פעם ברכות לשנה החדשה היו דבר פשוט. כולם אמרו "שנה טובה". מי שהיה מקורי או מתחכם, הוסיף "מתוקה". אבל התפתחות הטכנולוגיה הביאה לכך שלאנשים יש עודף זמן פנוי. ומה הם יעשו בכל הזמן שהתפנה להם? שום דבר מועיל. כשזה קורה במהלך כל השנה אין הדבר מפריע, מאחר שבזבוז זמנו הפנוי של האדם הוא עניינו הפרטי, אולם בערב ראש השנה הזמן הפנוי הופך לעניין ציבורי, כאשר אנשים מקדישים שעות רבות לנסח את מגילת הברכות לשנה החדשה.
עוד בערוץ יהדות - קראו:
מכיוון שלא קיים ניסוח סופי למסמך חשוב ומחייב זה, אנו זוכים בשנים האחרונות למגוון וריאציות של ברכות לשנה החדשה. שום מפעל פיס לא יוכל להתחרות במה שמציעים לנו ידידנו: שנת אחווה ורעות, עושר ואושר, בריאות והצלחה, שמחה וששון, גילה ודיצה ורינה, פרנסה טובה וזוגיות, חיבורים לצדדים הרכים והטובים והמועילים שבנו, שנת עין טובה ויכולת הכלה, ועוד ועוד. ואני שואלת, "שנה טובה" זה כבר לא אומר את הכל?
אם יש לך זמן פנוי בערב ראש השנה, לך לקלף רימונים ולהפריד בקערה את מיליוני גרגיריו. נשאר עוד זמן? זה אומר שלא הפרדת טוב. תחזור למטבח ותראה שנשארו לך עוד כמה מאות צמודים לקליפה. ובאמא'שך, שבטח כבר הפרידה את הגרגירים ועכשיו ממלאת את הראש של הכבש, תעזוב אותנו בשקט!
מה, אתה שוב פה? אז תראה, אם כבר אתה מתעקש על הניסוח ואתה רוצה ברכה תפורה לפי מידת הנמען, תזכור: ברכה לא צריכה להכיל יותר משלוש מילים. זה בדיוק כמו בלבוש - אסור להעמיס.
למתקשים, הכינותי מראש מספר דוגמאות, גם של לבוש וגם של ברכות:
מתיקות זה לא בהכרח עניין של סוכר, לפעמים זה פשוט עניין של צבע גיזרה ובד. צבעים מתוקים הם לרוב הצבעים שקשורים לעולם הילדות. גוונים שונים של ורוד או כל צבע רך אחר, כמו תכלת ושמנת, שבאים על בדים כמו טול וגזרות פשוטות שמעניקות מראה נאיבי, כמו שמלות שדומות מעט לבגדיה של רקדנית בלט. זה מתוק לא בכיוון שאתה רוצה לשים בו ביס, אלא יותר בכיוון שעושה לך נעים בלב ובעין.
אין כמו בגד עם הדפס צבאי בשביל להמחיש מה יהיה אפשר לעשות עם מדים אחרי שלא יצטרכו אותם. כשחזון המגורים המשותפים של זאב וכבש אכן יתממש, בגדי החאקי ובדי הסוואה ישמשו כבגדי יומיום, ומלחמות תוכלו לראות רק בסרטים. לכן, אין דרך נאה יותר להמחיש את שנת השלום מאשר ללבוש בגד עם הדפס צבאי על בדים שקופים, או על שמלה הכי לא צבאית שיש. זה הכי make love no war.
מאחר שיש חלוקה ברורה בין בגדי יומיום לבגדים המיועדים למאורעות בעלי נפח נרחב של אנשים ואלכוהול, המוכרים גם בשמם חתונות, בר מצווה או השקת מותג. בשביל שנה שמחה, כל מה שצריך ללבוש זה שמלת נשף, אבל אמיתית. בדי משי, שמלות ארוכות, אפשר מעט נפוחות, המון המון בד שישתרך מסביבכן. נעלי עקב גבוהות. וכורסא נוחה, כי עם תלבושות כזו תוכלי לשמוח באמת רק אם לא תעמדי הרבה זמן.
בשביל להיראות כאילו הרגע ארזת לבד ולא נתנו לך למסור שום דבר, רצוי ללבוש בגדים שמזכירים טיול על יאכטה. זה כולל את כל סוגי החולצות המפוספסות בכחול ולבן (לרוחב). לגברים כדאי לצוות לזה מכנסי ברמודה, נעלי מוקסין ומגבעת קש. נשים יכולות פשוט ללכת על שמלה לבנה ואורירית ומניפה. אגב, זו ברכה שרצוי לא לברך כל שנה, כי אז זה אומר או שאין לך עבודה או שבילית תקופה מסוימת בתא צר עם שני שותפים.
בגד מהעבר, ואין הכוונה לחולצת סיום מסלול של החבר שלך ולא לחולצת מחזור שהדפסתם בתיכון. נוסטלגיה זה וינטאג'. שזה אומר השמלות שסבתא שלך היתה לובשת כשהיתה צעירה והיא עוד לא חשבה שלייבש ביצות זה מגניב. מסתבר ששנות ה-30 מעולם לא יצאו מהאופנה ובחנויות של בגדי יד שנייה אפשר למצוא קולבים עמוסים בבגדים שלבשו במשך שישה עשורים (בין שנות ה-20 ל-80) של המאה הקודמת. מי שיש לה רתיעה מבגדי יד שנייה יכולה לחזור בזמן באמצעות סיכה או צעיף בלבד, אבל אז גם יש חשש שהשנה הנוסטלגית שלה תהיה במינון קטן.
1. שמלה - ארז עובדיה, דיזנגוף 290.
2. שמלה ורוד עתיק, עליונית תחרה - קאלה, דיזנגוף 184; נעלי עקב בצבע ניוד - אלדו, קניון עזריאלי.
3. שמלת טול - קאלה.
4. שמלת שיפון מקומט עם הדפס צבאי - קאלה; נעליים שחורות - אלדו.
5. שמלה - ארז עובדיה; נעליים - ספרינג, קניון עזריאלי.
6. חולצת טריקו פוקסיה, מכנסיים אפורות - stech, בזל 2, תל אביב; שמלת מקסי ורוד פוקסיה - ורנר, דיזנגוף 216; נעליים - אלדו.
7. חולצה מפוספסת - stech; מכנסי ג'ינס, כובע קש לבן - דורון אשכנזי, דיזנגוף 187.
8. שמלת סטרפלס עם משבצות כחולות, שמלת כפתורים עם משבצות - בנקר, דיזנגוף 210.
9. שמלת וינטאג' פליסה חומה - קאלה.
10. שמלה - בנקר. עליונית תחרה - קאלה.
11. חולצה, מכנסיים - stech; נעלייים - אלדו; חולצה מכופתרת - דורון אשכנזי.
12. שמלה - רונן חן, דיזנגוף 155; מכנסיים, חולצה - stech; נעליים - אלדו, ספרינג.