בצד החוגג, השמחה היתה כפולה: לא רק העפלה לגמר, אלא הבטחת מקום בלונדון 2012, ללא כל טורניר קדם אולימפי. טוני פארקר, שכמעט כרגיל הוביל את קלעי צרפת עם 22 נקודות, היה תמציתי כשאמר: "אני מאוד גאה בחבר'ה וגאה להיות צרפתי, זה ניצחון ענק. הרוסים הגיעו למשחק הזה בלתי מנוצחים ואנחנו גברנו עליהם".
המאמן הישראלי הוסיף: "מהר מאוד הבנתי שהשחקנים עייפים, והתגובות שלהם איטיות מכפי שהיינו רגילים לאורך כל הטורניר. הכדורים שבדרך כלל הגענו אליהם ראשונים, הלכו הפעם ליריבה. בסופו של דבר העייפות מאוד פגעה בנו".
ויקטור חריאפה, שהסתפק הפעם בתשע נקודות בלבד, סיכם את המשחק: "היו לנו הרבה הזדמנויות, אך שוב ושוב פספסנו אותן. עשינו יותר מדי שגיאות בהתקפה, כך אי אפשר לנצח את צרפת. אך הטורניר עדיין לא הסתיים, נילחם על הארד מול סרביה".
שעה קלה לפני משחקן של רוסיה וצרפת, היתה ספרד לראשונה שעלתה לגמר, לאחר 80:92 על מקדוניה, הסינדרלה של הטורניר. מי שבלט הרבה מעל כולם היה חואן קרלוס נבארו, שהתפוצץ על בו מקאלב ושות' עם 35 נקודות.
"ספרד של 'לה בומבה'" - כך פתח המארקה את העמוד הראשי שלו, והחל בהכנות לגמר הגדול ביום ראשון. נבארו עצמו הבהיר בצורה חד משמעית: "באנו לכאן במטרה אחת - לזכות בזהב. כל הכבוד למקדוניה, שהקשתה עלינו לאורך רוב דקות המשחק".
ובנימה אישית? "זה היה משחק ההתקפה הטוב ביותר בקריירה שלי עד כה, ללא ספק". על המשחק שצפוי מול הצרפתים אמר לה בומבה: "יש הזדמנויות שאסור להחמיץ, המשחק ביום ראשון הוא אחד מהן".
למאמן המפסידה, מארין דוקוזובסקי, היה קשה לסכם את המשחק: "שיחקנו עם לב ענק לאורך כל הטורניר, ומאוד רצינו לנצח היום. ידענו שהיריבה שלנו היא נבחרת אדירה, והיה ברור שיהיה מאוד מאוד קשה להפתיע אותה. לא שיחקנו את ההגנה הרגילה שלנו, אך זה נובע בעיקר בשל העייפות. אני מאמין שלא אכזבנו את האוהדים שלנו"