כשעליתי ארצה ב-1976 מארגנטינה, ישראל הייתה כמו מדינת עולם שלישי עבורי, לפחות מהבחינה קולינרית. לא היה כאן כלום - לא גבינות טובות (ואפילו לא מוצרלה או פרמזן), לא נקניקים איכותיים ואפילו לא עשירית מחומרי הגלם שמשמשים אותנו כיום, במטבחי המסעדות.
ריח ממולאים: ביקור ומתכונים מירושלים
יפות שבא לבכות: 4 קציצות טבעוניות
תרמיל הקסמים: רפי כהן עם מתכוני אפונה
ההבדל הזה היה בולט במיוחד לאור העושר הקולינרי שחוויתי במכורתי - ארגנטינה. גדלתי בבואנוס איירס, במקום הכי מכובד בעיר בשנות השבעים - השכונה שבה גדל מראדונה. סבי אף היה החייט שתפר והרכיב לו את החליפה הראשונה שלבש, במשחק של ארגנטינה מול פראגווי. אבל מאז מראדונה הרוויח כל כך הרבה כסף שהוא כבר לא נזקק לשירותיו של סבא.
השכונה שלי הייתה שכונה של אנשים טובים ממעמד הביניים. גם כשאני מבקר בה היום, אני מברך לשלום אינספור אנשים ברחוב ומרגיש שכולם מכירים את כולם.
בבית, סבתא הייתה מכינה לי כל יום טי בון, שהיה הסטייק של היום-יום, ובימי החג, להם חיכיתי בקוצר רוח, היינו אוכלים עוף. בימי ראשון, יום החופש בארגנטינה,היינו יוצאים למסעדה עם הדוד, והיינו אוכלים שלל מעדנים כפרידות בסגנון בילבאו, שאת מתכוניהם כבר העליתי כאן.
בארץ התהפכו היוצרות: הסטייק היקר (שאגב, עד היום מגיע ברוב המקרים ארצה קפוא, מארגנטינה) עבר לסופי השבוע ולאירועים חגיגיים ואילו העוף נחשב למצרך יומיומי.
למרות שכיום כבר ניתן להשיג כאן כמעט הכל, אני עדיין מוצא את עצמי לפעמים מתגעגע הביתה, לארגנטינה. העליתי לפניכם 3 מתכונים ביתיים, שמזכירים לי את המטבח שגדלתי בו:
משמעות המילה אמפנדה בספרדית היא "בתוך לחם", והיא מתייחסת למילויים השונים של המאפה הזה. זהו אחד המאכלים הפופולריים והאהובים בארגנטינה, הבורקיטס שלנו, אם תרצו.
לכל אזור שם יש את האמפנדס שלו - בטוקומן מגישים אמפנדס ממולא בביצים קשות, היהודים במחוז אנטרה ריוס היו ממלאים בתירס, בשמל וגבינה, בפטגוניה מכינים אותם עם כבש ובבואנוס איירס - עם פוז'ו (עוף), חאמון או במילוי הקלאסי של הפאמפאס - בשר טחון.
בבית פחדו מכולסטרול ולא היו מטגנים את האמפנדס אלא אופים אותם. המתכון שלי הוא דווקא של גרסת הרחוב, אמפנדס קלאסיות, מטוגנות וממולאות בבשר טחון מבקר, כמו שמגישים בפואסטו דה אמפנדס, דוכני האוכל של בואנוס איירס. מי שמעוניין לאפות אותם - מוזמן לעשות כן ולאמץ את אופציית האפייה על פני הטגיון (ר' סעיף גיוו במתכון)
לבצק:
500 גרם קמח
1 כפית מלח
125 גרם שומן אווז או חזיר
170 גרם מים
למילוי:
1 בצל קצוץ
2 שיני שום כתוש
500 גרם בשר טחון
1 כפית פפריקה מתוקה
2 ביצים קשות - מפוררות
50 גרם צימוקים מושרים במים
20 זיתים מגולענים
1 כפית אורגנו יבש
קמצוץ פלפל שאטה
4 כפות שמן זית
מלח ופלפל לפי הטעם
למריחה על הבצק:
2 ביצים טרופות עם 2 כפות מים
אופן ההכנה:
גיוון: במקום לטגן אפשר לאפות את האמפנדס, אחרי שנמרחו בבלילת הביצים הטרופות בתנור מחומם מראש לחום של 180 מעלות במשך כ-15 דקות.
מתכון של גאוצ'וס, בוקרים ארגנטינאים מאזור הפאמפאס וסביבת העיר קורדובה, שהכי מזכיר לי את מולדתי. היינו מכינים את המתכון הזה במחנה של "השומר הצעיר" שהייתי חבר בו בילדותי ושהיה ממוקם באזור העיר טאנדיל שמדרום לבואנוס איירס. לטבח של המחנה שהיה מכין עבורנו את הקדרה הזו קראו דון קוקו. לימים גם הוא עלה לישראל והתמקמם בירושלים.
לדלעת :
1 דלעת עגולה, בגודל של כדור כדורגל
100 גרם חמאה
6 כפות סוכר
מלח
למילוי הבשר:
2 ק"ג בשר לגולש (כתף או שריר), חתוך לקוביות גדולות
1 בצל גדול קצוץ
6 שיני שום כתושות
2 גזרים, חתוכים לקוביות
1 כרשה קצוצה
1 עלה סלרי קצוץ
2 עלי דפנה
1 קופסת שימורים של אפרסקים בסירופ, מסוננים מהנוזל
2 קלחי תירס טריים, חתוכים ל 4 קלחים קטנים.
צרור תבלינים של תימין, רוזמרין ופטרוזיליה
4 כפות רסק עגבניות
1 כוס יין אדום (100 מ"ל)
50 גרם קמח
2 ליטר ציר בקר או מים
8 כפות שמן חמניות
אופן ההכנה:
המתכון הביתי שלי קרוי בארגנטינה אלפחור דה מייסנה. היו אוכלים את העוגיות האלה, המצופות בקוקוס בבית ובחוץ - את האלפחורס דה הוואנה, עוגיות בייצור תעשייתי ומצופים בשוקולד, שרק הזכרת שמן גורמת לכל ארגנטינאי להזיל ריר.
לבצק:
300 גרם קורנפלור
200 גרם קמח
200 גרם חמאה
150 גרם אבקת סוכר
1/2 כפית סודה לשתייה
2 כפיות אבקת אפייה
4 חלמונים
4 כפות ברנדי/רום
1 כף תמצית וניל
למילוי ריבת החלב:
1 צנצנת ריבת חלב
80 גרם קוקוס מגורר
אופן ההכנה: