הקטל בכבישים - 100 ישראלים נהרגו לשווא

בשנתיים האחרונות נפלו על כבישי ישראל כ-400 חללים מדי שנה, הרבה מעבר ליעדים שקבעה ועדת שיינין, אותם אימצה ממשלת ישראל. המשמעות: 100 משפחות נוספות ברשימת השכול, תוצאה ישירה של כישלון המערכת. ומי לוקח אחריות?

מי ייקח אחריות על כשלון הממשלה במאבק בתאונות דרכים? שנת 2011 שהסתיימה זה עתה, קבעה באופן רשמי: נתוני ההרוגים בתאונות דרכים בשנתיים האחרונות - 399 ו-394 בהתאמה - מלמדים על כישלון ממשלת ישראל בהשגת היעדים שקבעה ב-2005 הוועדה הלאומית למאבק בתאונות ("ועדת שיינין"). לפי הוועדה, מספר ההרוגים אמור היה לעמוד בשנה החולפת על פחות מ-340 בני אדם.

 

עוד ידיעות שיעניינו אתכם:

• רק אצלנו: הנהג לא צריך לדעת על המצלמות

ענישה מחמירה בדרך: עברייני תנועה - לכלא

"שיתפסו פחות נהגים, אבל שיהיו פחות תאונות"

 

 

למעשה, הממשלה נכשלה בכל שלושת היעדים העיקריים שקבעה ועדת שיינין:

 

1. היעד: ירידה של 6% בשנה במספר ההרוגים, והגעה אל מתחת ל-360 בשנה עד 2010. בפועל: ב-2010 ו-2011 נהרגו כ-400 בני אדם בשנה, וב-2010 אף עלה מספרם ביותר מ-6% לעומת 2009.
2. היעד: האטת קצב הגידול השנתי בנסועה, למשל על-ידי עידוד השימוש בתחבורה ציבורית, כך שב-2015 תגדל הנסועה ב-30% בלבד לעומת 2004. בפועל: כבר ב-2012 אנו עשויים לחצות את הרף שנקבע ל-2015.
3. היעד: הפחתת עלות התאונות השנתית ביותר משלושה מיליארד שקל עד 2010. בפועל: עלות התאונות ירדה מ-2005 עד 2010 בפחות מחצי מיליארד שקל - או פחות משישית מהיעד הנדרש.

 

תהיתם אם נקבע אחראי לכישלון? הוועדה - אשר את מסקנותיה אימצה ממשלת ישראל במלואן - קבעה חד-משמעית כי "האחריות הישירה לבטיחות בדרכים תופקד בידי שר התחבורה. לראשונה, הממשלה, בהנהגתו של שר ייעודי, תהיה אחראית לבטיחות בדרכים כמו לביטחון המדינה".

 

הפתעה: הוועדה קבעה אחראים

ב-2009 נרשם בישראל מספר הרוגי תאונות הדרכים הנמוך ביותר מאז החל רישום שיטתי של נפגעים: ירידה של כ-100 הרוגים לעומת 2008. אלא שהשמחה הייתה מוקדמת. בשנתיים שחלפו מאז עלה מספר ההרוגים משמעותית, וזאת בניגוד למגמה העולמית. ב-2010 נרשמה ירידה ממוצעת של כ-11% במספר הרוגי התאונות באיחוד האירופי, אך בישראל עלה המספר ביותר מ-6%.

 

חמור מכך, העלייה בשנתיים האחרונות מנוגדת גם למגמת הירידה במספר התאונות וההרוגים לאורך העשור האחרון. למשל, בכל מדינות האיחוד האירופי נרשמה ירידה של עשרות אחוזים במספר ההרוגים בין 2001 ו-2010. ובישראל? שינוי המגמה ב-2010 גרם לכך ששיעור השיפור בסיכום העשור נמוך מהממוצע באירופה: כ-35% מול 43%.  

 

כמקובל במחוזותינו, אחריות לכישלון לא תמצאו בממשלה, בכנסת או בקרב הפקידות הבכירה במשרדים הרלוונטיים. ישראל כץ למשל, השר הממונה והאחראי, מעדיף להצביע על הנהג - אותו "גורם אנושי" מיתולוגי - כאחראי לכל רע. אלא שגם מי שמקבל את עמדתו המתנערת של השר, וסבור כי הנהגים אחראים לכל התאונות, חייב לזכור כי יש מי שמחנך את אותו נהג לבטיחות, ויש מי שמעניק לו רישיון נהיגה. בשני המקרים מדובר במשרד התחבורה.

 

עובדה זו גם מסבירה מדוע שונה שם המשרד מ"תחבורה" ל"תחבורה ובטיחות בדרכים" - שינוי שנבע ישירות מהחלטת ועדת שיינין, שקבעה כי יש להטיל אחריות לבטיחות בדרכים על שר התחבורה.

 

למה נותרו מאות נפגעים בחיים?

העלייה במספר ההרוגים בישראל בשנתיים האחרונות מנוגדת לא רק למגמה במדינות המפותחת, אלא גם למגמת השיפור הניכרת בשניים מהגורמים המשמעותיים ביותר בבטיחות בדרכים: כלי הרכב עצמם, ומערך הטראומה המטפל בנפגעי תאונות. מחקרים שנערכו בכל העולם, ובכלל זאת גם בישראל, מצאו קשר ברור בין שני גורמים אלה למגמת הירידה במספר התאונות וההרוגים לאורך העשור האחרון.

 

על-פי מחקר שפרסם השנה מכון גרטנר, שיעור התמותה של נפגעי תאונות דרכים במרכזי טראומה ירד בעשור האחרון ב-40%. על המשמעות של שיפור מערך הטיפול בתאונות עמדה ועדת שיינין כבר ב-2005: "מאות רבות של נפגעי תאונות נותרו בחיים, ורבים יותר חבים את החלמתם המלאה או החלקית למערכת הרפואה".

 

במקביל, לאורך העשור הקודם חל שיפור דרמטי בבטיחות כלי הרכב עצמם. גם במקרה זה, הנתונים מעידים על גודל השיפור: על-פי מאגר המידע לביטוח רכב, ב-2005 היו רק כ-1% מכל כלי הרכב בישראל מצוידים במערכת בקרת יציבות אלקטרונית (ESC), וכ-37% צוידו במערכת למניעת נעילת גלגלים בבלימה (ABS). ב-2009 גדל מספר כלי הרכב עם בקרת יציבות ביותר מפי עשרה, מספר המכוניות עם ABS כמעט הוכפל.