בני הגיבור קורבן לאלימות בכיתה

איך מתמודדים עם זה שהבן שלך נגרר, הוכה בידי ארבעה מגודלים ו"ניקו" את פניו במטאטא? כשזה יקרה לכם (וזה יקרה) כולם ייאלמו. גם בע'. שתדעו

מה עושים הורים לילד בכיתה ג', שארבעת חבריו לכיתה גוררים אותו על הרצפה, ומתעללים בו במשך הפסקה שלמה, ההפסקה הארוכה בחייו? איך ממשיכים עם ילד שפניו "נוקו" במטאטא הכיתה? שארבעה ג'ברים גררו אותו על הרצפה? מכים, דוחפים, בועטים, מוחצים בכיסא ל-א-ט ל-א-ט עד שיצרח? איך מתמודדים עם זה שהבן שלך נחנק תחת ארבעה מגודלים?

 

הילד החכם שלי ניסה לזעוק לעזרה, אפילו הצליח להימלט, אך הם רדפו והחזירו אותו, כדי שאיש לא יידע. אחר כך הלך להתלונן למורה, שאמרה לו לדבר בקצרה, כי בדיוק היה תרגיל חרום. ובאסיפת הורים היה צריך לחתום על אמנה נגד אלימות ב-30 עותקים, גם אז אי אפשר היה לדבר על המקרה שלנו. אז למרות הלחצים, הגשנו תלונה במשטרה. תבינו, אנחנו גרים ביישוב קטן ויוקרתי, ביצה. ואמרו לי שככה נאבד את האמפתיה של ההורים. איזו אמפתיה? אמפתיה באמבטיה.

 

עוד בערוץ הדעות:  

• הכרזה על מדינה: מי אמר שזה רע? / רון בן ישי
• כמה טוב שיש חרדים לשנוא / מתתיהו פרומוביץ
• סופה המחריד של המחאה / יזהר אופלטקה
• משבר המתמחים: אופטימי בטבריה, פסימי בת"א / יוסי לסינג, יעקב פרבשטיין

 

אחרי המשטרה, הגיעה המנהלת ואז היתה דרמה פדגוגית גדולה והמתעללים הושעו ליום אחד (למרות שחוזר מנכ"ל משרד החינוך מחייב השעייה ליומיים עד ארבעה במקרה שכזה), עם חובה להביא מכתב התנצלות, אותו אף מורה לא דרש. בני נאלץ לאסוף את המכתבים בעצמו. רק שלושה מארבעת המתעללים כתבו: "סליחה שנפגעת במשחק". מכירים משחק ניקוי פנים במטאטא? גם העדים שחיפשו מורה תורנית (ולא מצאו) לא.

  

המנקה המסור בטיול אופניים 

הילד שלא כתב מכתב התנצלות, הוא אדריכל קפיצת הסומו ושיטת המטאטא. אמו חלפה על פני למחרת, בלי לומר מילה. איזה עניין אנחנו עושים מזה שהוא קצת שיחק? אף שוטר לא נקש על דלתה, אף עובד סוציאלי לא הטריד את מנוחתה. בנה הושעה ליום מבית הספר. היא כעסה כי הצבנו לה מראה והרסנו לה את השבוע.

 

יום לאחר ההתעללות, יזם אביו של אחד הילדים המתעללים טיול אופניים לכל הכיתה. יאללה, נקסט. הם הושעו, התנצלו, מספיק. החיים ממשיכים. בואו נעשה טיול אופניים ונשכח מהכול. מה כבר קרה? קצת מכות? כמה ילדים שיחקו עם הבן שלנו כמו כדור פינג פונג והשפילו אותו עד עפר? בקטנה. איזה הורים נודניקים מעכירי אווירה של כיתה מגובשת. אנחנו לא היינו בטיול. משום מה לא היה לנו מצב רוח.

 

אז הנה כמה תובנות: זו לא כיתה מגובשת עבורו. ועכשיו יבואו ימים אחרים. ימים שייראו בסדר גמור וימים אחרים, של כעסים לא מוסברים, תופעות גופניות מוזרות, סיוטים בלילות. לא המצאתי כלום. זה מה שהוסבר לנו על-ידי גורמים מקצועיים. אנחנו נטפל בו עד שייעלם אחרון הסיוטים. נהיה בשבילו עד שישכח, עד שיחייך באמת בכיתה.

 

לא זורמת, מתריעה

הבן שלנו חכם ואמיץ. הוא צרח, ניסה לברוח ולהזעיק עזרה, אבל זה בלתי אפשרי מול ארבעה שגדולים ממך בראש וקטנים בכמה פרמטרים אחרים. הוא עשה את הדבר הנכון ודיווח, למרות ההשפלה. אז יש אמנות חברתיות ויש יחידה למניעת אלימות ואלף ואחד גורמים שמתפרנסים מאלימות - אבל כשזה יקרה לכם (וזה יקרה) כולם ייאלמו. גם בע'. שתדעו.

 

אשת רווחה ביישוב אמרה לנו "להתעלות מעל הארוע", אז אנחנו מתעלים, עד שזה מגיע לילד שלנו. תדע כל אם עברייה לשים גבולות לבן שלה. עד שלא נבין שהורים שיוזמים צ'ופר לכיתה, ביום שבו בנם המתעלל חוזר מהשעיה, הם הורים חסרי אחריות. עד שלא נבין שהורים שלא מתנצלים אחרי שהבן שלהם מטאטא פנים, הם הורים שמגדלים ילד בלי גבולות. עד שלא נבין את זה, האלימות רק תמשיך ותקצין. הגיע הזמן שמערכת החינוך תפסיק לפחד ותלמד להגיב באמת. לא רק באמנות נגד אלימות.

 

אני, אמו הגאה של הבן החכם שלי, לומדת ממנו ועושה כמוהו ומתריעה. לא זורמת, נכון, אבל זה הדבר הנכון לעשות. לו זה כבר לא יעזור, אך זה יעזור לכולנו.

 

גמר חתימה טובה. כזו אמיתית, בין אדם לחברו.

 

אמא של ילד גיבור בכיתה ג'

 

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il