אמי גוערת בי ובילדיי, אני חייבת לבקר אותה?

None

שאלה:

 

אני מתגוררת ליד הורי, והם נעזרים בי לא מעט. לאחרונה, אמי התלוננה שאני לא מגיעה אליה מספיק עם הנכדים. הסיבה לכך נעוצה בזה שהיא מותחת ביקורת עליהם ועליי ללא הרף, מה שהופך את השהייה במחציתה ללא-תמיד נעימה.

 

בנוסף, היא נותנת לי תמיד הרגשה שאני לא נמצאת איתה מספיק, ומעדיפה את חברתם של בני גילי על חברתה. ההתנהלות המתלוננת שלה מוציאה אותי לפעמים מדעתי, אבל אני שותקת כדי לא לריב איתה. חשוב לי לדעת מה אני מחויבת לעשות, וכיצד עליי לנהוג עימה מבלי שאפגע חלילה בכבודה (שלומית, מודיעין)

 

תשובה:

 

שלומית שלום,

 

הבעיה שאת מציגה באמת מורכבת ועדינה: מצד אחד, "כיבוד אב ואם מצוות עשה גדולה וכן מורא אב ואם, שקל אותן הכתוב בכבודו ובמוראו. כתוב 'כבד את אביך ואת אמך' וכתוב 'כבד את ה' מהונך', ובאביו ואמו כתוב 'איש אמו ואביו תיראו' וכתוב 'את ה' אלהיך תירא'. כדרך שציווה על כבוד שמו הגדול ומוראו, כך ציוה על כבודם ומוראם" (רמב"ם ממרים ו, א). כלומר, מצוות כיבוד הורים חשובה ביותר, ושקולה ככיבוד ה' ומוראו.

 

מצד שני, כאשר את רוצה לעזור לה, היא מבקרת אותך וגורמת לך ולילדייך להרגיש לא נעים. אם כן, מה עושים?

 

עיקר מצוות "כיבוד הורים" הוא לדאוג לצרכיהם: "איזהו כיבוד? מאכילו ומשקהו מלביש ומכסה, מכניס ומוציא, ויתננו לו בסבר פנים יפות, שאף על פי שמאכילו בכל יום פטומות והראה לו פנים זועפות - נענש עליו". (שולחן ערוך יורה דעה סימן רמ ד). היינו, שצריך לעשות כל הצרכים החומריים הדרושים להורים, ולא רק הדברים ההכרחיים, אלא, חייב גם בכל ענייני עזרה המתבקשים עבורם. (בן יכבד אב עמ' 62 הע' יט).

 

לפעמים דאגה להורים כרוכה במצבים בלתי נעימים, ואף על פי כן צריך לוותר ולעשות, מפני "שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה ולא יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה ... ושייתן אל לבו כי האב והאם הם סיבת היותו בעולם, ועל כן באמת ראוי לו לעשות להם כל כבוד וכל תועלת שיוכל, כי הם הביאוהו לעולם, גם יגעו בו כמה יגיעות בקטנותו" (ספר החינוך מצווה כז).

 

הכרת טוב זו מחייבת כאמור בהשתדלות יתירה, כמסופר בתלמוד הבבלי על רבי טרפון, שהיה גוחן על הרצפה (ומשמש כמדרגה) כדי שאמו תוכל לעלות או לרדת ממיטתה. חכמים אמרו לו שעדיין לא הגיע לחצי מהמצווה. "כלום זרקה ארנקך בפניך לים ולא הכלמתה?" (מסכת קידושין דף לא, ב)

 

ואכן, כך נפסק להלכה: "עד היכן כיבוד אב ואם, אפילו נטלו כיס של זהובים שלו והשליכו בפניו לים, לא יכלימם ולא יצער בפניהם ולא יכעוס כנגדם, אלא יקבל גזירת הכתוב וישתוק". (שולחן ערוך יורה דעה סימן רמ, ח).

 

אנו מכירים את הסיפור על דמא בן נתינה, שלא הסכים להעיר את אביו, אף על פי שבכך נגרם לו הפסד ממוני גדול. מכל זה עולה, שצריך להתאמץ מאוד

בדאגה לטובת ההורים, ובעיקר כאשר הם זקוקים לעזרה של הילדים, גם כאשר ההורים אינם מעריכים ומקבלים יפה את ילדיהם. לכן, השתדלי לעזור לה כמידת יכולתך, וכאשר היא מעירה לך, קבלי זאת באהבה ושתקי כפי שאת נוהגת.

 

גם ילדייך ילמדו רבות מהתנהגות זו, ויבינו שכיבוד הורים אינו מותנה בהרגשה נעימה. יש לקוות שעם הזמן, המצב ישתנה (אך עלול גם להחמיר עם הגיל), ואולי גם אמך תבין את מה שההלכה קובעת כי "אסור לאדם להכביד עולו על בניו ולדקדק בכבודו עמהם..." (שולחן ערוך שם, יט).

 

מכל מקום אנו מובטחים בקיום מצווה זו בשכר גדול של אריכות ימים, כדברי התורה: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ... " (שמות פרק כ, יא)

 

כל טוב ובהצלחה (משיב: הרב שמואל שפירא, רבה של כוכב יאיר).

 

• לבירורים ושאלות אפשר לפנות למענה הטלפוני של צהר בענייני בהלכה. ימים א'-ה', בין השעות 19:00-23:00, בטלפון 1-800-200-377.