ביקורטרו: הרפתקאה קטנה גדולה
בשנת 1994 יצאה לאוויר העולם סדרת המשחקים Little Big Adventure. מי ששיחק בה, לא ישכח זאת לעולם. לשאר יש הזדמנות שנייה
בהיסטוריה של משחקי המחשב אין הרבה סדרות משחק שהצליחו לחדש כמעט בכל אספקט אפשרי ולהביא את נוסחת המשחקיות שלהן קרוב כל-כך לשלמות תוך שני משחקים בלבד. סדרת Little Big Adventure היא אחת מהנדירות.
- עוד ב-games:
- לקראת שיא עולם: 1000 איש במולטיפלייר
- I Am Alive: מפגשים מהסוג העוין
- רוקסטאר מתגייסת לפיתוח לדור הבא של הקונסולות
כבר בקטע הפותח את הכותר הראשון בה (1994) מתברר לשחקן שהוא לא ניצב מול המשחק או עולם המשחק השגרתי. ב"טווינסאן", העולם יוצא הדופן של LBA, חיים זה לצד זה ארבעה מינים של יצורים תבוניים: הקווטשים – דמויי אדם חובבי זנב פוני, הרביבאנים - יצורים ביישנים דמויי ארנב, הגרובואים - בעלי כוח פיזי ניכר שכנראה התפתחו מהפיל והספוראים - יצורים דמויי כדור. ארבעת המינים היו יכולים לחיות בשלום ובשלווה הרמונית עוד שנים ארוכות, אלמלא השתלטותו של מדען מרושע בשם ד"ר פאנפרוק על הכוכב - ולפאנפרוק יש תוכניות.
גיבור המשחק , קווטש בשם טווינסן (Twinsen), מגלה כי הוא נצר לשושלת של גיבורים המיועדים להציל את טווינסאן בעת צרה. ההרפתקאה הקטנה להצלת חברתו זואי מחייליו של ד"ר פאנפרוק מתפתחת למסע אפי במהלכו נחשף טווינסן לייעודו וליכולות הקסם המסתוריות שלו, והשחקן נחשף לשילוב עשיר ומוצלח בין משחקי תפקידים, פעולה והרפתקאות.
שורשי האימה של טווינסן
שני משחקי Little Big Adventure התבססו על היכולת לעבור בין "מצבי רוח", או "גישות", של הגיבור - ובפועל נתנו בידי השחקן טווח אפשרויות פעולה רחב יותר משהיה נהוג במשחקי אותם ימים. טווינסן במצב רוח "רגיל" יכול להסתובב בעולם המשחק ולתקשר עם דמויות אחרות; במצב האגרסיבי הוא יכול להתקיף מטווח קרוב באמצעות סדרת בעיטות ואגרופים, במצב הספורטיבי לרוץ במהירות ולקפוץ מעל מכשולים, ובמצב הדיסקרטי - לנוע בחשאי ולהתחבא.
המעבר בין המצבים נמצא בשליטה מלאה של השחקן ועל מנת להתקדם עליו לעבור ביניהם במהירות ברגע המתאים. לדוגמה, כאשר הוא נקלע לחדר מלא באויבים חזקים ומהירים, עדיף לטווינסן לנסות ולהתגנב מאשר להתמודד איתם פנים מול פנים או לנסות ולברוח. בשלב מאוחר יותר, כאשר טווינסן לומד להשתמש בכדור הקסם (הנשק העיקרי במשחק), המצב הנבחר גם משפיע על עוצמת הזריקה ומסלול הכדור.
אחד מהאחראים הראשיים ל-Little Big Adventure הוא פרדריק ריינל. לפני LBA יצר ריינל את Alone in the Dark, ובכך רק יסד את ז'אנר האימה-הישרדות שהיפנים הפכו לאלופיו בהמשך שנות התשעים והאלפיים. מאחר ו-Alone in the Dark היה חדשני בשימוש שלו בדמויות תלת-ממדיות - לפני כניסתה של האצה תלת-ממדית לשוק - על רקע עולם משחק שנוצר בטכנולוגיות מסורתיות יותר, זה אולי לא מפליא למצוא שילוב טכנולוגיות דומה ב-LBA, הפעם עם דמויות משוכללות ומעוגלות יותר, כאלה שלא יוציאו לך עין אם תתקרב אליהן.
על אף מגבלות החומרה של ה-PC דאז, באולפן Adeline הצליחו ליצור עולם מפורט וקסום ברזולוציה גבוהה לאותם הימים של 640 על 480, ומבלי לוותר על קטעי מעבר, דיבוב מלא בשלוש שפות ומוזיקה באיכות CD, עוד פיצ'ר שלא היה קל להיתקל בו ב-1994.
איך להתעלות על מצויינות
לאחר ש-Little Big Adventure הראשון מכר כמות מרשימה של קרוב לחצי מיליון עותקים (זה היה הרבה ב-1994) ואף היה אחד ממשחקי ה-PC המקוריים הבודדים שהומרו ל-Playstation (לצד MDK), הציפיות ממשחק ההמשך היו גבוהות במיוחד.
Little Big Adventure 2 יצא שנתיים אחרי קודמו ולא אכזב. הוא הציג עולם גדול הרבה יותר, שכל פני השטח שלו הוצגו בגרפיקה תלת-מימדית (ה"מבוכים" עדיין היו בנויים על גרפיקת דו-מימד איזומטרית), כלל ממשק מזמין ומלוטש יותר ונתן לשחקן את היכולת לנהוג במספר כלי רכב כמו מכונית או רכב באגי - רכבים היו גם חלק משמעותי מ-LBA הראשון, אבל שם לא הייתה לשחקן שליטה ישירה בהם. ההמשך גם הפך את מערכת השמירה של המשחק לסלחנית הרבה יותר - מערכת שמירה שבמשחק המקורי הייתה עלולה לגרום לנשירת שערות מוקדמת.
למרות השיפור הגרפי הניכר גם LBA 2 לא דרש שימוש בכרטיסי מסך מיוחדים, שרק באותה שנה החלו להימכר, ורץ בשמחה על מחשבי 486 מהירים ופנטיום מוקדמים. הוא מכר יותר מ-600 אלף עותקים.
תקווה קטנה-גדולה
בשנה שעברה שוחררו שני המשחקים הקלאסיים דרך חנות Good Old Games, וחלק מהצוות של ריינל התאחד במטרה ליצור חידוש למשחק המקורי. הצלחה של זה אולי אפילו תוביל למשחק שלישי בסדרה, אחרי הפסקה של שני עשורים. גם אם כיום משחקים שמשלבים בין כמה ז'אנרים מסורתיים הם מחזה נפוץ, ושילובי הרפתקאה-התגנבות-פעולה הם כמעט המיינסטרים, עולם המשחק של LBA, שרחוק מלהיות עוד שיבוט פאנפרוקי חסר נשמה של ז'אנרי הקוסמים והדרקונים או נחתי החלל, מצדיק לבדו המשך לסדרה.