נקי מפחמימות

אחרי האכילה האינסופית בטיול לחו"ל רפי אהרונוביץ' החליט לעשות דיאטה ולהיגמל מפחמימות, זה עבד כל עוד הוא לא עמד ליד בורקס. אם גם אתם בדיאטה הנה 3 מתכונים שיכולים לעזור

שמי רפי אהרונוביץ' וחודש הייתי נקי. נקי מבורקס שחום ופריך, שיחד עם המלית המלוחה יוצר קונצרט ולהט יצרים כזה שרק כף יוגורט בלקני אמיתי, עתיר שומן, יכולה לכבות; נקי מלחם, זה עם הקליפה העבה, הנגרסת בין שיניך ברעש פצפוץ נעים ומכין את החיך לפרוסה הבאה, למריחת החמאה ושלוק הקפה (לא עם החלב הדל, עם הנורמלי); נקי ממאפי הבוקר. ביחוד מאותו אחד ארור עם ניחוח הקינמון שיכול להעיר מתים; נקי מהשטוחים, אותם בייגלה מעוכים שרק מי שניסה לנגב איתם לבנה הבין שגם הם מצטרפים לרשימת הפשעים נגד האנושות שאנשים יצרו במו ידיהם יחד עם שקדי המרק, הגלידה הסיציליאנית, חלת הבצל ופצצת האטום; אפילו נקי מהלחם הקל בטעם לחם הנפוץ במחוזותינו. בקיצור - נקי!

 

עוד בערוץ האוכל:

• הכל קלוי: סלט פלפלים חריף
אתנחתא לבטן: סלט ברוקומיני
על רגל אחת: 4 מתכונים עם פטריות

 

הכל החל כשחזרנו מהטיול הארוך בחו"ל. אני, כאמור, חזרתי לא רק עם מזוודה נוספת של הגברת "בטח שלא נקנה כלום בחו"ל. הכי טוב בארץ" וכו', אלא גם עם סנטר נוסף. כאילו כל לחמניות הסקונס שהיו בשייט התחברו עם פרוסות שטרודל הדובדבנים מאוסטריה ויחד עם הפסטות של איטליה יצרו קואליציה והתנחלו בקצה פרצופי. אם זה לא מספיק, אז כשחזרנו חטפנו את כל החגים בשרשרת.

 

זה הביא אותנו להחלטה הרת גורל: הגברת ואני עוברים לדיאטה האופנתית בה בימים הראשונים אתה נגמל מפחמימות. כלומר, מספר ימים קצוב של קוטג' 1% (יסלחו לי מובילי המהפכה...), יוגורט 1%, בשר רזה, טונה, ביצים, בצל - כל זה חופשי. המילה חופשי קנתה אותי מיד. הפחמימה היומית הבאה לקיבתך היא כף הסובין היומית (לא תאמינו כמה אפשר להתגעגע לכף הסובין ולחכות לה כל היום).

 

 

אני החזקתי מעמד מספר ימים בגבורה. מתגבר את עצמי בבשרים מעושנים רזים, מתגנב כנרקומן בלילות וחוטף כף ברנפלקס. ביום שישי בארבע לפנו בוקר פינקתי את עצמי בחשכת הליל בשני שלוקים של שקדי מרק, ישר מהמכל. נרדמתי כמו תינוק, אבל הקצתי אחרי שעה בבעתה של נקיפות מצפון.

 

האמת היא שבייחוד בשלב השני, בו הותר לנו להוסיף ירקות לא פחמימתיים, אלתרנו ואכלנו לא רע. אפילו הסנטר הנוסף הלך ונעלם, אלא מה, איתו נעלמה גם חדוות החיים. חודש הסתובבתי כמו זומבי. גזרתי כשל דוגמן (אולי אני מגזים... המחסור בפחמימות, כך אמרה הקטנה, גורם לי להזיות), אבל מצב הרוח של תשעה באב. ההליכות הקבועות שלי עד יפו ובחזרה הפכו לסיוט. בהתחלה זה עוד עזר כשהגברת עשתה לי דמיון מודרך. כל פעם שעברנו ליד משהו טעים היא אמרה לי "איכס, בצק!", "איכס, בורקס!". זה עדיין כאב כשעברנו ליד אנשים חייכניים עם כרס, בולסים מאפים.

 

בהמשך, כשנצמדתי לחלונות ראווה של קונדיטוריות, מלקק את החלון, וכשגורשתי בבושת פנים מאחת, אחרי שעמדתי שם מרייר בשקט ובוהה בתצוגה, התחלתי להשתמש באטב כדי לסגור את האף בעוברי בין מוקדי הסכנה. לא היה קל. גם בילוי של כמה ימים במלון בים המלח, התגלה כמשימה לא פשוטה. למזלי האוכל לא היה הצד החזק שלהם, לכן הרכבתי לעצמי בכל ערב מספר צלחות של מרק צח בתוכו פיזרתי פול ירוק ממזנון הירוקים, דווקא יצא לי טעים. בעיקר אחרי שגיליתי שמספר כוסות בירה על קיבה ריקה בשמש של חופי ים המלח עוזרים לך לשכוח.

 

עד שאתמול, במסע הרגלי הקבוע של שבת בבוקר, נפל דבר. עוצרים ב-AM-PM של שדרות ירושלים, בולסים קוטג'. ממשיכים ללא מורא ופחד, בראש מורם, עוקפים בהצלחה בורקס מימין, חוצים את הרחוב לגדה המוצלת ושם זה קרה. מול פרצופי הצנום מגש שלם של בורקסים שזופים למופת וריחניים יצא מהתנור והיה בדרכו לויטרינה. נעמדתי. עד כאן. יש גבול לכח הסבל האנושי. לא זז. רעב כמו אחד שלא בלע קוטג' שלם דקה קודם. מה קרה, שאלה הגברת. לא עניתי. רק הבטתי בבורקס, מהופנט. נשכח הסנטר הכפול, נשכחו גם כל השעות בהן המדריך טרטר אותי בין המשקולות לתרגילי הבטן. נשכח גם הקוטג'.

 

"אני לא זז מפה לפני שאני אוכל", אמרתי לגברת בקול סדוק של אחד שחייו תלויים על בלימה. פניתי לעלמה שמוכרת: "אחד בורקס הכי שרוף במגש, שניים קטנים מהמגש השני, גם הם הכי שרופים", היא לא הספיקה לשאול אם לארוז או שאני אוכל במקום וכבר עמדתי, מנגב את שאריות הפירורים מסנטרי. רגיעה חמימה פשטה בגופי, סם הפחמימות עשה את שלו. חיוך מאוזן לאוזן, עיניים עמומות בוהות באופק ופירורים על גופייתי. בצעדי דילוג קלילים עשיתי את כל הדרך לתל אביב על חוף הים.

 

 

"את יודעת", אמרתי לגברת, "הדיאטה הזאת במקום לגמול אותי מפחמימות, גמלה אותי מקוטג'. אני רק מדמיין את האריזה ומיד תוקפת אותי בחילה קלה. אל דאגה, מחר אני חוזר אליו שוב, אל זה שאת שמו קצת קשה לי כרגע לבטא".

 

שני מתכונים למי שחייב לעבור את הדיאטה הזאת:

 

חביטונה דיאטתית

כל מה שתמצאו לאוכל ואינו מכיל פחמימות בין מרכיביו, מותר לכם לאכול. אם אתם לא מאמינים לי, תשאלו את הגברת. אחד הדברים שמומלצים היא הטונה במים (שמישהו יעשה כבר משהו עם חוסר הטעם הנוראי של טונה במים. גם אחרי ששוטפים ומסננים אותה, אי אפשר להוציא ממנה את חוסר הטעם).

 

המרכיבים (לזוג מורעב):

שפע של בצל ירוק ופטרוזיליה קצוצים דק

1 קופסת טונה במים, מסוננת היטב

5 ביצים, חלבון בלבד

מלח ופלפל

1/4 כפית חרדל

 

אופן ההכנה:

1. במחבת, רצוי קרמית, עם מקסימום שפריץ אחד של שמן זית, מניחים את הטונה עם מלח ופלפל. הטיגון הראשוני יחזיר לה מעט טעם.
2. מערבבים את שאר החומרים בקערה ושופכים מעל. מנמיכים את האש ומכסים, מתייחסים לזה כמו כל חביתה אחרת.

 

פילה עוף עם זוקיני, בצל וסויה

את זה כבר מותר בשלב השני

 

המרכיבים (לזוג מורעב): 

1/2 ק"ג פילה עוף

מלח ופלפל

מעט תבלין קייג'ין לא חריף

4 בצלים חתוכים לטבעות דקות מאוד

3 זוקיני חתוכים לקוביות

1 כפית שמן זית

2 כפות רוטב סויה

 

אופן ההכנה: 

1. בווק או מחבת מניחים את טבעות הבצל עם מעט מלח ונותנים להם להזהיב לאט לאט. מוציאים ומניחים בצד.
2. מכניסים את קוביות הזוקיני וגם אותן מזהיבים ללא שמן מספר דקות. מוציאים ומצרפים אותם לטבעות.
3. מתבלים את פילה העוף במלח, פלפל וקייג'ין. יוצקים את מעט השמן ומטגנים כ-2 דקות על כל צד.
4. מחזירים את כל הכבודה פנימה, יוצקים את הסויה ומטגנים כ-2 דקות.

 

חברים, אם שני מאכלים אלו נראים לכם פשוטים ומיותרים, סימן שאתם לא בדיאטה. אם הייתם בדיאטה, זה היה נראה לכם כמו ארוחה צרפתית מדוגמת, אחרי יום של קוטג'. מה שכן, בדיאטה הזאת, אחרי השלב השני מגיע השלב השלישי שבו אתה אמור לראות את האור. אני לא זכיתי לראות אותו, אבל בשלב הזה מותר לך פעם בשבוע לאכול מה שאתה רוצה.

 

בייבי ריבס ושוקי עוף

גם מתכון זה לבייבי ריבס ושוקי עוף הוא לא מהמסובכים אבל תמיד נותן תוצאה טובה. חוץ מזה, אחרי שבוע של דיאטה למי יש כוח לבשל.

 

המרכיבים (ל-2 סועדים):

1 ק"ג בייבי ריבס פרוסים ומקולפים

6 שוקי עוף מקוצרי עצם

 

לרוטב:

1/3 כוס רוטב סויה

1/2 כוס ריבת תפוזים

2 כפות סוכר חום

1 כף רוטב צ'ילי חריף

1 כף חומץ בלסמי

 

אופן ההכנה:

1. מערבבים את כל החומרים, משרים את הבייבי ריבס ושוקי העוף למספר שעות או ללילה במקרר.
2. מסדרים בתבנית בצורה כזאת שלא יכסו אחד את השני, עוטפים בנייר כסף, מכניסים לתנור שחומם ל-180 מעלות לכ-50 דקות. מורידים את נייר הכסף וממשיכים לצלות עוד 25 דקות, עד לקבלת פריכות וצבע מדהים.
3. כמובן שמגישים על אורז לבן עם שפע של בצל ירוק קצוץ דק. 

 

• לאתר של רפי אהרונוביץ'