
לנשים בוונצואלה חשוב מאוד להיראות טוב. לפי מחקר שבדק את הנושא, 65% מהן חושבות על המראה שלהן "כל הזמן", בניגוד ל-27% מהנשים בארה"ב. למרות שרבות מהנשים שם חיות בתנאי עוני, מעריכים שהן משקיעות חמישית מהכנסתן במוצרי יופי.
ברחובות קראקס, בין סמטאות מוזנחות של צריפי עץ, אפשר לראות נשים מדלגות מעל שלוליות בוציות בנעלי עקב וג'ינס צמודים בדרך לתחנת האוטובוס. הגברים מפגינים את הערכתם בקריאות דומות ליללות חתול.
האוכלוסיה בוונצואלה היא תערובת של אינדיאנים, אפריקאים ואירופאים והתוצאה אקזוטית במיוחד. בשיער בגווני בלונד ונחושת, עור זהוב או שחום, מצויידות בליפסטיק, במסקרה, בפרנץ' מניקור ובעגילים נוצצים הן מוכנות להתחיל את היום.
אבל האם הנצחונות החוזרים ונשנים בתחרויות יופי הן רק תוצאה של גנים טובים? כנראה שלא. ההצלחה הבינלאומית היא לא מעט בזכות עבודה שנוייה במחלוקת של אוסמל סאוסה, אמרגן יליד קובה שעומד בראש ארגון מיס ונצואלה.
סאוסה, מנהל "אקדמיית מיס ונצואלה", כפי שנקרא מוסד התחרות, הופך נערות ליפהפיות מהממות. מדי שנה הוא בוחר 20 משתתפות מתוך אלפי מועמדות ומעביר אותן ששה חודשים של הכנות ואימונים. למרות שהבנות מגיעות לאקדמיה במצב גופני טוב ועם תנאי פתיחה מעולים, ההכנות כוללות התערבות כירורגית עמוקה בהופעה. בצוות האקדמיה יש רופא עור, מנתח פלסטי ומומחה לקוסמטיקה דנטלית ("אדריכל החיוך", מכנה את עצמו ד"ר מוזס קאסוון).
הניתוחים הפלסטיים הנפוצים שהן עוברות כהכנה לתחרות הם הגדלת חזה ושאיבת שומן מהמותניים והירכיים, הזרקות קולגן כדי לשפר תווי פנים לא מושלמים ופילינג שנועד לתקן צלקות של פצעי בגרות. טיפולים אלה הם הכרחיים לרוב המשתתפות, שסאוסה שואף להביא אותן למידות 90-60-90. בכלל, ניתוחים פלסטיים הם מקובלים מאוד בוונצואלה. היופי הנשי מוערך בצורה מוקצנת בלי קשר לשאלה אם הוא טבעי או לא.
אוסמל סאוסה וצוות המומחים שלו מייחסים חשיבות רבה לחיוך כמפתח לזכייה בתחרות. בששה חודשים של הכנות אין זמן לטיפולים אורתודנטים ממושכים ולכן ד"ר קאסוון פיתח ושכלל טיפולי אינסטנט לשיפור החיוך: על שיניים עקומות מוסיפים תרכובת שמקנה להן מראה ישר, במקרים אחרים מבצעים ניתוח להקטנת החניכיים כדי לגרום לשיניים להיראות גדולות יותר. התוצאות, מבחינת החיוך, דרמטיות.
קולגות של סאוסה מרחבי העולם מסתייגים מפעילותו ומכמות הניתוחים שהוא מעביר את המשתתפות. תחרות יופי היא לא תחרות ניתוחים, הם אומרים עליו.
ההכנות לתחרות כוללות גם אימוני כושר והרזייה בלתי מתפשרים. המשתתפות עושות מתיחות, ריצות, הרמת משקולות, שחייה ויוגה כל יום. תשומת לב רבה מוקדשת לירידה במשקל והדיאטה מבוססת על הרבה טונה, אננס ועלים ירוקים. מדי שבוע הן נשקלות והציפייה שכל משתתפת תוריד לפחות 5 קילו ממשקלה. אין תזונאי בצוות וכנראה לא במקרה: איש מקצוע לא היה מאשר את התפריט.
הצוות מסביר למשתתפות שחשוב מאוד לרדת במשקל כיוון שדמויות נראות רחבות יותר בטלוויזיה. תחרות מיס ונצואלה היא אירוע טלוויזיוני ראשון במעלה, ברמה של סופר בול בארצות הברית. התוכנית נמכרת לשידור גם במדינות שכנות ולכן קריטי שהמשתתפות ייראו טוב על המסך ולא רק לקהל באולם. יש בתוכנות אלמנט של תחרות כשרונות והמשתתפות לומדות גם ריקוד ושירה. הרייטינג של תוכנית מיס ונצואלה עומד על כ-80% צפייה! הצופים יכולים להשתתף בבחירת הזוכה בהצבעה טלפונית ובאינטרנט.

מי שצולחת את המסלול החריג הזה מקבלת מגוון הזדמנויות ואפשרויות. בוגרות האקדמיה הופכות להיות כתבות טלויזיה, דוגמניות, שחקניות ואפילו פוליטיקאיות, כמו למשל אירן סיאז: ב-1981 היא נבחרה למיס ונצואלה. בהמשך פתחה בקריירה ציבורית וכיהנה כראש עיר של אחד המחוזות העשירים בקרקאס. ב-1998 אף התמודדה על הנשיאות מול הוגו צ'אבס והפסידה.
כשמתמודדת מוונצואלה מגיעה לגמר בתחרות בינלאומית כל המדינה חוגגת וזהו האירוע החשוב ביותר בשנה. לנוכח התדירות הגבוהה שזה קורה, לא מוגזם להגיד שמפעל חייו של סאוסה הפך לענף יצוא חזק של המדינה כולה.