כסף דמיוני: הבנקים הם פשוט גנבים

אם כולנו ניגש מחר בבוקר אל הבנק ונבקש את כספנו, כנראה שנאלץ לחזור הביתה מאוכזבים. תסריט המשיכה ההמונית הוא הסיכון הגדול ביותר של הבנקים. תשאלו את הכלכלן האמריקני מורי רוטברד שטוען כי מדובר במערכת ההונאה הגדולה בעולם

מאז פרוץ משבר הסב-פריים, שבו נתגלה הג'ונגל המטורף בו פועלים הבנקים וגופי ההשקעות בעולם, נשמעת לא מעט הטענה ששוק ההון ושוק הבנקאות חולה. המשבר שהחל ב-2007 פרץ עקב ריבוי משכנתאות שהונפקו ללווים לא מתאימים. כאלה שיתקשו להחזיר את ההלוואה שלקחו. המשכנתאות האלה היו מגובות בכל מני כלים פיננסיים מורכבים ומשונים ששייכים לשוק הנגזרות והאיגוח (אדבר על זה מתישהו).

 

אושי שהם-קראוס - כתבות נוספות:

• הפתרון למיתון: הכסף יהיה כמו ביצה מקולקלת
• למה הפסקנו לשים כסף מתחת לבלטות?
• מזומן על זמן שאול: הכסף על פי סילביו גזל

 

ההרגשה שהרגישו רבים בתקופת המשבר - ומרגישים גם היום - היתה ששוק בנקאות ההשקעות השתלט על השוק האמיתי, שיש כאן מעין גידול פרוע שנוגס בפעילות הריאלית ומתנפח לטובת עצמו, בתוך סחרור פיננסי גדול לטובת הבנקים ובעלי התפקידים בהם.

 

אבל אדם אחד הלך עם העניין הזה עוד יותר למטה, לכיוון הבסיס. האיש הזה, הכלכלן האמריקני יהודי המנוח, מורי רוטברד, ייצג עמדה קיצונית, מעניינת ואולי מוזרה. הוא היה אנרכיסט של שוק חופשי. סופר-קפיטליסט שמתנגד למדינה. רוטברד מאמין שיש רק מערכת אחת שצריכה לפעול, והיא מערכת השוק החופשי הקפיטליסטית. מבוססת על עקרונות לוקיאניים ומסורת של זכויות אדם, הגישה הזו חושבת שרק השוק יוביל לאושר. השוק הוא מערכת החופש האולטימטיבית.

 

כסף יש מאין

ואיך זה קשור לבנקים? ובכן, בחוברת צנועה שיצאה לאור בשנות השישים, ושמה "What has the Government Done to our Money?" (מה הממשלה עשתה לכסף שלנו?), רוטברד טוען טענה מפתיעה. הוא טוען שכל מערכת הבנקאות כולה מבוססת בעצם על הונאה פשוטה.

 

אסביר. בנקים יוצרים כסף יש מאין. כל תלמיד כלכלה לומד את הדבר הזה בחלק מלימודי המאקרו שלו. השאלה היא "מה זה בנק?". הסיפור ההיסטורי או המיתולוגי מספר על צורפים שאצלם אנשים הפקידו זהב. הם עשו את זה כי לא רצו לסחוב מטילי זהב ולא רצו שיגנבו להם.

 

הצורפים, שהיו בעצם הווריאציה הראשונה של בנק, שימשו, כך כותב רוטברד, כמחסן של זהב. הם נתנו לכל מפקיד פיסת נייר שעליה כתוב כמה מטילי זהב וכמה מטבעות עומדים לזכותו ושמורים לו במחסן שלהם. אחר כך התחילו האנשים להחליף את הניירות האלה בניהם, במקום להוציא זהב ולשלם באמצעותו, וזו ראשית השטרות.

 

עד כאן הכל בסדר, אבל זה עדיין לא בנק מודרני. מתי בנק הופך לבנק כמו שאנחנו מכירים אותו? ובכן, כאן יש טריק. הבנק הופך לבנק כשהוא מתחיל לייצר כסף - כך ייכתב בספרי כלכלה, ורוטברד יגיד שהוא הופך לבנק ברגע שהוא מתחיל לגנוב. וכן, הוא משתמש בפועל הזה.

 

תן מטיל זהב - קבל נייר

אסביר. נניח שבבנק מופקדים מאה מטילי זהב ששייכים למאה אנשים. לכל אדם מטיל. ובשוק מסתובבים, אם כך, מאה שטרות, שטרות שעליהם כתוב "אני הצורף חייב לך, מציג השטר מטיל זהב אחד". עד כאן הכל בסדר, אבל עוד אין בנק. עכשיו, מגיע איש חדש לעיירה. הוא רוצה לקנות חווה. אבל אין לו מספיק כסף. הוא ניגש לצורף ומבקש 10 מטילי זהב בהלוואה.

 

הצורף אומר לו משהו כזה: "בשביל מה לך להסתובב עם מטילי זהב. גם ככה כולם מקבלים את הקבלות שלי (השטרות). אתן לך בהלוואה עשר שטרות של מטיל אחד". מה? שואל המפקיד? תיתן לי קבלות שאומרות שהפקדתי אצלך עשרה מטילי זהב, למרות שלא הפקדתי כלום? כן, עונה הצורף שהפך לבנקאי מודרני.

 

ומה קרה כאן? פתאום יש בשוק מאה ועשר קבלות של הצורף (שטרות) שעליהם כתב הצורף "לבעל השטר מגיע ממני מטיל זהב אחד". ומה הבעיה? הבעיה היא שלצורף יש במחסן רק מאה מטילי זהב. כלומר, עשרת השטרות שניתנו לאיש החדש הם שטרות... איך נקרא לשטרות האלה? מפוברקים? מזויפים? מייצרי צמיחה? מייצרי שוק בנקאי מודרני? יוצרי כלכלת אשראי מודרנית? אולי כל התשובות האלה נכונות.

 

בכל מקרה, כך פועלים כל הבנקים בעולם והתיאור הזה מאוד מתון ומאוד פשטני. את הטריק הזה לומד, כאמור, כל סטודנט. והכל בסדר. אבל כאן קם מורי רוטברד וצועק בפשטות. גנבים! הצורפים האלה, הבנקאים האלה וכל הבנקאות מבוססת על הונאה וגניבה. בניגוד לכולנו, בני אדם שיוצרים כסף על ידי ייצור מוצרים, מתן שירותים ועוד, הבנק יוצר כסף מהאוויר.

 

הבנק מהמר על כספים של אחרים

אמרנו כבר שמורי רוטברד הוא אחד מנושאי הדגל של שוק חופשי אנרכי. אבל שוק כזה לא חף מתקנות. גם לשוק חופשי יש מגבלות. למשל, יש רשות שתפקח על הבנקים. ורשות כזאת לא תאפשר לבנקים של ימינו לפעול בתוכה. פשוט מפני שהם פוגעים בזכויות הקניין של המפקידים שלהם. במילים אחרות: הבנקים גנבים.

 

ומה הוא מציע? הוא מציע לחזור לבנקים של פעם, לבנקים שלא רשאים לתת הלוואה בכסף שאינו שלהם. מתנגדים לעמדה כזאת יכולים להגיד לרטוברד משהו כזה: "הרי כל עסק לוקח על עצמו סיכון". וככה גם הבנק. הסיכון של הבנק הוא רק בכך שכל המפקידים יבקשו בבת אחת את הזהב שלהם בבת אחת.

 

אם כל בעלי השטרות בדוגמה שלנו, 110 איש, יבקשו מהבנק כסף, לבנק יהיה לתת רק מאה מטילים, והנה, עשרה אנשים נעשקו. אבל, אומרים בנקאים,זה בדרך כלל לא קורה. ובכל זאת, עונה רוטברד, כל עסק מסכן את הכסף של עצמו ואילו הבנק פשוט מהמר על כספים של מפקידים תמימים.

 

אז מה? ישאלו מתנגדים לתפיסתו של רוטברד, תם עידן האשראי? הרי, הם יגידו, הבנק הנותן הלוואות הוא המאפשר צמיחה. אין בעיה, יענה רוטברד. אם הבנקאי רוצה לתת אשראי, ייתן זהב ששייך לו ויוזמנו המפקידים להלוות מזהבם. אבל כל זה ברשות ובהסכמה, ובודאי לא על ידי הדפסה של ניירות מהאוויר.

 

לסיכום

המערכת בימינו מורכבת לאין שיעור מהמערכת של תחילת העת החדשה - מערכת הצורפים שהצגתי פה. רוטברד שרוצה שנחזור כולנו לעבוד בזהב, ייחשב כבלתי מציאותי. המדינה בימינו, גם היא מדפיסה כסף "יש מאין", וגם הדבר הזה מביא הרבה צרות. אז מה? מורי רוטברד הוא הילד מ"בגדי המלך החדשים"? היחידי שרואה שהמלך הוא עירום וצועק על זה? או אולי הוא הוזה לא מציאותי? שאלה למחשבה.

 

מאמרים להורדה בחינם

באתר החדש שלי תוכלו למצוא את כל 80 הטורים שפרסמתי ב-ynet. שם גם תוכלו לראות מאמרים אחרים, קורסים שלי ותוכלו להרשם לרשימת דיוור שתשלח לכם את המאמר השבועי. תכנסו, תורידו, תשתמשו, תלמדו ותנו לאחרים ללמוד להנאתם. זה בחינם. 

 

ד"ר אושי שהם קראוס, פילוסוף של הכלכלה, מלמד קורסים בנושאי כלכלה וצדק חברתי במכללת ספיר ובבית הספר לכלכלה במכללה למנהל. ניתן לפנות אליו במייל ushik42@gmail.com.