מעופו לטופו: מבקרת האוכל שהפכה לטבעונית

כך טסתי מאפס למאה ועברתי צד: איך הפכתי ממבקרת מסעדות ועיתונאית אוכל גרגרנית לטבעונית שמתעקשת להמשיך ליהנות מהחיים, ומה הקשר של כל זה לפסטה פיצ'י טוסקנית בעבודת יד. ספתח ראשון לבלוג טבעוני חדש בשכונה

מיכאל פתח עלי את העיניים הכחולות-אפורות שלו וחייך חיוך אמיתי, של מישהו עם נשמה טובה ולב רחב. הוא לא אמר כמו רבים אחרים: "זה יעבור לך", או כמו שניסח את זה באלגנטיות קולגה יקר שלי: "את יותר מדי חרמנית על אוכל" (בעניין הזה הוא דווקא צדק).

 

עוד בערוץ האוכל:

- פורט על המיתרים: כל מה שרציתם לדעת על פורט ויין מחוזק

- קובה, ספיחה: מנות אזוריות בטוויסט צמחוני

- לעוד מתכונים צמחוניים בערוץ האוכל

 

מיכאל גרטופסקי, שהאוכל הטעים והנונשלנטי שלו החזיר אותי כל כך הרבה פעמים לבר של מסעדתו, הסושיאל קלאב, לא אמר שום דבר כזה. למרות שהוא ראה במו עיניו איך אני מפרקת סטייקים מדממים, מכרסמת שרימפס מקליפתם ושולקת אויסטרים כמעט-חיים כאילו אין מחר. הוא שמר על פרצוף הפוקר המפורסם שלו, ישב איתי על מוחיטו-וודקה-מנדרין, ורצה ברצינות לדעת מה קרה למבקרת המסעדות וכתבת האוכל הגרגרנית שהוא הכיר.

 

זאת שאוכל הוא אחת התשוקות הגדולות של חייה, ששועטת לטעום כל מנה ולועסת בשקיקה כל חיה חדשה שנכנסת לתפריט, חיה או מתה. מה קרה לה לעזאזל שיום אחד היא נכנסת כרגיל ל-"סושיאל" וזורקת לו כבדרך אגב שהיא הפכה להיות טבעונית. הוא ביקש יפה, אז סיפרתי.

 

 

הכל התחיל בבחור (טבעוני, אלא מה) 

כמו בכל מלודרמה טובה, גם כאן הסיפור מתחיל מפגישה עם בחור, שלמרבה הזוועה התגלה כטבעוני. מה לי, אוכלת-כל שמתפרנסת מכתיבה על אוכל, ולטבעוני תימהוני שמגדל חתולה עיוורת חולת אפילפסיה ויונה עם רגל עצלה שלא יכולה לעוף? (סיפור אמיתי. כן, כן).

 

אבל מ' לא היה באמת תימהוני, אלא בעיקר חמוד וחכם ורגיש, ואני עם החפירות העיתונאיות שלי, הייתי חייבת לנצל את ההזדמנות כדי להבין מה הקטע עם הטבעונות הזאת.

 

צמחונות בסדר, כולם יודעים מה זה. אפילו אני, ברגעים מסוימים, הייתי אומרת על עצמי בצחוק ש"בלב אני צמחונית". למשל כשהייתי מכינה בבית עוף שלם, משפשפת אותו טוב טוב בתבלינים ושמן זית, מכניסה לו פלחי לימון וענפי רוזמרין לטוסיק ומתאמצת לשכוח שאני מחזיקה ביד משהו שפעם היה בחיים (עמכם הסליחה).

 

 

אבל טבעונות? מה אתם בעצם כן אוכלים לעזאזל? ומה הקטע הזה עם דבש ועם ביצים? מה בכלל האג'נדה שעומדת מאחורי התזונה המשונה והמעורפלת הזאת? מ' הבין שהוא לא ייצא מהקרציה כל כך בקלות והציע לי לראות את ההרצאה של גארי יורופסקי, אחד הטבעונים האקטיביסטים המובילים בארצות הברית, כזה שנשכב על הגדרות ונכנס לכלא כל יומיים, נו, מהמשוגעים.

 

שעה וקצת של צפייה מרוכזת, מ' הבטיח, ויהיו לי את התשובות לכל השאלות (המנג'סות, הוא בטח הוסיף בלב). לפני שאתם מתעצבנים, תדעו שהוא ממש לא היה מיסיונר. בכלל, אני לא חושבת שמישהו יכול לגרום לך לאיזה שהוא מהפך בחיים. מקסימום לדחוף קצת את הדלת, כדי שאם תרצה תוכל להיכנס. מ' אמר שרק אם בא לי, פשוט יש לי יומולדת בדיוק ביום שמפיצים את ההרצאה הזאת ברשת, ושהוא יבין אם לא ארצה לראות. ושלח את הלינק.

 

במילה אחת: שיט

הקישור נימנם במייל שלי כמה שבועות, בכלל שכחתי מזה. עד שהגיעה שבת אחת עם קצת זמן פנוי, ופתאום מצאתי את עצמי לוחצת play. נשמתי עמוק ונעצתי עיניים באיש התזזיתי עם המבטא האמריקאי שליהטט במילים מול חבורה של סטודנטים ספקנים. החלטתי שאני יושבת ורואה הכל, מההתחלה ועד הסוף, בלי להסיט את העיניים. יאללה, תביאו לי את האמת לפנים ואני אכרסם אותה בלי להשאיר אפילו את העצמות.

 

ככה ישבתי שעה ומשהו. כן, היתה שם דמגוגיה (או רטוריקה מתוחכמת, איך שתבחרו לקרוא לזה), כמה קטעים מעצבנים ומוגזמים וכן - האיש גם מקדם על הדרך כמה מוצרים מגעילים, שיש להם טעם של בשר והם עשויים מפלסטיק או משהו. אבל מתחת לכל זה היו שם הרבה עובדות ותמונות והסברים, שכמה שלא פשפשתי בתוך עצמי, לא הצלחתי למצוא להם מענה הולם. לא משהו שלא ידעתי קודם, פשוט סידור מחדש של כל הפרטים הנכונים והמשמעותיים, שעמדתי מולם עכשיו חסרת מילים.

כשההרצאה נגמרה, אמרתי לעצמי רק מילה אחת: "שיט".

 

לפעמים אנחנו מבינים משהו שהוא כל כך נכון, שאין לנו ממנו דרך חזרה. תקראו לזה הארה, תובנה, חזרה בתשובה, לא משנה. העניין הוא שהרגשתי שאני לא יכולה יותר לעצום עיניים או להרחיק את המחשבות שמפריעות לי להכין בבית עוף שלם. שאני צריכה לבחור בדברים מתוך ידיעה. ואם אין לי סיבות מספיק טובות, אהמ, אולי אני לא צריכה להמשיך לעשות את זה.

 

באותו רגע ידעתי שהכל עומד להשתנות. וזה מפחיד, במיוחד כשהפרנסה, התשוקה והזהות שלך נעים סביב אוכל, שברובו עכשיו יהיה מחוץ לתחום. מצד שני, הבנתי שאין לי ברירה.

 

 

המסע שלא נגמר

בהתחלה חשבתי שבשביל להתפרנס אני אוכל בחוץ הכל ורק בבית אהיה טבעונית. אחר כך חשבתי שאולי בחוץ אסתפק בצמחונות. זה לא עבד אפילו לרגע - האצתי מאפס למאה ב-10 שניות ועברתי צד. אפילו להמליץ על מנות שאכלתי רק כמה ימים קודם בשביל המדור האחרון שלי במגזין "על השולחן" בקושי הצלחתי. איך אפשר להמליץ בלב שלם על משהו שאני לא מוכנה יותר לאכול, גם אם עד לפני שנייה חשבתי שזה הדבר הכי טעים בעולם?

 

ככה התחיל המסע שלי אל ארץ הטבעונים. כמו כל המסעות המשמעותיים, הוא כנראה לא יסתיים לעולם. אני מקווה לשתף אתכם בחלק מהחוויות המרגשות, המצחיקות והמעצבנות שאני עוברת במסע המאתגר, הטעים והכיפי הזה, עם המון אוכל טעים, שפים מוכשרים, תמונות מגרות, אלכוהול משובח ומלא מתכונים מעולים. אני הרי מתכוונת להמשיך ליהנות מהחיים כאילו אין מחר, רק בלי האויסטרים.

 

"את ממש מוארת, בייבי בודהה", מיכאל צחק ואני נעצתי בו שתי עיניים חמורות. "עכשיו, אתה מוכן להגיד לי מה אני אוכל לעזאזל?" שאלתי אותו, בזמן שהבר מסביבנו הלך והתמלא. "באמת מה תאכלי?", אפשר היה כמעט לשמוע את גלגלי היצירתיות הקולינארית מסתובבים במרץ בתוך ראשו.

 

החברים שלי הגיעו והתיישבו לידי בזמן שמיכאל רץ למטבח. תוך כמה דקות התחילו לעוף לכיווני צלחות יפהפיות עם חצילים ופלפלים קלויים על טחינה; במיות קטנטנות ומתוקות על עגבניות שרי חריפות; סלט עלים ירוקים, צנוניות וארטישוקים ולבסוף מנה מרהיבה של אטריות פיצ'י טוסקניות עם פטריות פורצ'יני שמנמנות נהדרות.

 

 

הכל היה צבעוני ויפה וטעים, כמו שמיכאל יודע לבשל. והכל היה טבעוני לגמרי, בלי טיפה אחת של משהו מן החי. כמה מרגש לאכול אוכל כזה שהכינו לך מכל הלב.

 

החברים שלצידי ריירו מול הצלחות ומיהרו לשלוח אליהן ידיים. "אל תגעו לילדה באוכל!", נשמעה מעלינו גערתו של השף, ומי שהסתכל על הפנים שלי באותו רגע, יכול היה לדעת בדיוק איך נראה האושר בהתגלמותו.

 

פסטה טוסקנית עם פורצ'יני, שום ויין לבן

מתכון של מיכאל, שהתאהב בפסטה הזאת בטיול לרומא. זו פסטה טרייה נהדרת שמכינים בלי ביצים וכל אטרייה מגולגלת ביד. מבשלים אותה זמן ארוך יחסית והיא סופחת אליה את נוזלי הרוטב ומקבלת נפח ומרקם נפלאים.

 

פטריות הפורצ'יני בשרניות, עסיסיות ומוסיפות מתקתקות ואילו השום החרוך והפלפלים מוסיפים להן בעיטה של טעמים חדים וחריפים. תענוג.

 

המרכיבים (ל-4 מנות):

 

לבצק:

200 גרם קמח דורום

100 מ"ל מים

קורט מלח

 

לרוטב:

240 גרם פטריות פורצ'יני קפואות, מופשרות וחתוכות לרבעים (אפשר גם תערובת של פטריות אחרות, כמו שמפיניון, פורטובלו, שימאג'י או מלך היער)

שמן זית

10 שיני שום פרוסות

פלפל צ'ילי אדום טרי פרוס

100 מ"ל (כ-1/3 כוס) יין לבן

1/2 צרור פטרוזיליה קצוצה, עלים בלבד

מלח, פלפל שחור גרוס טרי

להגשה (לא חובה):

עלי פטרוזיליה קצוצים

פלפל שאטה גרוס או פלפל צ'ילי פרוס

 

 

 

אופן ההכנה:

1. מכינים את הבצק: מניחים בקערת לישה או בקערת המערבל את הקמח והמלח. לשים במהירות איטית ומוסיפים את המים בהדרגה, עד לקבלת בצק אחיד, 5-7 דקות. ניתן להוסיף מעט קמח אם הבצק לח מדי. יוצרים כדור, עוטפים בניילון נצמד ומכניסים למקרר למשך 20 דקות.
2. מרתיחים בסיר גדול מים עם מלח לבישול האטריות.
3. קורצים מהבצק כדורונים בקוטר של 2-3 ס"מ (מטבע של 10 שקלים).
4. מגלגלים ל"נקניקים" צרים באורך הרצוי (ברומא הם קצרים, מיכאל אוהב ארוכים כמו ספגטי), בעובי 5-6 ס"מ. מניחים את האטריות על מגש מקומח בקמח דורום ומכסים במגבת. הן תישמרנה כך למשך חצי שעה בערך – אל תמתינו יותר מדי עם הבישול, כי הבצק מתייבש מהר.
5. חולטים את האטריות במים הרותחים במשך 8 דקות. מעבירים למי קרח לעצירת הבישול ומשמנים במעט שמן זית למניעת הידבקות. עד השלב הזה ניתן להכין מראש ולאחסן את האטריות המבושלות במקרר עד 3 ימים. לפני ההגשה חולטים את האטריות במשך דקה נוספת ומעבירים לרוטב.
6. מכינים את הרוטב: מחממים שמן זית במחבת גדולה ומזהיבים את פרוסות השום.
7. מוסיפים את הצ'ילי והפטריות ומקפיצים 2-3 דקות להזהבה. מוסיפים את היין הלבן, מנמיכים את הלהבה ומאדים 2-3 דקות נוספות עד שהיין מתאדה (אם שמרתם את הפסטה במקרר, זה הזמן להכניס אותה שוב למים הרותחים לדקה אחת).
8. מתבלים במלח, פלפל שחור גרוס ופטרוזיליה קצוצה. מוסיפים את הפסטה לרוטב, מערבבים ומניחים לפסטה לספוג את הנוזלים שבמחבת. טועמים, מתקנים תיבול. מעטרים בפטרוזיליה קצוצה, פלפל שאטה גרוס או צ'ילי טרי (לאוהבי החריף) ומגישים.

 

• רוצים עוד? מתכונים וסיפורים טבעוניים נוספים ניתן למצוא ב-טבעוניות נהנות יותר, הבלוג החדש-דנדש של אורי שביט