אישה שניהלה זוגיות במשך כ-14 שנה עם נהג דן טענה לאחר מותו, כי היא זכאית לקבל קצבת שארים מהחברה, בשל היותה ידועה בציבור של המנוח. משבקשתה סורבה, עתרה לביה"ד לעבודה בבקשה להצהיר כי הייתה ידועה בציבור של המנוח עד מותו, וכי היא זכאית לקצבת שארים.
חברת דן טענה, כי התובעת לא הייתה ידועה בציבור של המנוח, וגם אם הייתה, לאור השינוי בתקנון משנת 2005, היא אינה זכאית לקבלת הקצבה מאחר שבני הזוג הכירו לאחר שהמנוח פרש לגמלאות.
השופטת אופירה דגן-טוכמכר קבעה כי התובעת הייתה ידועתו בציבור של המנוח, אך עם זאת דחתה את תביעתה לקצבת שארים - זאת בהתאם לשינוי בתקנון דן משנת 2005, אשר על-פיו, כאמור, רק מי שהייתה אשת המנוח בעת שעבד בפועל ביום פטירתו, זכאית לקצבת שארים.
נקבע כי התקנון אינו חוזה אינדיבידואלי אלא הסכם כללי בין חברי דן לקרן הגמלאות, כך שלא ניתן להיטיב עם חבר אחד על חשבון האחרים, ובנסיבות המקרה אין הצדקה לסטייה מהוראותיו.
לקריאת פסק הדין
לאתר המשפט הישראלי "פסקדין" - www.psakdin.co.il