(לרועי קוצר, חבר לדרך)
תְּהֵא כְּנִיעָתְךָ חַרְטוֹם
בְּיָם הָעֶשְׁתּוֹנוֹת הַמְצַחֲקִים
וְלֹא יִהְיֶה לְךָ דָּבָר
וְדָבָר לֹא יֵעָשֶׂה דְּבָרְךָ.
וְהָעוֹלָם, מִי יִתֵּן,
יַעֲנֶה לְךָ כְּתַנִּים לִתְפִלַּת מוּאַזִּין.
וְאַתָּה תַּנִּיחַ,
שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּךָ הַצַּעַר כִּרְצוֹנוֹ
וְתָשִׁיב לָעוֹלָם אֶת חֻמּוֹ כַּאֲבָנִים בַּלַּיְלָה
בְּאַנְחַת רְוָחָה
זְרַע אֶת כָּל שֶׁאַתָּה־
קוֹצֵר.
נָבוֹךְ כִּתְהוֹמוֹת יָם,
מְצָא עַצְמְךָ כְּלֶחֶם שָׁלוּחַ.
מָחָר לֹא קָטָן שִׁלַּמְנוּ
עַל הַיַּצִּיבוּת הַנְּטוּעָה
עָמֹק בַּאֲפֵלַת שָׁרָשֵׁינוּ
הַתּוֹהִים.
הַגִּבּוֹרִים הַטְּרָגִיִּים
שֶׁל עֶקְרוֹנוֹתֵינוּ
(בֶּאֱמֶת יָפִים הָיוּ לְהַשְׂכִּיל)
יָדֵינוּ פְּרוּשׂוֹת כִּצְלָב
לַמִּשְׁאָלוֹת הַנּוֹפְלוֹת כְּמִתְפַּלְלוֹת
עַל פָּנֵינוּ
(אֵינֶנּוּ מַצְלִיחִים לְחַבֵּק).
רָאוּי שֶׁיִּהְיוּ הַדְּבָרִים נִשְׁמָטִים מִן הַלֵּב
וּבָאִים
כְּשָׂדוֹת מֵרַכֶּבֶת נוֹסַעַת
מִתְמַסְּרִים לְמֶרְחָב הָרוֹאֶה
הֹוֶה נֶעֱזָב
יִהְיוּ אָז מִלִּים נוֹשְׁרוֹת
בְּשֵׁלוֹת כְּדִמְעַת הֶחָזֶה הַמֵּנִיק
עַד יַלְבִּינוּ עַצְמוֹת הָעִנְיָנִים כֻּלָּם
אָז יִשָּׁבְעוּ בַּרְוָזִים בִּגְרוֹנָם
וַחֲסִידוֹת בְּכַנְפֵיהֶן הַגְּדוֹלוֹת
בְּמֻטַּת נְדוּדֵיהֶן
וְגַם נְשָׁרִים יִשָּׁבְעוּ, בְּמַעְגְּלֵיהֶם הַשּׁוֹתְקִים
וְעוֹרְבִים בְּעָרְמָתָם
בְּאוֹצָרָם הַמְנַצְנֵץ:
לַמָּקוֹם בּוֹ נוֹלַדְנוּ נָשׁוּב כַּנִּרְאֶה רְכוּבִים צוֹהֲלִים
עַל גַּב סוּסִים שֶׁל עֵץ.
נמרוד בר-עם הוא פילוסוף, מתרגם ומשורר יליד רמת-גן, 1970. מלמד פילוסופיה של התקשורת וחשיבה ביקורתית בחוג לתקשורת יצירה וביקורת במכללה האקדמית ספיר. השירים לקוחים מספרו "נֵבֶל הַשֻּׁמָּר" שייצא לאור השנה בהוצאת קשב.