הישראלים של מיאמי – הסדרה

ישראלי אחד מגיע למיאמי, מתחיל מכלום, מוכר טי שירטס בשוק, דירה שכורה עם שותפים, מתחכך בישראלים אחרים, מצלם חתונות ופתאום הוא מסודר. פתאום בא לו רעיון לסידרת טלוויזיה על ישראלי שמגיע למיאמי, מתחיל מכלום, מוכר בשוק, מתחכך בישראלים האחרים. בקרוב בטלוויזיה הישראלית

 

בחודש נובמבר האחרון הגיעה למיאמי קבוצת שחקנים מה-A List של ישראל, כמו מנשה נוי, יהודה לוי ולירון לבו, כדי לצלם את הפרק הראשון בסדרת הדרמה "המהגרים" העוסקת בישראלים באמריקה ומיועדת לשידור בטלוויזיה הישראלית. את הסידרה מפיקה חברת הפקות אמריקאית-ישראלית, N.S. FILMS, שבבעלות דיויד סיבוני וירון נתיב. אז איך הצליח בחור אנונימי, צלם אירועים במקצועו, להביא למיאמי שחקנים ישראלים מצליחים כדי לצלם כאן סידרה על החיים שלנו, ומאיפה לעזאזל הכסף?! עם השאלות האלה הלכתי לפגוש את ירון נתיב, יוצר הסדרה "מהגרים". בסטארבקס המקומי אני פוגשת בחור מלא אנרגיות, כריזמטי ונוח, מצוייד בהתלהבות ויראלית שקשה שלא להדבק בה.

 

"מגיל 12 אני כותב תסריטים", פותח ירון ומספר. "לא אהבתי ללמוד בבית ספר ורציתי לעבור לתל אביב ללמוד משחק. אמא שלי, שהייתה מנהלת בית ספר, אמרה לי 'תלמד משחק כשתהיה גדול', אבל אני ידעתי שזה כבר לא יקרה. בגיל מאוחר זה כבר לא קורה, במיוחד לא לאנשים ממגדל העמק, עיר קטנה בפריפריה שעסוקים בה בלהתקיים, מוצאים מישהי, מתחתנים איתה ומתחילים את החיים. ההורים שלי שכנעו אותי, אפילו שיחדו אותי בכסף, רק כדי שאמשיך ללמוד. אבל השיגעון לא עבר לי. מייד כשהשתחררתי מהצבא התחתנתי עם החברה שלי מגיל 17. רציתי לעסוקבבימוי וצילום, אבל מצלמות וציוד עריכה זה תחביב יקר, אז פתחתי עסק של צילום חתונות וארועים. זה היה בשנת 1994, השנה שבה החל טרנד הווידאו קליפים לחתונות, שהחליף את סגנון הצילום הישן והדפוק של פעם. עזבתי את הכיוון שרציתי באמת של משחק ובימוי. הייתי חייב להביא פרנסה הביתה. בתחום שלי עשיתי דברים יפים, הביאו אותי לאירועים בבלגיה, בצרפת ובאנגליה".

 

 

ומשם בא הרעיון לעזוב?

"חו"ל תמיד משכה אותי, מעולם לא רציתי להשאר בארץ. כשהגעתי לצרפת אמרתי, זה המקום שאני רוצה להיות בו! יותר מזה, ידעתי דברים על המקום וממש הרגשתי שהייתי בו קודם. הרגשתי בבית. אולי באמת הייתי שם בגלגול הקודם. את הארץ לא ממש אהבתי אף פעם. חוץ מאת מגדל העמק שבה נולדתי ואליה אני קשור., אבל שלא תביני לא נכון, אני אוהב יהודים וישראלים ברמות קשות. אפשר להגיד שנכוויתי מכל מיני דברים, את יודעת איך זה ישראל: צבא, בירוקרטיות, ואני הרגשתי את זה עוד יותר אחרי שפתחתי את העסק והסתבכתי בחובות. היו הרבה מצבים שאנשים רימו אותי ואני צדקתי, אבל לא היה לי דרך להתמודד איתם. ואז גם התחילו בלגנים, צווי עיכוב יציאה מהארץ, אתה מגיע למצבים שממש גורמים לך לשנוא את המדינה. כבר לא היה משנה לי איפה אני אהיה, רק רציתי לחיות בשקט".

 

ואיך הגיעה ההזדמנות?

"מגיע אלי יום אחד אבא של בחור ממיאמי למשרד ומבקש ממני לבוא לשם לצלם את החתונה של הבן שלו. הוא מתחיל ללחוץ, ואני עם כל הבלגנים אמרתי לו: 'שחרר, לא נוסע לאמריקה אין לי מה לחפש שם'. אני הרי בכלל רציתי צרפת. אבל הוא ממשיך לנדנד, 'מיאמי מקום יפה אתה חייב לבוא, החתונה בשבוע הבא', אמרתי ננסה. קניתי כרטיס טיסה באימפולסיבי והראתי אותו לפקיד בשגרירות בתל אביב והוא אומר לי: 'מה פתאום קנית כרטיס, אתה יודע שלהוציא ויזה לוקח לפחות שבוע'. אמרתי לו שאם אי אפשר מהיום להיום אז אני פשוט אזרוק את הכרטיס, לא ביג דיל, ואיכשהו הוא השתכנע, אולי בגלל שאמרתי שיש לי ילדים ועסק ואין מצב שאני נוסע בלי לחזור. תוך כמה שעות קיבלתי את הוויזה. אמרתי לעצמי, אלוהים כנראה רוצה שאני אהיה שם. תוך שנה קרו דברים שבגללם חזרתי למיאמי לצמיתות. בלגן בעסק, חובות, משבר בנישואים. אבל הבטחתי לאשתי: 'אני לא עוזב אותך. אני מסתדר ושולח כרטיסים לך ולילדים'. חשבתי שעשיתי טוב, אני משפר את המצב, סוגר חובות, אבל אנשים לא ראו את זה ככה. הדיבור היה שאיך אני עוזב לבד אישה וילדים, אבל אני הרגשתי שאני מתבזבז, לא ראיתי אף אחד ממטר, לא הגשמתי את החלומות שלי ורציתי לעוף".

 

ועפת?

"זה לא שהגעתי והתחלתי מייד להרים עסק. עבדתי חצי שנה בצביעת טי שירטים עם חבר'ה היספנים ושחורים בחמש דולר לשעה. 280 דולר לשבוע. לא יודע איך עשיתי את זה. שלחתי כסף למשכנתא בארץ ופה שכרתי חדר בדירה עם שותפים. באתי ממלא כסף, משרדים, ביזנס משלי, להכי נמוך, אבל ידעתי שכאן אני צריך להיות. תוך כמה חודשים אמרתי לאשתי, תוציאו ויזה את והילדים ובואו לפה. הם באו, אבל עם כל הציפיה של להיות יחד בינינו זה לא הסתדר. תוך שבועים היא אמרה 'לא רוצה' וחזרה לארץ עם הילדים. אז כבר נשברתי, אבל התחלתי כאן את העסק של צילום אירועים והתחילו להיכנס עבודות. תוך שנה קניתי אוטו יפה, הסתדרתי בבית וכבר לא רציתי לשמוע על הארץ. כל ה'תחזור תחזור' כבר לא עזר. לא רציתי לשמוע. סידרתי כבר ניירות, ואחרי כמה חודשים אשתי הגיעה לכאן לכמה חודשים ושוב חזרה לארץ. מאז כבר תשע שנים היא באה כל כמה חודשים וחוזרת".

 

אז מה הסטטוס שלכם?

"אין סטטוס. כל חצי שנה היא באה, ואני כל הזמן נוסע לבקר. זה חיים קשים. בגלל זה התחילו בעיות עם הילד הגדול שלנו, נאור, שסביבו נבנתה הסדרה".

 

איזה בעיות?

"בלי אבא, לגדול במגדל העמק, יצא שהוא נהיה קצת פושטי, היה מעורב בדקירה של מישהו, נכנס לבית סוהר והייתי צריך ללכת לשחרר אותו. איך שאני יצאתי מפה לא חוקי בהתחלה, מזה כל הבלגן התחיל".

 

אז הרגשת אשם.

"הוא היה בלי דמות אבהית בשלבי התבגרות עם אמא שמגדלת אותו לבד כי אבא עסוק בלשלם חובות ולשלוח כספים, אז יצא שהרחוב חינך אותו. ברחוב של מגדל העמק זה 'אין' להיות עבריין, וכדי להיות 'אין' אתה חייב לעשות משהו קריטי. נאור עשה מה שעשה כי להתקדם בחברה שלו ולקבל מעמד. היה כמה ימים בכלא, ועוד שנה וחצי במעצר בבית. אבל הוא הבין את הטעות שלו והתחרט. איך שנגמר המעצר בית הסעתי אותו הנה והוא לא זז ממני שלוש שנים. עשיתי לו שיקום והוא נהיה בן אדם. הבנתי כמה שהוא היה צריך אותי כל השנים האלה שלא הייתי שם בשבילו".

 

ישראלים במיאמי

בסידרת הטלוויזיה "מהגרים" יצר ירון את דמותו של נאור כבנו של שמואל, סם, אותו משחק מנשה נוי, ישראלי ותיק שנמצא פה 20 שנה ונהיה פה תותח, כולם מפחדים ממנו. הוא בורר בעולם התחתון וסוחר בנשק ומצד שני איש ידוע בקהילה שתורם כספים. הוא חבר טוב של הקונסול, מחזיק הכל, פשע ופוליטיקה וכולם חיילים שלו. בארץ יודעים רק שהוא מאוד עשיר. יש לו פה גם אישה אמריקאית ועוד ילד. נאור הוא הבן מישראל, ילד שהולך לאיבוד ומסתבך. אמא שלו אומרת לו: "אתה לא יכול להישאר בארץ. אתה גמור. אני רוצה להציל אותך. אבא שלך יישר אותך שם". היא מאמינה שבאמריקה הוא יירגע.

 

 

מיהן יתר הדמויות בסדרה?

"יש את רוני, הדמות הראשית, אותו מגלם יהודה לוי. רוני בחור נשוי עם שתי בנות, הסתבך בחובות, הנישואים שלו במשבר, והוא מחליט שאו שהוא נמחק בארץ, מגיע לתחתית, או שהוא מגיע לפה, מנסה לסגור חובות ולשקם את הנישואים".

 

נשמע מוכר.

"הוא מתחיל להרגיש בודד כאן ומכיר מישהי, חשפנית ישראלית בשם מירי, אותה מגלמת השחקנית ענבר לביא, ומתפתח רומן. מירי בכלל הגיעה לכאן להיות זמרת, אבל הסתבכה עם סמים והפכה לנערת ליווי. ברוני היא מזהה מישהו שיכול להציל אותה. המשהו החזק הזה בעיניים שלו שורף אותה כבר ממבט ראשון. יש פה יחסים של תועלת הדדית. היא מצילה את רוני עם הניירות בכך שהיא מתחתנת איתו פיקטיבית והוא מציל אותה מעצמה. אבל לאורך כל הדרך רוני לא שוכח את המשפחה שהוא השאיר בארץ.

 

 

"דמויות אחרות כוללות את ריקו, שוטר היספני, שונא ישראלים, כל הזמן על התחת של הישראלים, במיוחד של סם. בהמשך יתברר שאבא שלו בכלל ישראלי, שהיה לו רומן עם האמא, היספנית יפה, והוא הבטיח לה הבטחות כמו כל הישראלים. כשריקו נולד, אבא שלו עזב אותו, ריקו לא מעניין אותו, כי הוא רואה בו בן של גויה. בגלל זה יש לריקו שנאה עמוקה לישראלים. בנוסף יש את גיא וכפיר, אותם מגלמים גיא אדלר ורמי קאשי, הם בוגרי סיירת שבאו להסתלבט במיאמי אחרי הצבא. הם מעשנים גראס, עובדים באחת מחנויות למוצרי אלקטרוניקה של סם ומסתבכים שם בפשיטה של משטרת ההגירה. הם מעין הפוגה קומית בדרמה האינטנסיבית של שאר הדמויות. ויש גם את אייל אותו מגלם לירון לבו, החייל הצמוד של סם ויד ימינו, דמות בעייתית, אדם חכם ויפה אבל בעיקר מטורף. כל הדמויות הצבעוניות הללו מצטלבות בסופו של דבר לסיפור אחד. את ענבר לא כל כך מכירים בארץ, אבל פה היא משחקת חזק, היא הופיעה ב'הפמליה', 'המלאכיות של צ'רלי', 'המפענחת' ועוד הרבה. כרגע היא מצטלמת לסדרה של אם.טי.וי. היא בחורה יפהפיה שעזבה את ישראל בגיל צעיר, הגשימה חלום אמריקאי והפכה לכוכבת. היא רצתה את התפקיד אפילו שאנחנו לא ברמת הסכומים שהיא מקבלת כאן. היא בכלל לא דיברה על כסף, כסף לא עניין אותה. עם ניסיון החיים שלה פה, היא הרגישה שמירי זאת היא עצמה ורצתה את התפקיד בכל מחיר. הכל הסתדר כמו שצריך. הכל מלמעלה".

 

כל מהגר והתיקון שלו  

מי יתחבר לדעתך לסדרה?

"כל ישראלי שאי פעם היה בארה"ב, חי ועבד פה או אפילו סתם עבר פה, ימצא את עצמו בסדרה. הנושא של חנויות אלקטרוניקה, חוויות של אחרי צבא, סטוצים עם רקדניות מזן חשפניות, כל אלה הם נושאים שמוכרים לישראלים רבים. ויש כמובן את הישראלים שחיים פה, המהגרים עצמם".

 

מה מאפיין אותם לדעתך?

"אם תסתכלי טוב מסביב, רוב האנשים כאן הגיעו מהפריפריות ומעיירות הפיתוח ולא מת"א. יש את אלה שהגיעו מאיזור המרכז ובאו לכאן ללמוד. ההורים שלחו אותם ללמוד בקולג' והם נתקעו".

 

איך אתה מסביר את זה?

"פשוט מאוד. יש את מדינת ישראל ויש את מדינת תל אביב. מי שחי בתל אביב, חי בטוב. זאת אמריקה האמיתית. כל שאר המקומות, הקריות, דימונה, נצרת עילית, קריית שמונה, כולם מתים לברוח כי אין עתיד והם לא יכולים להגיע לשום דבר בחיים".

 

אם כבר לברוח, אז למה לא לתל אביב?

"כי בתל אביב יותר קשה אפילו מבאמריקה. אבל יש לי עוד השערה: אני מאמין שכל הישראלים שהגיעו לפה זה קטע גורלי. משהו קורה כשעוברים את הים. אלוהים הביא אותם לפה שיעבור עליהם פה משהו, שילמדו משהו, יבינו או ישפרו משהו בחיים. זה כמו למות ולהיוולד מחדש כמו גלגול אחר. אני מאמין שאני גם בגלגול. יש ירון של הארץ וירון של עכשיו. נתנו לנו עוד צ'אנס, היה צריך לקרות משהו, הוא לא קרה, אז נתנו לנו לחיות שוב במקום אחר".

 

זאת חשיבה די מהפכנית.

"ככה זה בא לי. אני כל הזמן רואה את זה מחדש. אני אספר לך סיפור. יש אנשים שבאים, עושים תיקון וחוזרים. פעם, בתחילת הדרך שלי במיאמי היה חסר לי צלם לאחד הארועים. הזמנתי מישהו וציפיתי לאיזה אחד זרוק כמונו. במקום זה בא דתי שחור עם זקן ארוך וסיפר לי שהוא היה בלגניסט הרבה יותר גדול ממני. הוא בא ממשפחה דתית, חזר בשאלה, והתחיל להסתבך. הגיע לכאן, התקרחן שלוש שנים, סמים, מסיבות, עד שיום אחד התהפך לו משהו בראש והוא חזר בתשובה. הוא אמר לי: 'יום אחד אתה תרגיש, פה זה התיקון שלנו.' יש פה כל מיני תיקונים, ממש כמו בסדרה אבודים, כל מהגר והתיקון שלו".

 

 

תתחיל להניע

 הרעיון לסידרה, מספר ירון, בא יום אחד כשהקשיב למוזיקה. "יום אחד שמתי שיר וזה התחיל לצאת כמו קטר".

 

איזה שיר זה היה אתה זוכר?

צוחק: "זוכר אבל לא משנה. בכל מקרה השיר ההוא פתח לי כנראה תאים במוח. ואז התחלתי טיק טיק טאק לבנות סיפור. וזה נראה טוב ברמות קשות שחשבתי איך מוציאים את זה. ימים ולילות ישבתי עם ידידה טובה, אתי לוינסון, על המחשב כדי לשים את הרעיון על הנייר. פניתי לבמאי 'עספור', רני סער, אבל הוא היה אז עסוק בפרויקטים אחרים. באותו זמן, ממש משום מקום, פונים אלי מערוץ 10 והתחקירנית של אושרת קוטלר, ציפי קרליק, מבקשת אישור לשדר בכתבת תחקיר קליפים של חתונה ובר מצווה שצלמתי והעלתי ביו טיוב. מפה לשם, אני וציפי התחברנו והפכנו לידידים טובים. דיברתי איתה על הרעיון שלי, היא נדלקה, והכירה לי את גל זיו, הבמאי, שחיבר אותי גם לארז תדמור, התסריטאי. הם אמרו לי: 'יש לך סיפור פצצה, אתה חייב למכור אותו, תמצא משקיע'".

 

לחפש משקיע זה כבר בלגן.

"ניסיתי לחפש משקיע במיאמי, אבל אנשים בעלי אמצעים שפניתי אליהם פחדו, לא זרמו. יום אחד מזמין אותי איש העסקים הידוע דיוויד סיבוני לצלם את החתונה של בתו. תפסתי הזדמנות לדבר עם סיבוני על הרעיון. הוא ביקש ממני להשאיר לו את החומרים וחזר אלי מתלהב: 'זה פצצה! למה אתה לא עושה עם זה כלום? יש לך הצעות?' אמרתי לו שלא, ואז הוא שואל אותי, 'כמה?' לפרק ראשון, אמרתי לו, 'שישים, שבעים אלף דולר'. 'תתחיל להניע', הוא אומר לי, 'אני איתך'".

 

ואיך זה התגלגל משם?

"תדמור כתב את התסריט לפרק הראשון והתחלנו לשלוח אותו לשחקנים – לירון לבו, לירז צ'רכי, כל מי שנכנס נגנב על הרעיון, נגנב על התסריט. דיויד אמר לי, 'תשמע, זה לא מספיק לעבוד עם שחקנים מפה. בוא נביא עוד שחקנים רצינים מהארץ, בוא נגייס גם את יהודה לוי'. רק הקאסט הגיע לשמונים אלף דולר. חזרתי לדיוויד ואמרתי לו: צריך עוד. בשלב הזה כבר יכולנו למכור את הקונספט. יכולתי לקבל את הסכום שלי כיוצר הסדרה וללכת, אבל הסברתי לדיוויד שיש לי את הוויז'ן שלי מבחינת איך שאני רוצה שזה יראה ואני לא יכול לתת עכשיו את הבייבי שלי למישהו אחר שיגדל אותו. דיוויד הסכים, ובאותו רגע החלטנו ללכת על הכי טוב שיש, בלוקיישנים הכי טובים במיאמי, שחקנים הכי טובים שיש, טכניקות של הוליווד שלא רואים בארץ. יצא שפרק אחד עלה כמעט 300 אלף דולר. תקציב של עונה שלמה בארץ".

 

 

אין לך בעיה עם סדרות אלימות, אחרי שגם הבן שלך התחכך בפשע?

"אני מסכים שיש קשר בין אלימות בטלוויזיה לאלימות ברחוב. הנוער בארץ שרואה סדרות אמריקאיות אלימות, זה רחוק ממנו בחוויה, זה הוליווד, אבל ברגע שהאלימות הזאת היא בעברית, הוא לוקח את זה, משתמש במילים ומתחיל להעריץ דמויות כמו אבי הטחול. אני בטבע שלי אוהב לייצר את זה, את האקשן, אבל מי שלא צריך לראות את זה שלא יראה את זה".

 

בסיכום האישי שלך, מה קיבלת בחיים כמהגר?

"מכל מה שקיבלתי יצאה הסדרה הזאת".

 

שחקנים מספרים על "מהגרים"

מנשה נוי: "הסדרה הזאת חשובה מאוד בעיני. היא עוסקת בקונפליקט של מצד אחד חוסר הסיפוק שלנו מהחיים בישראל, הדחיה של המקום והרצון להפליג למקומות אחרים, ומצד שני המשיכה הנפשית והצורך הרגשי לקשר עם ישראל והעם היהודי. זהו קונפליקט שמלווה אותנו כל הזמן. מצד אחד המהגרים הישראלים פרקו את החיים בארץ, נסעו למיאמי ומצליחים בה, מצד שני הם לא אמריקאים לגמרי. עניין אותי איך בונים קהילה ישראלית במיאמי, איך מתנהלים חיי היום יום שם. גם לי עצמי היה לא פעם רצון לעזוב את ישראל, אבל אף פעם לא היו מחשבות ממשיות על חיים במקום אחר. סם, הדמות שלי, הוא בעל חברת הובלות על פני השטח, אבל למעשה יש לו צד מאוד אפל: הוא סוחר בנשק ויש לו זרועות בכל מיני מקומות, וזה עוד דבר מרכזי שהסדרה עוסקת בו – בדיקת המקומות האסורים, ההתנגשות של מותר ואסור, הקונפליקט המוסרי שכל הזמן נוכח.

"באופן אישי הופתעתי מכמות הישראלים שחיים במיאמי, ומהנוכחות של השפה העברית ברחוב. הופתעתי גם מכל האנשים שזיהו אותי, ואפילו התמצאו בעבודות שעשיתי. זה חיזק אצלי את התחושה שהמהגרים שם חיים לגמרי את ישראל.

 

גיא אדלר:"באינסטינקט הראשוני מאוד משך אותי הרעיון של הסדרה, וכמובן גם העובדה שזה במיאמי. אני ורמי קאשי משחקים שני חברים טובים שיצאו מהשייטת, הם שמרו שם אחד על השני שלוש שנים, ולפי דעתי אפילו הצילו אחד את השני באיזו נקודה בעבר, והם מחוברים, מקושרים ברמות. למיאמי הם מגיעים מלאי אנרגיה, חרמנים לכבוש את העולם, לכבוש את מיאמי, בנות, כסף וכל זה. מרוב שהם מתים לאקשן הם מביאים את עצמם למצבים מסוכנים בכוונה. בסצינה אחת הם מגיעים למועדון חשפניות ונוגעים בחשפנית אפילו שהם יודעים שזה אסור, רק בשביל שהשומר יבוא ויהיו מכות. הם כל הזמן בהתרוצצויות ובאנרגיות, מנסים לגלות דברים חדשים ולהמציא את עצמם מחדש. זה דבר מדהים. הדמות שלי היא אין סופית, אתה כל הזמן מגלה עליה משהו חדש. כשנפגשתי עם גל הבמאי וקראתי את התסריט מייד הרגשתי שיש חיבור ביני לבין הדמות הזאת, שלא מפסיקה להפתיע את עצמה".

 

ענבר לביא: "גל זיו הבמאי שלח לי את התסריט אחרי שצפה באודישן שלי. בסיס העבודה שלי הוא באל.אי ובאותו זמן אפילו לא הייתי מיוצגת בארץ. מצאתי תסריט מאוד מקורי וחכם. שמתי את עצמי על קלטת ושלחתי. גל התלהב, שלח את הקלטת לירון וירון אמר, 'זהו, מצאנו את מירי, לא מחפשים יותר'. המכשול היחיד היה שאני מצלמת סדרה לאם.טי.וי והיה חשש של התנגשות בלוחות הזמנים. בסופו של דבר אם.טי.וי אישרו לי להשתתף משום שהסדרה מיועדת לישראל וגם ירון הסכים להתגמש עבורי בצילומים.

 

"הדמות של מירי קסמה לי מהרגע הראשון. אחרי כל המהלומות שחטפתי בתחילת דרכי, כשחקנית מתחילה בניו-יורק, מאוד הזדהתי איתה, היא קרובה לי ללב. יש בה אמנם חיספוס אבל היא התחילה את דרכה כילדה טובה. הנסיבות, המציאות האמריקאית של 'אדם לאדם זאב', אף אחד לא יעזור לך, צריך להסתדר לבד – כל אלה הובילו אותה להוציא את הצד המחוספס שבה. לא הייתי צריכה לחפש הרבה כדי למצוא את הרובד הקשה שבי, כדי להתחבר למירי. מעולם לא עבדתי על סדרת טלוויזיה ישראלית, והסדרה הזו היא הזדמנות טובה עבורי להופיע בטלוויזיה בארץ ולשחק בעברית, בשפה שלי".