כולנו מכירים את המצב הזה בו אנו מעבירים את החברים שלנו למצב Mute (השתק), מעבירים את הראש שלנו למצב של "תנודת הקשבה אוטומטית" ונכנסים לעולם חברתי מקביל באמצעות ה"סוציומאטרפון" שלנו. גם הצלם סימור טאמפל מכיר את המצב הזה, והוא מציג את הצד האסתטי שלו בסדרת תמונות שזכתה לשם "Social Lights" ("אורות חברתיים").
עוד במוזיאון ליין:
התמונות מציגות את המוצלמים באפלה, כאשר רק נימה של אור ממקוד מאירה את פניהם. "הפרוייקט נוצר לאחר ששמתי לב שיש לי ארבע-חמש תמונות באותו הסגנון", אומר טאמפל ל-ynet, "רק אז הבנתי שבעצם יש כאן תופעה חדשה: אייפונים וסמארטפונים מאפשרים לנו לעבור בשניות מעולם חברתי-אמיתי, לעולם חברתי וירטואלי ופרטי. ברגע שמישהו מפסיק את פעולותיו כדי להתעדכן בחייהם של חבריו ברשתות החבריות או לעדכן סטטוס, אותו מישהו שוכח לחלוטין מקיומו בעולם האמיתי. תאורת המכשיר הסלולרי המגיעה מלמטה, והמתמקדת את פני המצולם, יוצרת ומדגישה את הבידוד, אך יוצרת את הרגעים היפים בסדרת "אורות חברתיים".
הסדרה מזכירה קצת ציורי כנסייה, בהם האור האלוהי מוקרן ברכות על פניהם של המאמינים. בהתחשב בעובדה שרשתות חברתיות ומכשירים ניידים חכמים הולכים איתנו לכל מקום ועונים על רבות ממשאלותינו, ניתן לפרשת את התמונות גם כקריצה ביקורתית נגד האלים החדשים שיצרנו ובתי האלוהים בהם הם משוכנים.
בכל הקשור לפלטת הצבעים, האנשים נחלקים לאוהבי הצבעים הקרים ואוהבים הצבעים החמים. צלם רומני בשם קאראס לונוט (Caras Lonut) בהחלט שייך לקבוצה השנייה. רבות מתמונותיו שונו באמצעות תוכנות עריכה כדי ליצור עולם כחול ופנטסי, וחלק הן תמונות של שמי הלילה בחשיפה ארוכה. כנסו לצפות בעבודות נוספות, מלאות גם בצבעים יותר עליזים.
לאתר >>
קן מרפי יצר את "ההיסטוריה של השמיים", פסיפס וידאו של שמי סן-פרנסיסקו המשתנים. מרפי צילם את השמיים במשך 365 ימים בדיוק, וכל קוביה בפסיפס מציגה 24 שעות שמיים שצולמו במרווחי זמן של עשר שניות. הקוביות מסודרות בצורה כרונולוגית, כך שניתן לראות עד מתי האור שולט בשמיים. את הסרטון מומלץ לראות במסך מלא.
לאתר של קן מרפי, שם תמצאו קטעי וידאו מעניינים נוספים >>