בנו של מנהיג

גלעד שרון במנהטן לשיחה עם עורך ה- Jewish Week, על הביוגרפיה החדשה :" שרון - חייו של מנהיג", השרון שרק הוא הכיר

ביום רביעי האחרון, גלעד, בנו של רוה"מ לשעבר אריאל שרון, הגיע ל- jcc במנהטן לשיחה עם גארי רוזנבלאט, עורך ה- Jewish Week, על הביוגרפיה החדשה של גלעד: "שרון - חייו של מנהיג". הספר יצא לאור בשבוע שעבר בארה"ב ובישראל (בהוצאת הארפר קולינס בארה"ב, בעברית בהוצאת מטר).

 

 


מכל תפקיד שמילא בחייו - מפקד בשדה הקרב, חבר כנסת ואף ראש ממשלה - שרון שמר ניירות ומסמכים. בערך לפני שש שנים, אחרי שאביו שקע בתרדמת, גלעד החל לעבור על ארגזי הניירות הישנים; הוא מצא מפות, פתקים ששרון החליף עם קולגות, פרוטוקולים של דיונים, ועשרות יומנים אישיים בהם תיעד את כל המתרחש. את כל רסיסי ההסטוריה האלו קיבץ גלעד לביוגרפיה.

 

מעבר למסמכים ולתצלומים המשפחתיים, הספר נשען על ראיונות שגלעד ערך עם הקולגות של אביו (ג'ורג' בוש, טוני בלייר, ופוליטיקאים ישראלים רבים), ועל הזכרונות האישיים שלו, בתור הילד שזכה לצפות מקרוב את מהמאורעות והאנשים שעיצבו את ישראל.

 

"הרבה כתבו על המפקד שרון, על הפוליטיקאי שרון", גלעד הסביר ,"אבל אני רציתי להציג לעולם את השרון שרק אני הכרתי, שרון האבא".

 

 

כשגלעד היה בן שבע, ביום בו חצה את תעלת סואץ בזמן מלחמת יום כיפור, אביו התקשר ממצרים. "'אני מדבר אליך מיבשת אפריקה!' הכריז. "הייתי בן שבע, לא הבנתי בדיוק מה קורה", גלעד מספר, "'אבא, אתה שבוי מלחמה?' שאלתי אותו. 'מה פתאום'! הוא צחק, 'אנחנו מנצחים!".

 

עבור הילד גלעד, 'שרון האבא' היה "מבצר איתן, חזק ומגונן, בלתי מנוצח". "גדלתי עם הידיעה שאבי הוא האדם המבוקש ביותר בעולם הערבי, ושהוא תמיד בסכנה, אבל לי היה אומר: אתה לא צריך לפחד. צריך תמיד להיות זהירים, אבל אף פעם לא לפחד". המשפט הזה, מעיד גלעד, חושף הרבה מהאופי של אביו.

 

'אבא שרון' היה "חם ואוהב, עם חוש הומור נהדר". הוא גם הוא אדם מלא חמלה, אפילו לכדי פגם: "תמיד הייתי צוחק שאם זה היה תלוי בו, היינו הופכים מחווה לבית אבות סיעודי לחיות: גם כשפרה או כבשה היו מפסיקות להיות פרודוקטיביות, לא רצה לשחוט אותן: 'זאת פרה טובה, תן לה זמן, היא תחזור לעצמה', היה אומר".


 

אבל את הזכות להנות מהספק 'המפקד שרון' שמר לילדים ולכבשים. אוייבי המדינה - אליהם גלעד מתייחס מידי פעם בפשטות בתור 'הערבים' - טופלו במדיניות של אפס סובלנות. האבא שדאג לכל טלה הוא אותו אלוף-הדרום שהצביע על בית הקברות בעזה והכריז בפני קצינו, שטען שלא כל הערבים רעים:"הנה הערבים הטובים שלך!"

 

גם בתור חבר כנסת ובתור ראש ממשלה, שרון תמיד נשאר מעל לכל איש צבא: אדם שמעדיף להציב עובדה צבאית בשטח מלחפש פיתרון פוליטי. הוא השתתף במבצעים צבאיים של ההגנה עוד כתלמיד בתיכון; בצה"ל התחיל כמפקדה של יחידת הקומנדו הראשונה (יחידה 101), שבצעה פעולות תגמול בפלסטינים שהפרו את הסכמי שביתת האש של 1949. אחת מפעולות הנקם היותר מפורסמות של היחידה -"מבצע שושנה" בעברית, או "הטבח בכפר קיביה" בכל שאר השפות- הסתכמה בהרג של שישים אזרחים פלסטינים בלתי חמושים בבתיהם, רובם נשים וילדים. המבצע הזה גם הוא חושף הרבה מהאופי של שרון.

 

גלעד מתאר את 'הג'נרל שרון' כמעיין קלינט איסטווד עברי: גבר חזק שמקורביו סוגדים לו, יריביו מקנאים בו, ואויבייו מפחדים ממנו. אחרי הנצחון על במלחמת יום כיפור, בו שרון מילא תפקיד מרכזי ,מעין שלום של כבוד צמח בינו למנהיגים המצריים. "אני זוכר כשרה"מ המצרי סאדאת הגיע לישראל ב-1977 לחתום על הסכם השלום, הוא ניגש לאבי ואמר לו: הגנרל שרון, ניסיתי לתפוס אותך שם, במדבר'. אבא ענה לו בחיוך: "הנה, אתה תופס אותי כאן, בתור חבר'". זה שלום ששרון מהסוג האמין בו - שלום מתוך עליונות צבאית מוכחת.

 

 

שרון הוא אחד שהמילה "כיבוש" מלעולם לא הביכה אותו. "זו החובה של מנהיגי ישראל להסביר לציבור, בפשטות ובאומץ, כמה עובדות שנשכחו עם הזמן. הראשונה בהם היא שאין ציונות, התיישבות או מדינה יהודית, בלי פינוי של הערבים וסיפוח האדמות שלהם" (שרון, בוועידת צומת, נוב' 15 1998). אחרי הנאום הזה מונה לראש הליכוד, וב-2001 נבחר כרה"מ. אחרי קרוב לשישים שנה של תמיכה קנאית בארץ ישראל השלמה, המדינה כולה נדהמה כשרוה"מ אריאל שרון קיבל במאי 2003 את תכנית "מפת הדרכים", ופתח בתוכנית ההתנתקות מעזה, מפנה ביד חזקה את ההתנחליות שהוא עצמו טיפח.

 

גלעד מעיד שרעיון ההתנתקות התחיל ממנו: "ישבנו עם אבא בחדר האוכל, ואמרתי לו: 'אני לא מבין אותך בקשר לעזה: החיים שם הם בלתי אפשריים והטרור בלתי פוסק" קרא מהספר, "בטווח הארוך, או שאנחנו לא נהיה שם או שהם לא יהיו שם'. 'מעניין', ענה אבי, 'תכתוב לי את זה על נייר'.
"משם זה כבר היה חשבון פשוט", הוסיף ,"9000 מתנחלים מול מליון ערבים: את מי יותר קל להזיז"?

 

בדצמבר 2005, זמן קצר אחרי שפרש ממנהיגות הליכוד והקים את מפלגת קדימה, שרון לקה בשבץ. מאז, טוען גלעד, הכל תקוע. "הטעות של אהוד אולמרט היתה שהוא ניסה לקדם את המשא ומתן לפני שהערבים מלאו את הצד שלהם במפת הדרכים" הוא טוען "הם לא השתלטו על החאמס, לא הפסיקו את ירי הטילים. אבא שלי קבע שלא מדברים עם טירוריסטים, נקודה; אולמרט היה צריך לקיים את העיקרון הזה".

 

היום גלעד מאמין שאין לנו עם מי לדבר. "למה פנו לאו"ם במקום לשבת למשא ומתן? איך יכול להיות שלום כשבעזה לא מכירים בישראל? עד שאני לא רואה מפה של ישראל תלויה בכיתות הלימוד במצריים, בסוריה, בעזה, שכתוב עליה בגדול 'ישראל' – אני לא מאמין שהם באמת רוצים שלום", טוען גלעד. והאביב הערבי? "אביב זה זמן של פריחה, של לבלוב - מה שאני רואה שם זה דם ואלימות. אני לא חשב שזה יביא לשיפור בעולם הערבי, אלא להקצנה ולהשתלטות איסלמית, כמו שקרה באיראן".

 

בשנה שעברה גלעד הצטרף למפלגת קדימה. כנשאל על ידי משתתפת מן הקהל מה צופן העתיד, לו ולמדינה, הוא עונה:"עכשיו שסיימתי עם הספר אני מתכוון לבלות קצת זמן עם המשפחה שלי ולנוח. העתיד הפוליטי? נראה. הכל יכול להיות".

וישראל? מתעקשת הצופה "איזה מן עתיד אתה צופה לישראל"?

גלעד מושך בכתפיו. "אנחנו עם חזק מאד. נסתדר".