לא סתם תחפושת - תרבות הדראג זה כבר טרנד

הופעות יזומות במועדונים ובארים, תוכניות טלוויזיה ומועדון שהוקם במיוחד הם רק חלק מהסממנים שמאותתים לנו שדראג זה כבר מזמן לא תחפושת, אלא תרבות חיה ובועטת. לא רק בתל אביב

זהו הרגל מסורתי וקבוע כי אחת לשנה כולנו מבטלים עצמנו ליום בודד, מתאפרים, חובשים מסכה או פאה לצד בגדים שונים מהקבועים שלנו, ומתחפשים. אצלנו קוראים לזה פורים, מעבר לים אומרים האלווין ובמקומות אחרים עושים זאת בטקסים שבטיים.

 

דראג בערוץ יחסים:

• לא גבר ולא אישה
• יכולה כבר ללבוש שמלת מיני, אבל גם שפם וזקן
• פורים הוא תירוץ להראות כמו שבא לי באמת

 

מלבד החגים והמסורות הנלוות אליהם אשר כוללות תחפושות, ישנה תופעה אחרת שאינה כלולה במסורת ויש הטוענים כי היא מנוגדת אליה לחלוטין, וזאת למרות שהיא קיימת בהיסטוריה כבר אלפי שנים. זוהי תופעת הדראג.

 

לאו דווקא נטייה מינית. יותר בכיוון של בידור

לבישת בגדים, מריחת איפור וחבישת פאה המייצגים את המין ההפוך ומתאגדים יחדיו, מייצגים את מה שאנו מכירים היום כתופעת הדראג. למרות שמרבית האוכלוסייה נוטה להכליל ולחשוב כי הדבר מצביע על נטיות מיניות, מדובר בעיקר בביטוי עצמי בדרך בידורית, אישית או בימתית.

 

בספרות, בקולנוע, בבמה, בטלוויזיה, במועדונים וכמובן במציאות קיימים הדראג. אומנם התופעה מאוזכרת עוד מהמאה ה-19 וזכתה לחשיפה עצומה עם חלוף השנים, אך רק במחצית השנייה של המאה הקודמת החלה התקדמות ביחס שקיבלה ובפופולריות לה זכתה ברחבי העולם.

 

סמל בולט ואבן דרך עיקרית של קהילת הדראג העולמית הוא ללא ספק פסטיבל המופעים הראוותני והנוצץ – וויגסטוק. אירוע הפאות המקורי נוסד בניו-יורק בשנת 1985 על ידי מספר אמני דראג ובניהם גם 'ליידי באני' הידועה.

 

מאות אנשים הגיעו והתעטפו בהרגשה ענקית של שחרור. משנה לשנה, כמות המשתתפים הולכת וגדלה, והפסטיבל אף נאלץ לעבור למחוזות גדולים יותר שיכילו את רבבות האנשים שפוקדים את האירוע.

 

 

הדראג לא מת

10 שנים אחרי, בשנת 1995, גם בישראל החלו לחגוג את פסטיבל 'הדראגיסטיות' כאשר המטרה הבולטת הייתה הגברת המודעות אל מחלת האיידס ובהשתתפות הבנות פסיה. שלוש שנים אחר כך, כמו כל אירוע הטומן בחובו מסר עז של שחרור וחופש ביטוי, נתקל הפסטיבל במרותה של המשטרה.

 

'הוחלט להפסיק את האירוע עקב חילול שבת והפרעה לשכנים', נימקו לובשי הכחולים ואילו החוגגים והמשתתפים לא הסכימו לקבל החלטה זו. הפגנה בת שעה, הכוללת חסימת רחובות ועימות חזיתי עם המשטרה הסתיימה במאסר של בודדים מהמפגינים, והפכה לאבן דרך בפסטיבל שעתיד היה להיעלם מ'הראדר' הציבורי.

 

שמונה שנים לא התקיים הפסטיבל במתכונת המקורית שלו, אך פריחת הקהילה הדראגיסטית בארץ מעולם לא הייתה כה מוצלחת וחזקה כמו בשנים אלו. מרבית מועדוני הגייז וגם מספר רב של מועדונים מעורבים, העסיקו לעצמם 'דראג בית' שיפזז ויופיע במהלך המסיבות, עד שהפך הדבר לדבר הכי חם בכל ערב.

 

בנוסף למועדונים לקחו גם הבארים חלק גדול בהצלחתם של הדראג קווינס, וערכו ערבים מיוחדים, ימים ספציפיים של הופעות דראג, וכל זה לא רק בת"א, אל גם בבאר שבע, ירושלים, חיפה וערים נוספות.

 

מועדון הDIVA הוקם ובו הופעות דראג וטרנסג'נדריות עבור קהל משולב של הטרוסקסואלים והומוסקסואלים. בתאטרון הישראלי הורם המחזמר "פאות קדושות", בו כיכבה צמרת מלכות הדראג המקומיות, ביניהן גם ציונה פטריוט הידועה.

 

 

תרבות ההמונים מזהה את הטרנד

בטלוויזיה לא איחרו לרכב על הטרנד שהפך אט אט למרכיב בידורי הכרחי, והשיקו את "תמיד אותו חלום", מיני סדרה שהציגה דמות של דראג קווין ככוכב הראשי שלה. גם תוכנית הראלטי 'פעם בחיים' אירחה דראגיסט מתחיל, ועקבה אחר המסע שעבר בדרך להופעתו הפומבית הראשונה.

 

העשור הקודם תם ונראה כי קהילת הדראגיסטים בארץ עלתה על הטרנד ופרצה אל המיינסטרים. עשרות דמויות חדשות וקבועות החלו לצוץ אל הנוף, ונראה כי השם 'בנות פסיה' כבר לא היה היחיד שהתקשר לקהל הרחב בכל הנוגע למופעי דראג.

 

הפאות, גם הן התחלפו, וגל חדש שהודרך על ידי הוותיקים בתחום החל להתבסס ולהצליח גם הוא. בשנת 2010 הוחלט והוחזר הפסטיבל הנודע וויגסטוק ונחתם כהצלחה מסחררת, הן בתודעה והן בהפקה. לא במפתיע גם השנה רצו להחזיר את המסורת הישנה והקבועה והחלו בקהילה המקומית לתכנן את הפסטיבל מחדש.

 

 

גם לנו יש

לקראת סוף הקיץ החליטו מארגנים רבים בקהילה הגאה המקומית לערוך סופשבוע משני לאותו אחד הקיים בחודש הגאווה הקבוע. מלבד מסיבות רבות שנערכו לאורך אותו סופ"ש, שני אירועים מרכזיים היו אמורים לחלוק את הבמה - פסטיבל הסרטים 'לסבית קטלנית' ופסטיבל הדראג 'וויגסטוק'.

 

ת"א של יום שישי שעבר החליטה להציג פנים אחרות, ובמקום סוף קיץ, הגיע תחילתו של החורף בהופעתו של גשם קצרצר שהפתיע את בימת הדראגיסטיות בדיוק בשעות שאמורות היו לפזז על הבמות הפתוחות בגן מאיר. עשר דקות היו כל שהספיקו להעניק לקהל שהגיע לגן מאיר בתל אביב, ועד שהמשטרה עצרה את האירוע בשל 'סכנה למשתתפים עקב הגשם'.

 

 

מארגני הפסטיבל מבטיחים לקיים את האירוע במועד חדש שנקבע ממש בימים אלו, ובכך להמשיך את המורשת שהגיעה מניו-יורק. בינתיים אנו זוכים להופעות פרטיות באירועים, מסיבות, קליפים, טלוויזיה, קולנוע ובמות באופן קבוע, ונראה כי הדבר רק ממשיך ומתחזק.

 

העקבים והפאות אינם מעוניינות להיעלם מהראדר הציבורי וגם אין כל סיבה לכך. הצלחתם מעידה על העיקשות המוצדקת, התמיכה והפרגון ובעיקר על הכישרון הבלתי ניתן לערעור של המלכות ומלכי הדראג.

 

• הכותב מוציא לאור, עורך וכתב ראשי בפנזין האורבני התל אביבי "הכבשה השחורה".