פיהוק שליו עם אור ראשון
נאנח לו שוב קומקום חלוד
שקית איתנה של "נחלה" אבוד.
את פניו משפשף בסבון הכביסה
מספיג את זקנו במגבת קשה
זולגות משקפיים על חוטם ורוד
עיניו בדפים שוב החלו לנדוד.
שולה דימויים בנבכי הצירים,
ידיו חרוכות ממיטב הכלים
שוזר חרוזים בין בנייה לבנייה
נושק על מצחנו גם כשאין עשייה.
עם נייר הזכוכית מלטש עוד שורה
הנגר המשורר בליבו בערה
עם נובלס תחובה לו בין שתי אצבעות
ליבו האוהב בונה בנו טירות
לוחם הצדק אבי,
עוד יגיע יומך
תחריב עולמות בעזרת איזמלך!
, 2010