן (ונכון לעכשיו שומר עליו), אבל אינגרם זכה גם באליפות המכללות בשנה שעברה. ואף על פי כן, הוא התדרדר עד לבחירה ה־28 בדראפט האחרון. הטוויסט המשעשע בסיפור הוא ש־24 שנים קודם לכן נבחר בדראפט, באותו מקום בדיוק, שחקן צעיר ומבטיח בשם מארק אינגרם. הדמיון בשמות אינו מקרי: אלה אב ובנו.

 

הסיפור של האינגרמים הסעיר את אמריקה לפני כשנתיים וחצי, כשהאב הפך עולמות כדי לצפות בבנו משחק בשוגרבול של 2009. וכשאני אומר הפך עולמות, אני מתכוון לשאול כמה אבות כבר הסתתרו מפני החוק כדי לצפות בבנם משחק פוטבול. כי זה מה שעשה מארק סניור במהלך חודש דצמבר בשנת 2008: במקום להתייצב לריצוי עונש של שבע שנות מאסר על הלבנת כספים והונאה, הוא הסתתר במלון במישיגן והתכונן לצפייה במשחק. שעתיים לפני שריקת הפתיחה פרצו לחדר המרשלים. כולם הפסידו בסיפור הזה: הבן ספג הפסד, האב ספג עוד שנתיים בכלא.

 

כשישתחרר אינגרם האב, בנו אולי יהיה כבר כוכב גדול. אולי לא. אולי יזכה בסופרבול כמו אביו. אולי לא. אולי יהיה טוב מבוש. אולי לא. מה שבטוח הוא שעם מורשת כזאת על הגב, משעמם לא יהיה איתו.

 

9. האבא של המנחוסים

הרבה אנשים יורים לעצמם ברגל מטאפורית, אבל מעטים עושים זאת תרתי משמע כמו פלקסיקו בורס.

 

בנובמבר 2008 היה בורס מעורב בתקרית ירי, שבמהלכה נפלט מאקדח הגלוק שלו כדור ופגע ברגלו. הניו יורק ג'איינטס השעו אותו מיידית, ו"פלקס" הורשע בעסקת טיעון ונכנס לכלא לשנתיים. בדרך צבר עוד לפחות תשע תביעות אזרחיות. היה נדמה שהצרות רודפות אחריו יותר מהר מהקורנרבקים.

 

 

כאילו שלמצוא קבוצה חדשה זה לא מספיק קשה לרסיבר בן 34 שישב שנתיים בכלא, גם איום השביתה ריחף מעל המשך הקריירה של בורס. אלא שלמזלו הסתיימה השביתה באמצע הקיץ, ומי שנכנס לכלא כשחקן הג'איינטס יצא ממנו כשחקן הג'טס.

 

כעת יהיה עליו להוכיח שהוא שחקן שעדיין שווה משהו. שהניו יורק ג'טס - היחידים שגילו בו עניין רציני עוד בתקופת המשפט, לדבריו - לא עשו טעות, ושהג'איינטס עוד יאכלו את הכובע על כך שהניחו לו לחצות את הכביש. הרי מדובר באלוף לשעבר, ולא סתם, אלא מבקיע הטאצ'דאון שהטביע את הפטריוטס ב־2007. עם סנטוניו הולמס לצידו ועם מארק סאנצ'ז ההולך ומשתפר מאחוריו, פלקס יכול לפתל את העלילה של עצמו ולהוכיח שהכדור פגע ברגל בלי לחסל את הקריירה.

 

10. ההשראה של הבולפסים

שובו של מייקל ויק השאיר בצל קאמבק מרשים לא פחות, ומרגש אף יותר: תקצר היריעה הנוכחית מלהכיל את כל היזע והדמעות שמרכיבים את סיפורו המדהים של מייק וויליאמס.

 

על אף שהיה חבר מצטיין בצוות המנצח של דרום קליפורניה, לצד בוש וליינהארט, וויליאמס ידע מאז רק כישלונות. האשמה נעוצה בעיקר במוסר עבודה לקוי ובמשקל חריג, שנע בתקופות שונות בין 120 ל־130 ק"ג, תלוי מי כייל את המשקל - ומדובר ברסיבר, לא באופנסיב ליינמן או במתאבק סומו.

 

אחרי שבילה שנה ביציע בשל הפרת תקנות הליגה, ב־2005 הצטרף וויליאמס לליונס ובעיקר חטף קנסות ("אני לא יודע אם הוא בכלל קיבל צ'ק בשנתו הראשונה", סיפר הג'נרל מנג'ר). מאוקלנד נזרק באמצע העונה. מטנסי נחתך מבלי שהשלים תפיסה אחת.

 

ב־2008 התחיל וויליאמס הדחוי והעזוב לשקם את חייו האישיים: השקיע בחיי המשפחה, פתח אולפן הקלטות. ודווקא החיים החדשים, החוץ־ספורטיביים, לימדו אותו שלא הכל אבוד. שכשהוא משקיע, הוא גם מצליח.

 

בקיץ שעבר הפתיע וויליאמס את אוהדי סיאטל סיהוקס כשהתייצב למחנה פתיחת העונה תחת מאמנו מהמכללות, פיט קארול. בפתיחת העונה, כשהוצב כרסיבר הפותח של סיאטל במשקל 105 ק"ג, הוא כבר הפתיע את כל אמריקה.

 

הקאמבק של וויליאמס, אם כן, הושלם בהצלחה. כבר היום הוא אחד הרסיברים הטובים בליגה. השאלה היא אם יצליח להרים את הקבוצה מהקרשים כפי שהרים את עצמו. אחרי השנה שעברה, שהתחילה נורא והסתיימה בהצלחה מפתיעה - הסיהוקס היו הראשונים בהיסטוריה שניצחו משחק פלייאוף עם מאזן שלילי - נדמה שכמו וויליאמס, סיאטל כולה נמצאת בדרך למעלה.

 

• עונת ה־NFL נפתחת ב־8.9, ומשודרת בישראל בערוץ הספורט, ב־ESPN וב־Fox Sports