מה עושים עם הדרת נשים. מדריך

אפשר לדבר על זה ולהתעצבן ואפשר גם לעשות. ענת מרדכי מביאה את כל הדרכים בהן אתן יכולות לנקוט כדי לגרום לשינוי: להתלונן, לסרב, להחרים, לפקח, לדווח, להגיש תלונה במשטרה (כי זה מעשה פלילי!) וגם - לתבוע

להתלונן

כפו עליך לשבת בירכתי האוטובוס? פגעו בך, כי נשארת לשבת במקומך? רשמי את מספר האוטובוס, את זמן האירוע ואת שם הנהג - והתלונני במחלקת שירות הלקוחות של חברת האוטובוסים: אגד: 03-9142010. מטרופולין: *5900. סופרבוס : 1־700־700־181 או 9205005  08 .

 

אפשר להתלונן גם במחלקת תלונות הציבור של משרד התחבורה - בפקס 026558903 או באתר https://motssl5.mot.gov.il/ONLINE/index.

 

גם הגשת תלונה לרשות לקידום מעמד האישה במשרד ראש הממשלה יכולה לעזור להדביר את התופעה: טלפון 6961392 03

 

 

לסרב

זה מה שעשתה איירין מורגן קירקלדי, נוסעת אפרו־אמריקנית בחברת האוטובוסים הבין עירונית האמריקנית גרייהאונד, שנעצרה במדינת וורג'יניה בשנת 1944, רק כי סירבה לפנות את מושבה לאדם לבן. אחרי שהנהג הזעיק את המשטרה ואיירין נלחמה בכל מי שניסה להתקרב אליה, היא הוכנעה ונעצרה. לאחר שנשפטה והורשעה, היא עתרה לבית המשפט העליון של ארצות הברית. השופטים שדנו בעתירתה קבעו שבוורג'יניה אין להפריד בין שחורים ללבנים באוטובוסים הבינעירוניים.

 

זה גם מה שעשתה התופרת רוזה לואיז פארקס, ממונטגומרי שבאלבמה. כשהאישה האפרו־אמריקנית סיימה עוד יום עבודה מתיש ב־1 בדצמבר 1955, היא התיישבה במושב שבירכתי האוטובוס, כי רק שם הותר לשחורים לשבת. כשהאוטובוס התמלא, הנהג ג'יימס בלק דרש מהשחורים שישבו באוטובוס לפנות את מקומם ללבנים ולעמוד, כמקובל. אלא שרוזה פארקס סירבה לעשות זאת, נעצרה על ידי המשטרה, נשפטה והורשעה בהפרעה לסדר הציבורי.

 

 

להחרים

מעצרה והרשעתה של פארקס, שאף נדרשה לשלם קנס כספי, גרם להטלת חרם צרכנים על חברת האוטובוסים. בעקבות 362 ימי החרם של הנוסעים השחורים, שהעדיפו ללכת ברגל או לנסוע עם בעלי כלי רכב מתנדבים, נוצר גירעון חמור במאזני חברת האוטובוסים, שהחליטה בתגובה לבטל את מדיניות ההפרדה הגזעית המפלה שלה. כשנה מאוחר יותר קבע גם בית המשפט העליון של ארצות הברית שהפרדה גזעית באוטובוסים עירוניים ובין עירוניים נוגדת את עקרונות החוקה האמריקנית וזכותם של האפרו־אמריקנים לשבת בכל מושב פנוי, בכל אוטובוס.

 

 

לפקח ולדווח

לעלות על אוטובוסים ולבדוק מה קורה והאם פסיקת בג"צ, הקובעת שכל אחת ואחד יכולים לשבת בכל מושב שבו הם חפצים, נשמרת כלשונה. זה מה שעושות היום מתנדבות "תופסות מקום" הישראליות. כשבארצות הברית עשו זאת, בהקשר של אפליית השחורים, הדיווחים בתקשורת גרמו לחברות האוטובוסים וגם לאזרחים להקפיד יותר על הציות לחוק למניעת אפליה.

 

 

לתבוע

כל מה שצריך לעשות זה ללכת לבית המשפט לתביעות קטנות באזור מגורייך ולמלא טופס תביעה. רצוי מאוד גם לצרף אליו את כל התלונות שכבר שלחת (למשל לחברת האוטובוסים, למשרד התחבורה ולרשות למעמד האישה).

 

 

לפנות למרכז הרפורמי לדת ומדינה

בטל. 6203354 02. עו"ד אורלי ארז לכובסקי מהמרכז הרפורמי לדת ומדינה, מטפלת במקרים של הדרת נשים מהמרחב הציבורי משנת 2003 וכבר עזרה לנשים שחוו הפרדה משפילה באוטובוסים ובבתי עלמין (ראו מסגרת). לדבריה, "כל דרישה להפרדה היא לא חוקית, והרבה פעמים כשמתעקשים, דורשי ההפרדה נסוגים.

 

"אם הפנו כלפייך דרישה שלא הופנתה כלפי גבר, זכותך לתבוע ולקבל פיצוי כספי. את לא צריכה אפילו להוכיח שנגרם לך נזק. הגשת תביעה כזו לא מחייבת להגיש קודם תלונה במשטרה, אבל אני ממליצה להתלונן על ההפרדה הלא חוקית במשרד הממשלתי הרלוונטי. במשרד התחבורה, למשל, כל תלונה כזו נחקרת ומניסיוני, החוקרים דואגים לזמן נהגים לחקירה וגם לעקוב בהמשך אחרי התנהגותם.

 

 

להגיש תלונה במשטרה נגד מי שמטריד אותך

 "כי זה מעשה פלילי", אומרת עו"ד ארז לכובסקי. "עד כה, נשים לא התלוננו במשטרה ולא דרשו חקירה וענישה של המטרידים האלה. הגיע הזמן שיהיה ברור לכולם, שהטרדות כאלה במרחב הציבורי אינן חוקיות, בכל מקום, ושהמטרידים ייענשו על מעשיהם".

 

 

עוד כתבות באתר לאשה

• מיכאלה ברקו בת 42 וממש לא מתגעגעת לעבר
• אוסף מרקים נפלאים לימים הקרים
• על יופי, גיל, ג'ניפר אניסטון, מריל סטריפ ונועה תשבי