
רשת בטחון, צילום, ניר נאדר, ספטמבר 2011, צומת דרך ההגנה – חיל השריון
וְלֹא אֶת הַמְּתִיקוּת הַגְּרוּסָה, אֲבָל כֵּן אֶת עֲטִיפַת הַזָּהָב הַזּוֹרַחַת,
וְלֹא אֶת זִילוּת הַתְּשַׁע עֶשְׂרֵה תִּשְׁעִים, וְכֵּן אֶת הַזְּמִינוּת, וּבְעִקָּר אֶת הַדַּוְקָאִיּוּת,
וְכֵּן אֶת הַפְּנִימִית שֶׁזּוֹחֶלֶת מִבֵּין הַנֻּקְשֻׁיּוֹת,
וְכֵּן אֶת הַמִּסְטוּל הַצָּפוּי, אֲבָל רַק בַּהַתְחָלָה, כְּשֶׁהוּא מִסְתַּחְרֵר בָּרַקָּה,
וְלֹא אַחַר כָּךְ, כְּשֶׁהוּא מַכְבִּיד עַל הָעַפְעַפַּיִם, וּבְעֶצֶם כֵּן אֶת הַזִּילוּת,
אֶת הָעֶלְבּוֹן שֶׁהַמְּחִיר מַעֲלִיב אֶת הַמוֹתָרָה הַמֻּפְרֶזֶת שֶׁהִיא הַפֶרֶרוֹ רוֹשֶׁה,
וְכֵּן אֶת הַשֵּׁם שֶׁלּוֹ, שֶׁל מוּקְיוֹן עָצוּב, וְעוֹד יוֹתֵר כְּשֶׁאֵין פֶרֶרוֹ רוֹשֶׁה,
אֶת הַהִתְחַשְּׁקוּת לְפֶרֶרוֹ רוֹשֶׁה, וְאוּלַי אֶת הָרֶגַע הַהוּא מִלִּפְנֵי יוֹמָיִים,
כַּמָּה שָׁעוֹת אַחֲרֵי שֶׁקִּלַּפְתִּי אֶת הָאַחֲרוֹן וְיָצָאתִי לַכְּבִישׁ הָרָאשִׁי
לְקַבֵּל אֶת פָּנֶיהָ שֶׁהָלְכוּ וְהִתְקָרְבוּ בִּרְחוֹב הַמַּאֲפִיל
מִתְאַמֶּצֶת לִרְאוֹת אֶת הַזֹּהַר שֶׁקָּרַן מִמֶּנָּה אָז, חָלָבִי,
יַלְדָּה עֲגֻלָה וּמְסֻכֶּנֶת, אֲבָל הָלְכָה וְהִתְקָרְבָה אִשָּׁה כִּבְדָת גּוּף
וְשֵׂעָר נִקְלָשׁ בַּקְצָווֹת מֵרֹב חִמְצוּן, נִשְׁאַר רַק הַחִיּוּךְ הַהוּא, הַמִּתְגָּרֶה,
וְעַל יְרֵכָהּ טָפְחָה שַׂקִּית נַיְלוֹן שֶׁלִּפְפָה עַל פֶּרֶק יָדָהּ הָרַכָּה,
לֹא יָדַעְתִּי מָה לְהָבִיא לָךְ, הִיא תּוֹלָה בִּי עֵינַיִם מֻדְאָגוֹת, זֶה הָיָה בְּמִבְצָע
השיר נכתב במהלך 2011-2012, מתחם שפירא – שדרות רוטשילד. רחל פרץ גרה בתל אביב, בלוגרית, עורכת לשון ב"העין השביעית".