תעביר את הקובה

קובה גודינג ג'וניור, שפרץ ב"ג'רי מגווייר", מציל כעת את "גברים עם כבוד"

אין הרבה כוכבי קולנוע כמו קובה גודינג ג'וניור. קשה למצוא בהוליווד טיפוסים שמתרחקים מהתקשורת ונמנעים משערוריות, ולפעמים ממש מתחשק לראות את הקריירה של גודינג משגשגת רק בשל הצניעות הנדירה הזו (מלבד העובדה שהוא גם שחקן מצוין). האמת העצובה היא שבהוליווד כמות התפקידים לשחקנים שחורים צעירים היא מוגבלת, ומאחר וגם דנזל וושינגטון, ווסלי סנייפס ולורנס פישבורן צריכים להתפרנס, לא נשאר הרבה מה להציע לגודינג. המסקנה המתבקשת מבחינתו היא לקפוץ על כל תפקיד, גם אם התסריט לא משהו, ולהוציא ממנו את המקסימום. "גברים עם כבוד", שעולה השבוע בארץ, הוא דוגמה מצויינת לכך.

 

ריצ'י, תעמוד בקצב

 

גודינג (33), בנו של קובה (שנקרא כך על שם אהובה שנהרגה, ולא על שם האי או המאכל) גודינג, סולן להקת הסבנטיז "מיין אינגרדיינט", נולד ברובע ברונקס בניו יורק. הופעתו הראשונה בפני קהל היתה בגיל 16, כשליווה כרקדן ברייקדנס את ליונל ריצ'י באולימפיאדת לוס אנג'לס 84'. את הפריצה שלו עשה בסרטו של ג'ון סינגלטון "חבר'ה מהשכונה" ("Boyz N The Hood"), שסימן אותו כדבר הטוב הבא, אלא שבשנים שלאחר מכן היה נדמה שהכוכב העולה לא ממריא, ולגודינג לא נותר אלא להמתין בסבלנות לטלפון שישנה את חייו.

הטלפון הגיע ב-1996. בצד השני היה הבמאי קמרון קרואו, שהציע לגודינג לגלם את רוד טידוול ב"ג'רי מגווייר". גודינג כמעט ואיבד גם את התפקיד הזה בשל האודישן האיום שעבר, אך שיחת טלפון, שבמהלכה אמר גודינג לקרואו "אין כל כך הרבה תפקידים לשחקן שחור בהוליווד, וזה יהיה שלי", שכנעה את הבמאי לתת לו צ'אנס.

הליהוק השתלם. הסרט זכה להצלחה גדולה, וגודינג קיבל את ההכרה עליה חלם במשך שנים: ביקורות מלטפות, מועמדות לגלובוס הזהב ופסלון אוסקר בקטגורית שחקן המשנה. שנה לאחר מכן כיכב גודינג לצד זוכי האוסקר ג'ק ניקולסון והלן האנט ב"הכי טוב שיש", ומאז לא הותיר חותם משמעותי.

 

20 שניות, הקפת את הברזיה

 

גברים עם כבוד", בבימויו של הבמאי הצעיר ג'ורג' טילמן ג'וניור, נכתב, לדברי יחסי הציבור, בהשראת סיפור אמיתי. השימוש במונח 'השראה' אולי בא לערפל את אותם מצבים ודמויות, שספק אם התקיימו במציאות, ועל כך גם התנהל בארה"ב מיני פולמוס עם יציאת הסרט לפני כחודשיים

"גברים עם כבוד" מגולל את סיפורו של קרל בראשיר, בנו של וסל שחור, שהטמיע בבנו את הצורך להצטיין. נחוש לקיים בפועל את הציווי, מתגייס בראשיר לחיל הים האמריקני, ומחליט לא להיכנע למוסכמות הצבא, ששיבץ אותו כטבח על ספינה. לאחר מאבק עיקש שנמשך שנתיים תמימות, הוא מתקבל לביה"ס הגבוה לצלילה, שם הוא מגלה שהחיים עד עכשיו היו פיס אוף קייק. בילי סנדיי (רוברט דה נירו), מפקד בכיר בחיל, מקשה עליו באימונים כדי לגרום לו לפרוש, אבל קרל שלנו עומד בכל המכשולים. התפנית הצפויה ביחסים בין השניים מגיעה לאחר פציעה שהופכת את קרל לקטוע רגל.

דה נירו מציג משחק לא רע בכלל, אבל זהו גודינג שבזכות הופעתו המשכנעת הסרט מתרומם. גודינג עומד בכבוד בכל האתגרים שמציב התסריט ויש רק להצטער שהמשפטים ששמו בפיו הם צפויים ונדושים מדי. אם מהרהרים לרגע בשמו של אחד המפיקים בפועל של הסרט, ביל קוסבי, הכל נעשה ברור לפתע: איך אפשר לצפות מלב הקונצנזוס האפרו-אמריקני להוציא תחת ידיו מוצר שלא נעשה לפי כל כללי הז'אנר המשומשים?

בשנה הקרובה צפוי גודינג לככב בשלושה סרטים: "In The Shadows", "Rat Race" ו"פרל הרבור", פרויקט הענק המסקרן ועתיר הכוכבים של ג'רי ברוקהיימר. העתיד של קובה מעולם לא נראה ורוד יותר.