הגורילה והקופיף

None

ביום רביעי האחרון, הוזמנתי לארוע התרמה יוקרתי שחיכתי לו הרבה זמן, בשעות הצהריים המוקדמות חתכתי מהמשרד, הלכתי ל Boomingdales, קניתי את השמלה הכי שחורה קטנה והתרמתית שהייתה שם וגם נשאר לי עודף של 100$ (נתון חשוב כפי שיתברר בהמשך).

 

הגעתי לדירה (באזור PLAZA HOTEL), שמתי מוזיקה בווליום, קיבלתי אסמס מבחור חמוד שהכרתי, קבענו להפגש מאוחר יותר באותו הערב לדרינק, התחלתי להתארגן לאירוע והייתי די מרוצה מעצמי..התחלה מעולה של ערב לא?

 

בשעה 6.30, באיחור קליל יצאתי לתפוס מונית...

בחלוף הזמן, לאחר שמספר מונית צהובות לא עצרו לנוכח ניפופי הידיים ההיסטריים שלי, ובזמן שחשבתי לקחת כבר את אחת הכרכרות, עצרה לידי לימוזינה שחורה והנהג, בחור גדול מימדים עם כובע ביסבול שאל אם אם אני צריכה הסעה ומה רע באמת לשדרג את ההופעה ולהגיע בלימזינה שחורה לארוע שכזה? סגרתי איתו על מחיר כולל טיפ ($15) וקפצתי למונית.

 

בזמן הנסיעה ובין האסמסים לטלפונים למחשבה על המפגש העתידי עם אותו בחור, שלפתי את הארנק ונתתי לנהג את השטר של ה $100 (נתון חשוב אמרנו..).

 

בתוך שניות התרחש האירוע הבא: הנהג – כאמור בחור גדול מימדים (שלצורך הפישוט נקרא לו "גורילה") - לקח את השטר של ה 100$, אחרי שניה וחצי מרגע העברת השטר התחיל לצרוח עלי שאני מנסה לרמות אותו שנתתי לו שטר של דולר 1$, ודרש שאתן לו 15$...

 

אני, שלא הבנתי מה קורה נתתי לו עוד 15$, הייתי מופתעת לגמרי, למזלי בדקות האחרונות באנסטינקטים של עורכת דין, הוצאתי את הבלקבארי והפעלתי את הוידאו, ביקשתי מהגורילה (שלא הפסיק לדבר לעצמו על איך שניסיתי לעבוד עליו עם השטר של הדולר), קבלה על הנסיעה והצעתי לו לפנק את עצמו ב 100$ שגנב ממני (הצעה שכמובן התקבלה במחאות קולניות ובעירוב שם ה' לשווא), כשיצאתי מהרכב הגורילה עזב את המקום בנסיעה מטורפת.. למזלי הצלחתי להסריט במטושטש את לוחית הרישוי.

 

כמובן שכל הערב נהרס לי, בהתחלה הייתי עדיין בהלם שנהפך לדיכאון שנבנה לכעס מטורף ולתכנון קדחני וחולני בתוכנית הנקם באותה הגורילה – התוכנית המקורית כללה אלת בייסבול וחלונות מנופצים...

 

שהגעתי לדירה התחלתי לעבוד על פיענוח הקלטת הוידאו המפלילה מזירת העבירה, הגעתי לכמה צירופים של לוחיות הזיהוי ושלחתי מכתב מפחיד ביותר לחברת שירותי הלימוזינה שהייתה רשומה על הקבלה שניתנה לי.

 

בבוקר למחרת קבלתי תשובה מאותה החברה, שאומרת בגדול שאחד מצירופי לוחיות הזיהוי ששלחתי להם מעלה להם פרטים של נהג לשעבר שעבד אצלהם עד לפני כחודש ימים, לאחר חילופי דברים (וקצת איומים מצידי), החברה שלחה לי העתק של כל פרטי הזיהוי של הגורילה הכוללים בין השאר העתק מרישיון הנהיגה ורישיון הרכב, וגם את הדובדבן שבקצפת – את מספר הטלפון הנייד של הגורילה.

 

לאחר קבלת כל הפרטים אני מתקשרת למייקל ויין, שהוא האמריקאי הכי קרוב לערס שאני מכירה בעיר, מייקל הייה גר בעבר בתל אביב והיה ידוע שם כאמריקאי עם פה הג'ורה הכי גדול בשכונה וכמי שרוב האנשים איתם הוא בא במגע מנתקים איתו מגע די מהר מהפחד..

 

בקיצור מייקל הייה האדם המושלם להעביר את התוכנית ללכידת הגורילה הסוררת לשלב הבא, במיוחד לאור העובדה שמייקל עובד בחברה שנלחמת בהלבנת הון ובכספי טרור ושרגילה לצאת למרדפים מסוגים אלו.

 

אז מייקל מתקשר אתמול (יום שישי), לגורילה מציג את עצמו ואף מציע לגורילה לעשות גוגל על השם שלו בשביל להכיר אותו יותר טוב, במסגרת אותה שיחה מייקל מסביר לגורילה בעדינות ובשפה פיוטית ויפה מה יקרה לאותה גורילה אם עד יום המחרת בשעה 12 לא תגיע מעטפה עם 115$ לשומר בבניין שלו.

 

באורח פלא, הגורילה עונה בקול הכי מתוק ונחמד למייקל שאין לה מושג על מה הוא מדבר ומעולם לא היה לו תקרית שכזו ובכלל הוא לא גורילה אלא קופיף קטן וחמוד שבא להגשים פה את החלום האמריקאי אה ונכון הוא באמת היה עובד פעם בחברת הלימוזינה הזו ואולי הוא השתמש פעם אחת בטעות בקבלה של החברה הזו..אופס..

 

מייקל, שהתחיל לו להמאס מהשיחה הבהיר לגורילה שלמרות שבאמת הוא נשמע כקופיף חמוד אם המעטפה לא מחכה לו כמפורט לעיל, משרד הבריאות יבואו לעשות לו הסגר..

 

בקיצור - שעתיים אח"כ אני מקבלת אסמס ממייקל – המעטפה עם 120$ מחכה לי אצלו, הגורילה השאירה לי גם טיפ...

סיפור אמיתי תשאלו את מייקל!

 

גילי גיבלי