מגייסים ומתגייסים

עמותת "גדולים מהחיים" למען רקדנית הבטן סיגי

• סיגי (41)– אמא לשניים (8 ו-10) רקדנית בטן שמוכרת בכל רחבי הטריי סטייט בזכות הופעותיה הרבות ומרכז הלימוד שלה לריקוד בפייר- לון חלתה לפני שנה בסרטן נדיר בבלוטות. היא עברה טיפולים כימוטרפיים כאלה ואחרים, אבל אף פעם לא הפסיקה לרקוד, ללמד, להרקיד ולשמח גם לאחר הטיפולים, עם כל תופעות הלוואי. בסטודיו שלה לומדות ילדות צעירות להתחבר ולאהוב את הגוף שלהן, לקבל ביטחון עצמי, וכמובן לזוז ולשמוח, לא טרויאלי לילדים בני זמננו שמעדיפים לשבת מול מסך המחשב או הטלויזיה. לשעורים שלה מגיעות נשים שלא חלמו שאי פעם תרקודנה ריקודי בטן או ריקודים אחרים, וכאן המקום לציין שהן בהחלט לא רק ישראליות, הן בנות כל הצבעים והתפוצות. לאחר שנה של טיפולים, ואמונה כי הכל כבר מאחוריה, חזרה ביתר שאת המחלה הארורה כשהיא מפושטת יותר ונדירה יותר, ומנסה להכות בה שנית. אך לא בחורה כמו סיגי תוותר ותרים ידיים, ומרגע קבלת הבשורה, היא הופכת כל אבן אפשרית בדרך לריפוי. יום למחרת ההודעה הקשה, היא פנתה לנטע נתנאל, מנכ"לית העמותה בחוף המזרחי בבקשה להפגש עם נשים ולהתייעץ איתן, לקבל תמיכה ואינפורמציה. נתנאל פנתה לקבוצה של מתנדבות שנפגשו איתה יומיים אחרי, עם ידיים מלאות דברים טובים לשבת, והקשיבו, יעצו, לקחו פרטים והחלו במסכת בירורים והתכתבויות. בימים אלה מתגייסת הקהילה למען סיגי בדרך להחלמה המיוחלת, שסיגי רק בתחילת דרכה של הסיבוב השני. לצורך הטיפול נדרשים ויידרשו הרבה עשרות ואלפים של דולרים, שכן הרפואה המערבית "הקונבנציונאלית" לא מציעה לה כיום פתרון, והיא מחפשת אותו במקורות אחרים. הטיפולים שמוצעים לה בשלב זה נמצאים בקליפורניה ובמישיגן וההוצאות הן כמעט בילתי אפשריות. לצורך העיניין העמידו העומדים בראש עמותת "גדולים מהחיים" של מזרח ארה"ב את המערכת עלמנת לגייס את התרומות בצורה מבוקרת, ומבצעים את הפעולה תחת חסותם. לתרומות עבור סיגי יש לפנות באימייל ilanithabot@gmail.com (גילוי נאות: הכותבת כאן אמונה על גיוס הכספים א.ס.ח) או בטלפון 201-5678990 או לשלוח צ'ק ישירות לעמותת "גדולים מהחיים" ולציין בתזכורת "SIGI " וכך ישייכו את התרומה ישירות אליה ויעבירו לה אותה במלואה לכתובת: Larger Than Life, 54-15 35th Street Long Island City, NY 11101
  סיגי רוצה וחייבת להמשיך להיות אמא, רעיה. היא חייבת להמשיך לרקוד.

 

 

• בערב הסופה שלא ה פסיקו לדבר אודותיה, כשהשקט שלפני הסערה נתן אותותיו, הפציע איש ההיי טק לשעבר וצלם וסטודנט לחנוך בהווה, נועם קורן בתערוכת צילומים שחלקם אף נראים מצויירים. נראה כי לא רק הקליק במצלמה מעניין את קורן, לא פחות מעניינת אותו ההתעסקות בנבכי התמונה, ובאמצעים דיגיטליים משוכללים העומדים לרשותו, הוא מוביל את המתבונן לא רק בנבכי התמונה, אלא גם לרקע עליו צולמה. הצבע הכתום האהוב על קורן שולט, והמשותף לכל הצילומים הוא כי מאחורי כל אחד ואחד מהם מסתתר סיפור מעניין. לכל הצילומים ללא יוצא מן הכלל קדם תכנון מקדים, לתנועה שבהם, לקומפוזיציה או אף לפוקוס שנבחר. כמעט כל תמונה צולמה במקום אחר בעולם, שכן נועם וגבי רעייתו נסעו בעולם, הן במסגרת עבודתם בחברת נייס (היא בכירה שם עד היום) ולטיולים בעיקר במזרח הרחוק. נועם אף השתתף באופן קבוע בקבוצות צלמים, והציג בתערוכה משלו בהונג קונג. וכך הוא מביא לנו צילום של פסל ברונזה, פני ילד, עם דמעה שרק מי שיודע שמדובר בפסל יאמין כי זה רק הגשם שבכה מעליו. את התערוכה פתח קורן בחגיגיות על הקיר הגדול של חנות האפניים של דב בדאון טאון טנפליי. יין, ומתאבנים הוגשו באלגנטיות, והחברים באו לפרגן, ואף לרכוש. בין הנוכחים נצפתה האוצרת איילת דניאל-אלדובי שעובדת בימים אלה במרץ לקראת תערוכות שתפתחנה לרגל ארועי ה-11 בספטמבר, ההריונית המפורסמת אורנה בן-אור ג'קסון שהאזינה בשקידה להסבריו האישיים של קורן, מנכ"ל נייס בארה"ב יוחאי רוזנבלט, עוזרתו האישית של מנכ"ל שטראוס צפון אמריקה, ענת קורנברג ועוד.התערוכה תתקיים עד ה-28 באוקטובר. Tenafly Bicycle Workshop, 175 county rd. Tenafly

 

• מירב נהר זוכרת את הנחיתה בטנפליי כאילו קרתה אתמול. לא בגלל גלגלי המטוס הנוגעים בקרקע, אלא בעתיו של האבדון, בנסיון לדעת איפה נחתה, איפה נמצא הרופא, הספר ועוד כהנה וכהנה תעלומות. לאחר שנה של התאקלמות, היא החליטה כי תיתן יד למשפחות שנוחתות במחוז בכל שנה, ובשיתוף פעולה מלא, בעיקר של סוכנות הנדל"ן הפופולאריות בסביבה אורנה בן-אור ג'קסון, רחלי נוימן-קרופורד, אורלי חן וג'ני קירשן-חמני היא מארגנת פיקניק משפחות שהמסורת שלו החלה בשנת 2007 ונמשכת עד היום. נהר מספרת כי כבר בפסח החבר'ה מתחילים לברר איתה האם היא זוכרת שגם השנה הם רוצים. השנה הגיעו מעל 70 משפחות ותיקות וחדשות בסופ"ש של הלייבור, לשתף מידע, להחליף פרטים, להסביר ולהכיר. הפיקניק מתקיים במתכונת לא מחייבת של מסיבת סוף קיץ לותיקים, עם מפות צבעוניות ובלונים כחולים, המשפחות יושבות יחד על בראנצ' שהביאו מהבית, הילדים משחקים בגן השעשועים והפעם הפתיעו גם שניים מילדי הצופים בטנפליי מתן ואיתי, ואירגנו משחקי היכרות בין הילדים הותיקים והחדשים, ולפעמים אף נדרשו לתרגם את האנגלית לעיברית ולהפך.עוד נצפו טורניר שש בש למבוגרים, גרעינים שחורים, ג'חנון, אורז עם בצל ואוכמניות ועוד הפתעות כאלה ואחרות. נהר מצידה מבטיחה להתגייס למען הקהילה גם בלייבור וויק-אנד הבא. מחכים.

 

• רבים ציינו בסופ"ש האחרון את ימיו האחרונים של הקיץ, ולא פחות את הימים האחרונים של הילדים לפני החזרה ללימודים לאחר חודשיים וחצי של בטלה. לפני כניסת השבת התקבצו להם לקבלת שבת לאור ירח קבוצת חברים ובראשם סיגל רון מפארמוס וכרמלי כספי מסטודיו כרמלי וארגנו את המשפחות על ילדיהם וסיריהם לערב כזה בפארק שבהחלט חווה את "איירין" ימים אחדים לפני, וערכו קידוש מסורתי. כיכבו הפשטידות והסלטים הנפלאים, עוגות ופירות והרבה ילדים רעבים שהעדיפו דווקא את הנקניקיות. נראו בין כולם סיגי ורובי שאבי (שקידש את השבת), אילנית ואריק ג'וסף, פאני ואבי קופמן, הילה ואריק כהן, הדס וטל ליאני מירי ראש חודש וכל הילדים ששיגעו את הברווזים במים.

 

• סיגל לוי מציירת, היא אמנית בנשמתה, וכל דבר שנופל לידיה הופך באחת ליצירת אמנות. הציורים מורכבים לא אחת מסדרות מצוירות והטבע שולט בהן בד"כ. הפעם נתבקשה לתת את דעתה בנושא שונה לגמרי. ARTIST FOR ISRAEL הוא ארגון ללא מטרות רווח שמטרתו לקדם את המודעות לזכותה של מדינת ישראל לקיום ולשלום. האמנים שמציגים במסגרתה עובדים באופן אינדיוודואלי, ומציבים כמטרה את ההסברה למען ישראל. הם משמשים "גדר הבטחון בפני טרור תרבותי" כדבריהם. ביום בו פורסם דו"ח פאלמר הקשה ובו ישראל מסרבת להתנצל על השתתפותה בארועי המרמרה, נפתחה התערוכה בה השתתפו כ-40 אמנים, והציגו הסברה דרך אמנות. אד קוץ' בן ה-87 שנענה להזמנת המארגנים נשא דברים חמים בזכות ישראל וזכות העם היהודי על אדמתו ולאחריו נתן את דברו הקונסול גיל ליינר ואמר כי "אנו לא לבד, אנו מנסים לעשות את הדבר הנכון בזמן הנכון, אנו עומדים כאן יחד למען עתיד טוב יותר.". לוי, תושבת טינק במחוז ברגן הציגה את משנתה בעבודה רווית מסרים של שלום באמצעות היונה הלבנה הנושאת ורד אדום שמטפטף ממנו דם רב לעבר אש העולה מתהומות. לוי מציינת כי הפן הפוליטי חשוב לה פחות ,אך היא בהחלט שמחה שניתנת לה הזדמנות כאמנית לתת את קולה בדרכה שלה לנושא כה חשוב, ולא רק באמצעות מילים. הסולידריות שהופגנה באולם רחב הידיים בהחלט מלמדת על המטרה לשמה עמלו האמנים.