הכוכבים שלנו, החקיינים שלהם

הלן מירן בתפקיד גילה אלמגור, ג'סיקה צ'סטיין כנטע גרטי וסם וורת'ינגטון כאיתי טיראן - הליהוקים ל"החוב", המבוסס על הסרט הישראלי מ-2007, גרמו לנו לחשוב על התאמות ליהוק נוספות בין שחקנים הוליוודים לכוכבים מקומיים. אז מי יגלם את איבגי?

הסרט המדובר "החוב" בבימויו של הבמאי הבריטי ג'ון מאדן, מבוסס רובו ככולו על התסריט שכתבו עידו רוזנבלום ואסף ברנשטיין, לגירסה הישראלית המקורית ב-2007. רבות דובר על עיבודו של הרימייק ההוליוודי על ידי מאדן ומת'יו ווהן ששכתב את התסריט. אבל מה דעתכם על הליהוקים לצוות השחקנים?

 

• הסוכנים של המוסד, הכוכבים של הוליווד
• ג'ון מאדן: "הגרסה שלי עוסקת בהשפעת העבר על ההווה"
• ג'סיקה צ'סטיין: כוכבת על בהתהוות

 

הלן מירן מגלמת את דמותה של סוכנת המוסד לשעבר רחל - תפקיד עליו הופקדה גילה אלמגור בגרסה הישראלית. ג'סיקה צ'סטיין לוהקה כבת דמותה הצעירה של ברנר במקום נטע גרטי. קיארן הינדס מגלם את דמותו של סוכן המוסד הוותיק אלכס פלג, בעוד שסם וורת'ינגטון הוא דמותו הצעירה, אותה גילם איתי טיראן במקור. כמו כן, טום ווילקינסון לוהק לתפקיד של עודד תאומי, עוד סוכן מוסד לשעבר, שמרטון סוקאס מניו זילנד מגלם בצעירותו - במקום יחזקאל לזרוב.  

 

רק מבחן הזמן והצפייה יעיד עד כמה הליהוקים היו מדויקים (או שמא מריל סטריפ היתה מהווה בחירה טובה יותר עבור גילה אלמגור). בינתיים, עד שהתמונה תתבהר, חשבנו ומצאנו מי יתאים לגלם שחקנים ישראלים נוספים בשעתוק הוליוודי, כהכנה למבול הסרטים בכחול-לבן שיכבשו את אולפני אמריקה (ולמה לא? הרי כבר שנים שרובם של המפיקים - משלנו).

 

רוברט דה נירו הוא משה איבגי

כאן בארץ ושם בהוליווד, קשה לספור את כמות הסרטים שהשחקנים האלו עשו, ונדמה ששניהם נמצאים כמעט בכל סרט ישראלי אצל איבגי, או הוליוודי אצל דה נירו. שניהם החלו עם גילום עדתי סטריאוטיפי, איבגי בסרטי בורקס, ודה נירו בסרטי מאפיה - אבל המשיכו להתברג בכל ז'אנר אפשרי.

 

 

חייבים להודות שיש גם דמיון חיצוני של ממש בתווי הפנים שלהם וביוחד במצח המכווץ בריכוז, שהפך לאיקוני. מדובר על לוק בלתי מעורער של שחקן מכובד עם רצינות תהומית, כזו שנשמרת יחד עם תו תקן של איכות גם כשהוא עושה תפקידים יותר קלילים, או בוחר בסרטים לא בהכרח משובחים.

 

אל פאצ'ינו הוא ששון גבאי

האחד ישראלי ממוצא עיראקי, השני אמריקני תוצרת איטליה. איך אנחנו יודעים? השמות מסגירים אותם. גבאי שיחק ספרדים, אשכנזים וגם ערבים. פאצ'ינו גילם איטלקים, אירים, מזרח אירופים וגם לא מעט יהודים. 

 

 

שני השחקנים הוותיקים הללו יודעים איך לנער מעצמם כל זכר מאישיותם וללבוש במקומן זהויות של אנשים אחרים, להחליף צבעים ולאמץ טון דיבור שונה. מכאן שלא נראה שפאצ'ינו יתקשה במיוחד לגלם דמויות של גבאי. בכל הנוגע לנתונים הטבעיים: הם כבר דומים.

 

גאל גרסיה ברנאל הוא מיכאל מושונוב

עבור גרסיה ברנאל ומושונוב הצעיר הגודל לא קובע. שניהם אמנם צנועי ממדים ונעריים, אך שובי לב וטורפי מסך בדרכם. שניהם אף בנים להורים שחקנים (מוני מושונוב וסנדרה שדה בגרסה הישראלית, חוסה אנחל ופטריסיה ברנאל בזו המכסיקנית) וניכר כי הכשרון עבר לא רק בתורשה, אלא גם בחינוך. האמת, הדמיון בין השניים מרמז על כך שהגנים לא נשארו רק במשפחה.

 

 

אנט בנינג היא קרן מור

שתיהן יודעות להצחיק אותנו כשצריך, מור החל מ"החמישייה הקאמרית" ועד היום, ובנינג הוכיחה את הכישורים האלו ב"אמריקן ביוטי" - אך הן גם יודעות לשחק בסרטים "רציניים". והכי חשוב - שתיהן מהוות הוכחה לכך שבעוד רובנו סוגדים לנעורים, יש סקס אפיל נשי שלא פג תוקף אחרי גיל 40. 

 

 

הן אלגנטיות, ובהתאם גם הגברים שחיים ומשחקים לצידן, איתן הן מדגמנות זוגיות רבת שנים - לא משהו רגיל בנוף הבידורי: על וורן בייטי לא צריך להכביר מילים, ומנשה נוי אולי קצת יותר משלומפר ממנו, אבל לא חסר לו קסם משלו.

 

קולין פארל הוא אושרי כהן

הם לא החתיכים הקולנועיים הרגילים, אבל יש להם קסם שובה לב משלהם - משהו בין יופי טבעי, למראה שגרתי לחספוס שכזה. במרווח הזה הם נעים ויכולים להרשות לעצמם להיות פעם גברברים סקסיים, ופעם כמו השכנים מהבית שממול; פעם כוכבים נוצצים ופעם בטלנים עממיים. ואם כך, אין סיבה שפארל בעל אלף הפרצופים, לא יוכל לאמץ את אחד מהפרצופים של כהן, גם כשאלו צבועים בצבעי הסוואה צה"ליים. פארל לא היה בצבא?! אז מה? גם כהן לא.  

  

 

שון פן הוא מוחמד בכרי

יש להם עיניים בהירות חודרות, ומאחוריהן מוח קודר, לא פעם זועם - כך אפשר להסביר את הקמטים שבמצחם. בכרי הוא אחד היוצרים השנויים במחלוקת בישראל, אולם על הנוכחות הקולנועית קשה לערער. בניגוד לתפיסת עולמו הפוליטית, את המסך הוא כובש במבט המצמית שלו.

 

 

אולם בעוד בכרי משתמש בעיניו בעיקר כדי להסתכל לכם בלבן של עיניים, פן מנצל אותן מדי פעם כדי לקרוץ. בניגוד לבכרי, פן מחייך לפעמים. הוא משתתף בדרמות משפחתיות ("אני סם") לצד מותחנים פוליטיים ("משחק הוגן") - פעם צוחק, פעם בוכה ולפעמים מניף את דגל המהפכה - כמו שעשה לאחרונה בביקור בקהיר, שם הזדהה עם המפגינים נגד השלטון.

 

מרלון ברנדו הוא אסי דיין

בצעירותם שניהם היו שחקנים טובים וגם גברים טובי מראה ובלורית, עם דיבור ומחוות המזוהים איתם, והמון נשים שהיו מוכנות ליפול שדודות לרגליהם. עת התבגרו, השמינו והתעבו, התעבה והצטרד גם קולם, אבל הם לא הפסיקו לשחק ולהמשיך לקבל תפקידים שנעים על הגבול בין המגוחך למרשים. ברנדו שהיה הסנדק כבר לא איתנו, דיין שקיבל בשבוע שעבר פרס על מפעל חיים בפסטיבל חיפה והבהיר מה דעתו (הלא בהכרח חיובית על כך) - עדיין כאן: חי, מתפתל, בועט והעיקר - יוצר.

 

 

מייקל פאסבנדר הוא ליאור אשכנזי

הם חתיכים, הם מופיעים בכל סרט אפשרי ועל פניהם יש תמיד הבעה נוגה ושובת לב, גם ואולי בעיקר כשהם מככבים בעירום פרונטלי. אשכנזי ופאסבנדר עוטים על עצמם דמויות סמכותיות ושבריריות לסירוגין, עם שפם וזקן או בלי, ושניהם זכו בפרסים על התעוזה שלהם להוריד בגדים, וגם להתקלף מהגנות אנושיות נוספות בשלל תפקידיהם.

 

 

אנג'ליקה יוסטון היא רונית אלקבץ

לשתיהן מבט מקפיא ומראה גותי - עוד לפני שהמילה הפכה לטרנד פופולרי במחוזותינו. החיוורון, השיער השחור המאיים והשמלות הנשפכות, מעוררים תחושה שאם הן רק יורו עלינו באצבען האלגנטית, נמהר לנשום את נשימתנו האחרונה.

 

 

אחת יודעת להבהיל אותנו כאמא ורעייה בעברית, מרוקאית וצרפתית, השנייה מחייכת חיוך מסתורי ומרעיד מאז משפחת אדאמס - ונראה ששתיהן יכולות לתקשר עם כוחות ורוחות מהעולם הבא. פחד אלוהים, או יותר נכון, אמאל'ה.

 

איילת זורר היא איילת זורר

עוד ב"פלורנטין" ידענו שיש בה קסם קצת זר, והעשור האחרון הוכיח את זה בשטח ובאולפנים. אחרי ששיחקה את אשתו של סוכן מוסד ב"מינכן" של סטיבן שפילברג, שפחתו של ג'ף גולדבלום ב"אדם בן כלב" בגרסתו של פול שרדר לרומן של יורם קניוק, היא התקדמה לתפקיד ראשי כוויטוריה טרה ב"מלאכים ושדים".

 

 

והשנה, אחרי שסיימה לקחת חלק בהפקה האינטימית "The Year of Mooring", היא תהיה אמו הביולוגית של סופרמן. וכשאת אמא של גיבור העל החזק ביותר בעולם האמריקני, את לא צריכה שאף אחת אחרת תגלם אותך כדי להשתלב בהוליווד, כי את כבר שם.

 

מוניקה בלוצ'י היא ריימונד אמסלם

בשתי הגרציות הנאוות האלו יש משהו שנראה קצת אחר, מרענן וחושני יחסית לנוף המקומי. אמסלם אכן שיחקה גם בהפקות טלוויזיה וקולנוע בארצות הברית, וב"אחותי היפה" היא מדברת יותר מרוקאית מעברית, ומפגינה דמות מלאת חיות וחיוניות - יחסית לאחות ששבה מעולם המתים.

 

 

בלוצ'י, על תקן האיטלקייה שכבשה את עולם הקולנוע בהוליווד ומחוצה לו, מהווה תאווה לעיניים ובו זמנית שחקנית רצינית ומוכחת. שתיהן לא מפחדות לעבור סצנות קשות של התעללות וסבל נפשי ופיזי על המסך, ולייצג אייקון של יופי נשי בסרטים ובמציאות.

 

פרידה פינטו היא לירז צ'רכי

צ'רכי ביססה את דרכה הקולנועית כשגילמה את שרה ההודית ב"סוף העולם שמאלה", פתחה בקריירה מוזיקלית (ככה זה כשריטה דודה שלך) והמשיכה לנסות את מזלה בחו"ל כששיחקה ב"משחק הוגן" בתפקיד משנה לצד נעמי ווטס ושון פן.

 

 

פינטו ההודית באמת מצאה חן בעיני הוליווד כששיחקה ב"נער החידות ממובאי", ולאחר מכן המשיכה ושיחקה ב"מירל" כפעילה פלסטינית. לבד מ"מירל" בו שיחקה שכנה שלנו, גם היא משובצת בהוליווד לרוב בתפקידי משנה כדמות המשמשת כמצפון מיוסר ומוסרי לשחקנים הראשיים, עיין ערך "כוכב הקופים" לצד ג'יימס פרנקו.

 

היא אמנם לא ממש שרה, אבל הפגינה כישורי ריקוד לא רעים ב"נער החידות ממובאי". פינטו אמנם לא בזוגיות עם תום אבני, אבל גם לה יש בן זוג שצעיר ממנה בכמה שנים טובות, דב פאטל, ששיחק לצידה ב"נער החידות ממובאי".

 

ג'סיקה צ'סטיין היא יובל שרף

צ'סטיין נבחרה כאמור לגלם את התפקיד אותו עשתה נטע גרטי בגרסה ההוליוודית של "החוב", אבל בכנות, היא הרבה יותר מתאימה למלא את מקומה של יובל שרף.

 

 

לא, זה לא רק כי שתיהן ג'ינג'יות יפות בערך באותו גיל שיודעות לשחק. קריירת המשחק הקולנועית של צ'סטיין נסקה בבת אחת בשנה האחרונה,

עם תפקידים, בין היתר, ב"עץ החיים" של טרנס מאליק לצד בראד פיט ושון פן, ובעיבוד הקולנועי ל"סלומה" לצד אל פאצ'ינו שגילה אותה. אך היא, כמו שרף, בכלל התפתחה בטלוויזיה ובתיאטרון.

 

שרף שהתחתנה החודש עם שלומי שבן, גילמה לצד תפקידים בתיאטרון בית לסין בשנים האחרונות את נטע, הנערה שכולם רוצים ב"איים אבודים". השנה שיחקה בתפקיד משנה ב"הערת שוליים" וזכתה, כמו צ'סטיין, לצעוד כמעט באותו זמן על השטיח האדום בפסטיבל קאן האחרון.

 

ואת מי אתם הייתם מלהקים לדמויות של שחקנים ישראלים? טקבקו במרץ!