עשה לביתך ולביתם של אחרים
קן לנגון ידוע בתור האיש שמימן את צעדיה הראשונים של רשת "הום דיפו", חייב לעשות גם למען אחרים
יש נבואות המגשימות את עצמן והופכות את הוגיהן לגאוני הדור או סתם ברי מזל חדי לשון. ויש נבואות, במיוחד נבואות כישלון, שמציבות אתגר להוכיח שהן לא יתגשמו. כזה הוא סיפורו של קן לנגון, מעמודי התווך של מנהטן ומגדולי נדבניה, שמנהל התיכון בו למד טען כי "קן לא מתאים לאוניברסיטה" וכי הוריו, שמישכנו את ביתם בכדי לממן את לימודיו, "מבזבזים את כספם". אותו מנהל ודאי לא זכה לבלוע צפרדע גדולה יותר מימיו.
לנגון, 76, נולד ברוזלין הייטס, כפר קטן במחוז נסאו, לונג איילנד, לאב שרברב ואם שעבדה בקפיטריה המקומית. הצווארון הכחול של משפחתו השפיעה עמוקות על מסלול חייו של קן לנגון, שעבד בנעוריו במלאכות פשוטות שונות. הוא הועסק כשוליית קצב, חופר תעלות ונושא מקלות גולף. לא פלא שאת עושרו המופלג הוא ירוויח בעתיד בהימור נועז על רשת מוצרים לעבודות ידיים.
"כשאני חושב על ילדותי אני זוכר משפחה אוהבת וזוג הורים שהקדישו את חייהם לילדיהם. הם הקריבו הכל למעננו. אני זוכר איך היינו יושבים לארוחת ערב עם אוכל איטלקי נהדר: תבשילי ירקות, פסטה, חצילים ותפוחי אדמה מטוגנים וגם מאכלים אמריקאיים כמו נזיד בשר, קציצות ועוד. כילד הייתי משחק בחוץ, אבל כשגדלתי הייתי חייב לעבוד כי המשפחה הייתה דלת אמצעים. מגיל 12 הרווחתי משכורת. אני חושב על ילדותי כל הזמן".
ומה אתה מגלה?
"שמציפה אותי תחושה חמה ונעימה. אני ואחי זכינו לאהבה ללא תנאים. כמובן, הייתי שובב מדי פעם, והם ידעו להעמיד אותי על מקומי, אבל הם תמיד אהבו אותי, גם אם הצלחתי או נכשלתי. זה היה שיעור חשוב, כי לא משנה אם התנהגתי כמו ילד טוב או רע, האהבה תמיד הייתה שם".
ולולא אותה אהבה?
"אין לי מושג היכן הייתי נמצא כיום. מה שבטח זה שאם נכשלתי במשהו, זה לא היה סוף העולם. ככה למדתי לקחתי סיכונים, ללכת צעד קדימה".
וכך מתאר לנגון איך שני בחורים צעירים בשם ברנרד מרכוס וארתור בלנק הגיעו אליו עם רעיון לרשת 'עשה זאת בעצמך'. "השניים בדיוק פוטרו. לא היה להם כסף ואני הייתי אמור למצוא להם אותו. מי ידע לקחת סיכון שכזה? אבל אם אתה לא מוכן לטעות, אתה לא יכול להיות צודק. אם לא תהיה מוכן לעשות טעות, כיצד תגלה אם הצלחת או לא?
ההורים העניקו לי תחושה של אדם בעל ערך. זה היה כוח חזק, חזק מאוד שאפשר לי לקחת צ'אנסים ולחשוף את צווארי. לא הצלחת? גם זה בסדר. לכן, בגלל אותה אהבה אינסופית הם לא חשבו פעמיים לפני שהם משכנו את הבית ועזרו לי לרכוש השכלה אקדמית".
חוסר הפחד מכישלון הוא משהו שעדיין קיים באמריקה?
"לא, יש בכך מחסור, בנושא היזמות. כלומר, היא קיימת וחיה, אבל ניתן לעשות הרבה יותר. אנו צריכים יותר אנשים שלא חושבים רק על רווח מהיר אלא מסתכלים חמש או עשר שנים קדימה. עשרים או שלושים שנים. אני מסתכל על משכורות בחברות מבוססות, ולי אין בעיה לשלם הרבה לאנשים, למעשה – אני נחשב למשלם יתר סדרתי, אך באותן חברות אני לא חושב שמי שמנהל את החברה עכשיו צריך לקבל את אותו הכסף כמו מי שלקח את כל הסיכון בכדי להקים את העסק".
אבל אתה גם סוג של יצור כלאיים כרפובליקאי שמוכן להעלות את המיסוי.
"אני מוכן לשלם יותר מסים אם הם יוסטו למען צמצום החוב הלאומי. וזה 'אם' גדול. אני סבור שהמימשל הנוכחי פשוט ישתין אותם לאוויר".
אני לא גיק
לנגון הוא בעל תואר ראשון מאוניברסיטת באקנל. לאחר סיום לימודיו הוא שב לניו-יורק והשתקע במנהטן. הוא עבד במשך היום ושקד על לימודי מינהל עסקים באוניברסיטת ניו-יורק. התוכנית הזו, המאפשרת לסטודנטים ללמוד בצורה חלקית בשעות הערב, נקראת היום על שמו.
העסקה הראשונה שרקח, לאחר שירות צבאי בן שנה וחצי, הייתה בעבור רוס פרו, שינסה בהמשך להתמודד לנשיאות ארצות הברית. אבל עיקר פרסומו והצלחתו הגדולה נקנו, כאמור, כמי שהיה מנותני הבסיס הכלכלי לשני אנשי העסקים היהודיים, ארתור בלנק וברנרד מרכוס, שרצו להקים בעצמם רשת עשה זאת בעצמך, לאחר שעבדו בחברה דומה. הרשת, הידועה היום בשמה "הום דיפו", הפכה להצלחה ענקית ולמוסד המעסיק כ-320,000 אלף עובדים, פרט שלנגון גאה בו במיוחד.
הוא ישב ויושב בחבר הנאמנים של חברות רבות, כמו חברת הטקסטיל 'יוניפיי' או 'יאם ברנדס', הכוללת מותגי מזון מהיר מוכרים במיוחד, דוגמת פיצה האט, טאקו בל, לונג ג'ון סילבר ו-KFC. אגב מזללות, לנגון יושב גם בבורד של בית רונלד מקדונלד, אירגון הצדקה של ענקית הקשתות הצהובות והצ'יפס המוזהבים.
כעת הוא מנהל את רשת האתרים Geek.net הכוללת תוכנות בקוד פתוח, אתרי מידע ושירותים לגאונים (או חנונים, כהגדרתם) למיניהם ובעיקר את אתר סלאש-דוט, ערב רב של חדשות בתחום המדע, מדע בדיוני וטכנולוגיה הנשלחים על ידי הגולשים וזוכים לתגובות למכביר. התנועה באתר עומדת על כחמישה מיליון וחצי גולשים בחודש, ואלו רואים בסלאש-דוט כאלטרנטיבה אמיתית לאתרי חדשות וגופי מדיה מסחריים מסורתיים. למעשה, התופעה בה אתרים קטנים ועצמאיים קורסים עקב הפנייה של גולשים רבים מאתר חדשות גדול ומבוסס יותר מכונה 'אפקט סלאש-דוט'. לנגון שמח על ניהולו של גוף מדיה שכזה:
"מההתחלה זה עניין אותי מאוד, ראיתי בכך הזדמנות נהדרת. כגוף מדיה, התוכן חייב להיות רלבנטי, אנשים צריכים לרצות אותו, אתה חייב לדעת שיש לתוכן ערך. לכן אנו מעסיקים כל כך הרבה אנשים שמסננים את התוכן ומוודאים שהם מתאימים לקוראים שמתעניינים בתחום הספציפי בו עוסקת הכתבה. אתה רוצה להיות זהיר ולשמור על איכות באופן עקבי. בעיתון שלך אנשים קוראים את הסיפורים כי מישהו דאג שהם יהיו מספיק טובים בכדי להיות שם. אצלנו זה אותו הדבר".
וכמות המידע תורמת לחופש הדיבור.
"בוודאי. תחשוב על התנועה הנאצית שצעדה בזמנו בסקוקי, אילינוי. אתה לא יכול להטיף לחופש תקשורתי, או לחופש ביטוי במקום אחד ולא להסכים לו במקום שני. כי כשמתחילים לעשות את זה חופש הביטוי פשוט נהפך לסוביקטיבי. וכמה שלא נאהב את זה, חופש הביטוי הוא חופש הביטוי לכולם. אתה צריך לסמוך על אנשים ששומעים את זה שיאמרו שזה לא מתאים להם וילכו הצידה, אבל אתה לא יכול לומר לאנשים להגיד רק דבר כזה או אחר".
אגב, אתה חייב להיות גיק בשביל לנהל את גיק.נט?
"אני לא גיק! אני פשוט מבין עסקים".
לשפר את מצב האנושות
לנגון, שהיה בעברו דירקטור בבורסה של ניו-יורק, פגש את ברני מיידוף כשבועיים לפני שהפרשה המפורסמת התפוצצה, עת הנוכל המפורסם ביקש לגייס ממנו כסף. "היה לי קצת מזומן ואני השותף שלי, סטיב הולצברג, הלכנו לראות אותו. הוא אמר לי שהוא יתן לנו עסקה טובה יותר משזו שהוא נתן למשקיעיו הנוכחיים, וזה היווה את סוף הסיפור שלו מבחינתי. תחשוב, לו הייתי אחד ממשקיעיו הראשונים, והוא היה נותן למישהו עסקה עדיפה על פני, איפה פה ההוגנות? עפתי משם מהר. תראה, מזל שלא שיחקתי איתו פוקר כי הייתי מפסיד את המכנסיים עוד לפני שהייתי מבין מה קורה".
לנגון ידוע באמרותיו החריפות. בין היתר הוא הכריז כי: "אובאמה לא אוהב עסקים ולא מבין את ערכם. עסקים יוצרים מקומות עבודה. האבטלה האמיתית אינה עשרה אחוזים אלא שמונה עשר אחוז!"
הוא אף זכור כמי שניהל מאבק ממושך בתובע הכללי ולאחר מכן המושל, אליוט ספיצר, ויש לשער שהוא לא הזיל דמעה כשהקריירה של האחרון קרסה בבת אחת עם חשיפת חיבתו של המושל ספיצר ליצאניות צמרת. על ספיצר הוא אמר כי "לכולנו יש את הגיהנום הקטן שלנו. אני מקווה שהגיהנום שלו יהיה רותח יותר מאשר של כולם".
לנגון אחרי הכל, הוא קתולי-איטלקי אדוק ואב לשלושה, שאף זכה לתואר אבירות ע"ש סנט גרגורי מידי האפיפיור בנדיקטוס ה-16. לא רבים האנשים שזוכים למעמד הרם הזה ועדיין מכנים את עצמם "רוכלים".
עובדה נוספת שמעלה סומק על לחייו של האיש החייכן היא הצהרתו כי יתרום את מרבית הונו לצדקה. בהתחשב בעובדה שהסכום עומד כיום על 1.3 מיליארד דולר, אפשר לומר שארגונים ומוסדות רבים ודאי משחרים לפתחו השכם וערב. הנושאים העיקריים הנוגעים לליבו של לנגון הם האקדמיה, חינוך, הכשרת עובדים, מחקר רפואי וילדים במצוקה. המרכז הרפואי של אוניברסיטת ניו-יורק נקרא על שמו, תודות לתרומה בת 200 מיליון דולר, וחבר נאמניו של בית החולים כולל את השמנה והסלתה של המיליה הפוליטי-עסקי-חברתי של מנהטן.
"אני נותן כסף כי תמיד חשוב לי לזכור שלדעתי אין דבר כזה 'אדם שבנה את עצמו'. כולנו מקבלים עזרה לאורך הדרך, גם אם חלקנו מתקשים להודות בכך. הרבה אנשים עזרו לי בחיי, הדריכו אותי, לימדו אותי, יעצו לי ועודדו אותי. לא רק הורי. אם אתה מבין את זה, אתה גם מבין את המחויבות שעליך לעזור הלאה. אם היה לך מזל והרווחת הרבה כסף, אתה צריך לשפר את מצב האנושות. אני לא שופט אם מספיק אנשים נותנים כסף או לא. באמריקה הפילנתרופיה חיה וקיימת, אבל אני לא חושב שזהו המצב גם באירופה, או בכל מקום אחר בעולם. זה מדבר בזכות החברה שלנו".
מדוע אתה מתמקד בחינוך?
"אמי נשרה מהלימודים לאחר כיתה ז', ואבי סיים כיתה ח'. אני יודע שהרבה ממה שקרה לי קרה בזכות החינוך אותו קיבלתי. וכשהגיעה ההזדמנות להיות יושב הראש של המרכז הרפואי, עוד תחום שקרוב לליבי, הסכמתי מיד לעשות זאת. אני מרוויח משתי סיבות: האחת, אני מרווה את סקרנותי ואת צמאוני לתחום, אבל יותר חושב מכך, זה מחזק את מה שפילנתרופיה אמורה להיות בעיני".
כלומר יש כאן גם אינטרס אישי.
"הו, בטח, ללא ספק. זה מנפח לי את האגו. הרי כשאני יודע כמה אני שווה אני לפחות יודע כמה אני יכול לתת לצדקה! ותראה, לא אכפת לי מי יודה בכך ומי לא יודה בכך, אבל כולנו זקוקים לסוג מסוים של הכרה במעשינו ובהישגנו. זה לא רק כסף, זה כבוד, זו הכרת תודה, זה הכל. כן, אז בוודאי שיש משהו מאוד מאוד אנוכי בפילנתרופיה, אז מה? אתה יכול להיחשב אנוכי גם אם אתה יושב ואוכל קערת דובדבנים! אתה הרי אוהב את הטעם, לא? תראה, אני לא בוחן את מניעיו של אדם שנותן כסף למטרה טובה, או לכל מטרה. התנ"ך אומר שעל האדם לתת צדקה בסתר, מבלי לבקש הכרה, וזה בסדר. אבל אם בא אלי אדם למרכז הרפואי ואומר שהוא יתן לי את הכסף רק אם הוא יקבל הכרה בתמורה לכך, אז ברור שהוא יזכה להכרה. בשורה התחתונה, אם אני חוקר את מניעיו של אדם שרוצה לתת כסף לצדקה, זה פשוט לא יהיה נכון מצדי".
אני רואה בך כסוג של קפיטליסט עם כוכבית חברתית. זה נכון?
"בוודאי שזה נכון. כמובן, הכל במידה. מרטין לותר קינג אמר שבני אדם צריכים להישפט על פי תוכן ליבם ולא על פי צבע עורם. באתי מרקע צנוע ביותר, מקבוצה אתנית סגורה, סבי וסבתי היו מהגרים. אני סיפור של הגשמת החלום האמריקאי שעדיין קיים, אבל אני רוצה לוודא שהחלום הזה גם ימשיך להתקיים בעתיד. כדי לעשות את זה אסור לנו לקחת מהאנשים את התמריצים שבאים עם ההצלחה. תראה, אנו חיים בתקופה בה אנו מתבקשים לתרום את חלקנו. חמישים ואחת אחוז מהאמריקאים לא משלמים מס הכנסה ואני רוצה לשלם יותר מסים בעצמי, אבל רק למען הפחתת החוב. כיום, אנו מערימים חוב על גבם של ילדים שטרם נולדו!"
לנגון, שמספר לי איך הוא "מעריץ את מה שהישראלים עשו ואת מה שהם השיגו באמצע המדבר", מבטיח לי שהדבר החכם ביותר שעשה בחייו היה נישואיו לאשתו (שאגב, "טובה ממני בגולף") וכי הוא מצטער על כך שלא היה לו יותר זמן להקדיש למשפחתו במהלך הקריירה שלו, אבל "זו לא הייתה אופציה".
איזו עצה אתה נותן לאמריקאים צעירים?
"לנהל את זמנם בתבונה ובאחריות. לא להיות כמו הפוליטיקאים שמאחרים כל הזמן. זה גם עניין של כבוד הדדי וגם ניהול עצמי נכון. האפשרויות להצלחה באמריקה כיום הן הטובות ביותר שהיו מאז מעולם ואין תחליף לכנות, יושרה ועבודה קשה, לא בהכרח בסדר הזה. לכו תגשימו את החלום האמריקאי שלכם, תפסו אותו ורוצו איתו, אבל אל תצפו לקבל אותו מאף אחד. אתה רוצה להיות מורה? תהיה המורה הכי טוב שתוכל. אתה רוצה להיות רופא? תהיה הרופא הכי טוב שאפשר. תהיה כל מי שאתה רק יכול להיות. תפסיק לרחם על עצמך. אין לי זמן ללקק את פצעיי. אני הייתי ילד עני שהרצון להצליח בער בו, בכל מה שהוא עשה".
מה מניע אותך?
"רמה מסוימת של חוסר ביטחון. כולנו חסרי ביטחון ברמה כזו או אחרת, ואין לי מושג מהיכן זה מגיע. אני אוהב את המרדף, אני אוהב לתת כסף אבל אני חייב להרוויח אותו קודם. אני אוהב הכרה על מה שאני עושה ואני רוצה לעשות דברים שיביאו קרדיט לשמי, דבר שישתקף היטב כשאנשים יסתכלו על משפחתי המיידית והמורחבת. ואני רוצה להיות אחראי כלפיי חברי. אם אני עושה משהו רע ואתה חבר שלי, זה גם יפגע בך. אני נושא את הנטל הזה על גבי, אולי יתר על המידה, אבל אני עדיין נושא אותו".