על פי המאמר, אל-באשיר שלח את דאבי לדרפור ב-1999, כאשר האלימות האתנית בין הערבים למסליטים החלה לצבור תאוצה, כדי השיב את הסדר על כנו. היה זה ארבע שנים לפני שהיא הידרדרה לכדי לחימה שהובילה לרצח עם.
המאמר מסתמך על ספרם של החוקרים ג'ולי פלינט ואלכס דה-ואל, "דרפור: היסטוריה חדשה של מלחמה ארוכה". על פי הספר, דאבי הגיע למערב סודן בפברואר, מצויד בכלי נשק ו-120 חיילים. מושל מערב סודן, שנמנה עם המסליטים, תיאר את התקופה הזו כ"תחילת ארגון הג'נג'וויד". לדבריו, בתקופה זו נהג הצבא להחרים נשק בכפרים, ומייד לאחר מכן היו המיליציות נכנסות לכפים, במטרה לשדוד ולשרוף.
דאבי עצמו אמר למחברי הספר כי הוא העמיד משאבים לפתרון מצוקת השבטים והשתמש ביד קשה כדי לאלץ את המנהיגים להשלים. "הוא איים עליהם באש חיה כשגררו רגליים", נכתב בספר. "הייתי גאה מאוד בתקופה שעשיתי במערב סודן", אמר דאבי לכותבים.
במאמר מצוין כי דאבי מילא שורה של תפקידים רגישים בהגנה על משטרו של אל-באשיר: הוא מונה לראש המודיעין הצבאי ב-1989, עם עליית אל-באשיר לשלטון בהפיכה צבאית, ראש סוכנות הביון והמפקד העליון של מבצעי צבא סודן מ-1996 עד 1999.
עם זאת, "ככל הנראה זו הקריירה שניהל דאבי לאחרונה שהובילה למינויו לראש משלחת פקחי הליגה הערבית", נכתב במאמר. הוא שימש כשגריר סודן בקטאר בשנים 1999 עד 2004. קטאר מובילה את הלחץ הערבי על דמשק.
האו"ם מעריך כי כ-300 אלף בני אדם נהרגו במהלך הסכסוך המתמשך בדרפור, וכי כ-2.7 מיליון נעקרו מבתיהם.