מילים ולחן: עדן אטד
כשצעקתם יחדיו את שמי
תחת הבמה
זה הספיק לרגע שנגמר
הבמה כבר נמוכה מדי
היא קטנה עליי
נתינים שלי
בנו לי מגדלים
ואהיה אני
וזה מספיק
עכשיו אני מוריד את מבט
תחת המגדל
אתם נראים קטנים כמו נמלים
אז הרגתם לי ציפורים
עם נוצותיהן
ועם שעווה
בניתם לי כנף
צעקתם:“איך הוא עף“
עפתי אז
והשמש זרחה מולי
צעקה את שמי
תן לי לגעת
תן
אך אולי
עפתי קצת רחוק מדי
השמש סינוורה ודי
הגאווה שוטפת את ורידיי
והשתן נוטף ממחשבותיי
אלוהים מדבר איתי
הוא מסניף אותי
האור הזה מיגנט אותי אליו
לא סיפרו לי שזה יקרה
ועל הדם הזה
מי צועק את שמי?
מי כעת יזכיר לי
מה אמר אבי
על לעוף רחוק מדי?
ועכשיו הם כולם
מביטים במה שעל הרצפה
ואת שמי שכח העולם
מי את זה צפה?
האל צועק: "ידעת,
עניתי כששאלת,
אמרתי: "אולי
עפת קצת רחוק מדי?
השמש לידי מונחת
קרניה מספיקות מתחת"
אבל רציתי רק לקצור את יבוליי
ייבוליי
עפתי קצת רחוק מדי
השמש סינוורה ודי
הגאווה לקחה לי את חיי
והשתן נוטף ממחשבותיי.
להקת "גריי" תופיע במוצ"ש הקרובה, 17 בדצמבר בשעה 20:00 בלבונטין 7