ככה אני מדמיין שזה קרה: אי שם באמצע שנות התשעים עלה במוחם של כמה ספרדים רעיון מעניין. "זוכר את המשחק ההוא עם בליזארד? Lost Vikings? זה שבו לכל דמות יש יכולת אחרת, והן צריכות לשתף פעולה כדי לצלוח מכשולים?" שאל חוזה. "סי, בטח, אבל זה בדו מימד, זה מזה פסססה" ענה לו פאבלו. "בדיוק! אז מה אתה אומר על לעשות כזה במבט איזומטרי?" הציע חוזה בהתלהבות הולכת וגוברת. "בוא נעשה משהו שלא עשו עד עכשיו – מלחמת העולם השניה אבל ברמת החיילים הבודדים! ה"ויקינגים" יהיו פעילי קומנדו שפושטים על בסיסים נאצים מאחורי קווי האויב!".
עוד ב-games.co.il
קומנדוס, שכאשר רק יצא חשבו עליו כמשחק אסטרטגיה לפני שהבינו שמדובר במשחק התגנבות-פאזל, ראה אור בשנת 1998 והיה משהו חדש, אם ברמת הפירוט הגרפי שלו או במשחקיות, שפעלה כאמור כמו משחק "הוויקינגים האבודים" עם מרכיב התגנבות חזק, אבל נראתה במבט ראשון כמו משחק אסטרטגיה מלחמתי.
גיבוריו של המשחק הם חבורת לוחמי קומנדו בריטים וצרפתים הפועלים בכדי לשבש את הכיבוש הגרמני בצפון ומערב אירופה של שנות הארבעים. עקב היותם פועלים מאחורי קווי האוייב, כל עימות חזיתי עם חיילים גרמנים יסתיים באופן קטלני עבור לוחמי החירות, כך שעליהם להתגנב, להתחמק, להסתתר, להתחפש, לארוב ולחבל, ולהשלים את המשימה בשקט יחסי.
קומנדוס הראשון, כפי שתגלו אם תנסו לשחק בו היום, הוא משחק הרדקור של פעם. ל"הרדקוריות" עליה מדובר אין קשר לעוצמת כרטיס המסך שלכם או ל-Kill Streak הכי מרשים שלכם ב-Modern Warfare. זה לא משנה אם הייתם בקלאן או אם יש לכם בבית מחשב שש ליבות. השאלה היא – האם ניצחתם את Super Meat Boy בלי לבכות דם? האם, אחרי שנכשלתם פעם אחר פעם, תבצעו מהלך בפעם החמישים רק כדי לתזמן אותו נכון יותר ולהתקדם עוד כמה סנטימטרים קדימה? אם כן, Commandos המקורי יעניק לכם חוויה שמשחקים מודרניים יודעים שכדאי להימנע ממנה אם אתה לא רוצה להבריח חלקים גדולים מהקהל שלך.
במשחק תפגשו מספר דמויות שלכל אחת לפחות תפקיד מוגדר אחד במשימה. אחד יכול לצלול ולנהוג בסירה, השני צולף בגרמנים ממרחק, השלישי יכול ללבוש מדים גרמנים ולהתהלך ביניהם, הרביעי מטמין ומפעיל חומרי נפץ וכולי'. מהלך המשימות מתחיל ברוב המקרים עם ידידינו בנקודה מרוחקת ממטרתם העיקרית, מופרדים ממנה בהרבה פטרולים נאצים, ומסתיים בקטל חשאי של רוב הגרמנים בדרך למטרה והחוצה.
המשחקיות של קומנדוס לא בנויה על יצירתיות; אין למשחק מספיק עומק בשביל זה. כל משימה בנויה מפעילות מונוטונית באופן מפתיע, שחוזרת על עצמה לכל אורך הדרך - פיתוי חייל גרמני בודד לנקודה שקטה, חיסולו וחוזר חלילה, בשחיקה איטית אך מתמידה של כוחות האויב במפה. הכישרונות המרכזיים שנדרשים מהשחקן הם סבלנות ותזמון; המרכיב האסטרטגי היחיד במשחק הוא בחירת סדר אלימינציית הפטרולים המוצלח ביותר, כך שהמפטרלים שעדיין חיים לא יגלו את גופות חבריהם.
לאחר כשש משימות, מתוך כעשרים מהן בנוי הקמפיין, מצאתי את עצמי ניגש למשימה חדשה, סוקר את מסלולי החיילים המפטרלים במשך כחמש דקות, וכותב לעצמי את הדרך המלאה, שלב אחר שלב, בה אני אתקדם אל היעד. חוסר הודאות היחיד שנותר בשלב זה היה בשאלה אם אני אצליח בתזמון המדוייק של כל מלכודת או אתפס בחרוט הראיה של אחד הזקיפים ואצטרך לטעון משחק שמור. באותו רגע שהבנתי את זה איבדתי עניין במשחק.
לשמחתי התקנתי במקביל גם את Commandos 2 (נמכר יחד עם קומנדוס 3 ב9.90 דולר באתר גוג). ההמשך, שיצא שלוש שנים לאחר מכן עם גרפיקה וסאונד מלוטשים להפליא לזמנו, מבוסס על אותן דמויות (עם כמה תוספות) ועל אותה משחקיות בסיסית, אבל מעניק ללוחמי הקומנדו שלו מספר יכולות חדשות שהופכות אותם לבעלי כושר שרידות גבוה יותר ומאפשר לשחקן אלתור והתנסות ספונטנית, בניגוד לקשיחות המתסכלת של המשחק המקורי.
לצד שיפור יכולות הדמויות שיפר ההמשך על המקור גם בעיצוב המשימות הפחות ליניארי, כולל מפות פתוחות יותר והתפתחויות דינמיות בהרכב ומיקום האויב וביעדי המשימה. חיילי הרייך נעשו מעניינים יותר גם הם: הם אמנם עדיין גרמנים למופת, וימשיכו לפטרל הלוך וחזור את אותו מסלול מדוייק לנצח, או עד שהפיהרר יאמר להם אחרת, אבל האינטראקציה איתם הרבה יותר מגוונת הפעם ומאפשרת לשדוד מהם נשקים, מדים ומפתחות, להמם ולקשור אותם, ולהרדים אותם בכדורי שינה שתכניסו למנות הקרב שלהם.
הרואיות מלחמת העולם השניה דמויית הסרטים ההוליוודיים של סדרת קומנדוס הקדימה בשנה את המשחק הראשון בסדרת Medal of Honor, שנחשב לאבי המגמה הזו במשחקי העשור הקודם. בעוד האובססיה למלחמת העולם השניה בשוק הגיימינג הוחלפה באובססיה למלחמה בטרור, נוסחת המשחקיות של הסדרה, מעבר לכמה חיקויים מוצלחים לפני עשור (Desperados, Legend of Sherwood), לא עברה אבולוציה שאפשרה לה לשרוד.
היום, אם אתם רוצים להתנסות בתהילת העבר, מומלץ ללכת על קומנדוס 2. קומנדוס הראשון, כאמור, נועד רק למאוד סבלניים וחובבי ענישה סופנית על כל טעות, בעוד קומנדוס 3, שיצא ב-2003 וסימן את דעיכת הסדרה, לקח חצי צעד קדימה וצעד אחורה ותסכל עוד את שחקני זמנו במגבלות זמן מעצבנות וממשק מסורבל.