עולם הכדורסל נחלק לשתי אסכולות הגנתיות: יש את אלו שאומרים - אתן לכוכב של היריבה לעשות הכל, אעצור את השאר, שחקן אחד לא יכול לנצח קבוצה שלמה. אחרים אומרים - אם אעצור את הסופרסטאר, אין להם קבוצה. שאר שחקני הסגל כמובן מהווים משקל משמעותי בבחירת האסכולה.
עוד כל מכבי ת"א:
כוכבי הכדורסל נחלקים אף הם לשניים: יש את אלו שכשהם לא פוגעים, הם מוצאים דרכים אחרות לעזור לקבוצה לנצח משחקים. דוגמה מצוינת לכך היה אנתוני פארקר. מצד שני יש את אלו שכשהם לא טובים, הם פשוט גרועים, ועושים הרבה יותר נזק מהתועלת שהם יכולים היו להביא.
דייויד בלאט ומכבי תל אביב הבינו שמעבר לסוני ווימס, אין מספיק בז'לגיריס כדי לנצח את המועדון הצהוב, ואם מכבי תצליח לעצור את הכוכב של הליטאים כל המכונה הקובנאית תקרטע. בלאט לא לקח בחשבון (או שכן?), שאם דווין סמית' ושות' יצליחו להוציא את ווימס משלוותו, לא רק שהוא לא יהיה טוב, אלא הוא יהיה רע.
ווימס, שחקן של 17.5 נקודות לערב, 5.9 ריבאונדים, 1.3 חטיפות ומדד ממוצע של 16.2, ירד העונה מ-14 נק' רק בהפסד הלא הגיוני של ז'לגיריס ל-ק.ק זאגרב. אמש (ה') רשם הפורוורד האמריקני את משחקו הגרוע ביותר באירופה: שתי נק', 0 מ-4 לשלוש, שישה איבודים ומינוס שמונה במדד המשוקלל.
מכבי עמדה ברוב הפרמטרים להם היא נזקקה כדי לחזור עם ניצחון מליטא: דרשנו מבלאט ושות' לייצר למעלה מ-34 אחוזים מהשלוש - קיבלנו 46, כשבמחצית הראשונה הפנטסטית עמד האחוז הזה על 62 מפלצתי, עם 5 מ-8. ביקשנו לפחות 14 אסיסטים, קיבלנו 17, כששוב - 12 מהם הגיעו ב-20 הדקות הראשונות.
החלק השני היה למעשה רוב המחצית השניה, אז האחוזים של מכבי חזרו מעט למציאות: מאלט נעצר, אליהו נעלם, כשמצד שני מרקו פופוביץ' ומילובאן ראקוביץ' התעוררו, ופתאום קיבלנו מחצית בה ז'לגיריס ניצחה את מכבי 5:10 באסיסטים, והצהובים שצלפו 5 מ-8 לשלוש הידרדרו ל-1 מ-5 בלבד. והנה יש לנו משחק.
החלק השלישי שייך בעיקר לאיש אחד - ריצ'ארד הנדריקס. הפורוורד, שכבר כל כך הרבה פעמים ארז מזוודות על סמך פרסומים בתקשורת, הפך למוטי ארואסטי, כשבעיקר לקראת הסיום הוא ירק דם על הפרקט והטריף את ההגנה של הצהובים, לצד סמית' שעשה עבודה פשוט פנטסטית על ווימס לאורך רוב המשחק. תוסיפו לזה עבירה של דחואן קולינס על לנגפורד לשלוש, ופתאום ז'לגיריס נזקקה לנס, שלא הגיע.
לנגפורד, ככלל, ממשיך מבחינתו במגמת השיפור המתמדת. זהו מחזור היורוליג השני ברציפות אותו הוא מסיים כמצטיין של מכבי, ונראה כי כשמאלט בסביבה הוא מרגיש פנוי יותר למשימות הניהול.
ולמרות כל הבשורות הטובות, ורגע לפני שברצלונה מגיעה לכאן למשחק סופר חשוב, חשוב גם להבין: מכבי שיחקה העונה 27 משחקים באירופה (יורוליג + אדריאטית), שזה חמישה משחקים יותר מהסך הכולל של השנה שעברה באירופה.
הצהובים שקלעו בכל העונה שעברה 1,795 נק' בזירה האירופית כבר עברו את סף ה-2,200, וקרובים לספוג את הנקודה ה-2,000 לעומת 1,577 בלבד ב-2010/11. העייפות תדבר, ובקול רם. לפחות למאלט לא יהיו תירוצים.
העונה מנסה צסק"א לתקן את אותה התקלה, והניצחון הגדול 78:86 על אולימפיאקוס בפיראוס ביום רביעי העלה אותה ל-0:11 העונה, בדרך לאותו התיקון. מצד אחד, היה זה הפסד הבית הראשון של אולימפיאקוס העונה ביורוליג. מצד שני, צסק"א עלתה ל-1:5 מול האדומים על אדמת יוון מאז 1988, ול-2:11 ב-13 המפגשים האחרונים. מוחץ.
צ'אק אידסון מתחיל להתרגל לתפקיד שלו בברצלונה. אמש, שוב בהיעדרו של חואן קרלוס נבארו, נכנסו אידסון וברצלונה לרבע הרביעי מול קאנטו ב-49:49, כשלאידסון שמונה נק' בלבד. הפורוורד האמריקני הוסיף עוד שבע ברבע הרביעי, בדרך לניצחון 60:65 הכל כך חשוב שבוע לפני הפגישה עם החבר'ה בהיכל.
והיה גם דרבי טורקי, בין אנאדולו אפס לגלאטסראיי. ושימו לב מי כיכבו באותו הדרבי: מהצד המנצח של אפס - דושקו סבאנוביץ' הסרבי וסאשה וויאצ'יץ' הסלובני, עם עזרה מסטאנקו באראץ הקרואטי. מהצד המפסיד: יאקה לאקוביץ' הסלובני ולוקסה אנדריץ' הקרואטי. יוגוסלביה השתלטה על טורקיה.
ואין דרך טובה לסיים את השבוע עם הבאזר מאשר עם ניקולה מירוטיץ', הפורוורד הפורח של ריאל מדריד. מירוטיץ' שוב כיכב, כשהפעם הוא ניצח את מלאגה עם סל שנייה לסיום, לאחר שהציל כדור כמעט מהספסל ומצא את הדרך לסל.
אגב, גם את הדרבי הזה ניצחה יוגוסלביה: מירוטיץ', אמנם ספרדי אך יליד מונטנגרו, נעזר באנטה טומיץ' הקרואטי, כדי לגבור על 32 הנק' של לוקה זוריץ' הקרואטי, שמועמד בכיר לזכות בתואר ה-MVP של השבוע.